ערב "משפחתי" בחיק שותפי משרד הפרסום

הייתי כלכלן והיום אני קופירייטר. יש לי קורות חיים בעובי של ספר טלפונים. התגלגלתי בין עבודות שונות, פגשתי טיפוסים משונים וצברתי סיפורים משעשעים. אני אחלוק אותם כאן עמכם כדי שתעלו חיוך על פניכם. אם זו לא הייתה הקריירה שלי, גם אני הייתי צוחק.

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
• פרק קודם: בדיוק כמו בגוגל, או "למה אתם לא עובדים?"
  

משפחת "אברהמי, יצחקי, יעקובי" (שמות השותפים בדויים מסיבות מובנות) שמחה להזמין אותי ל"ערב חברה" שיערך על הדשא של משפחת אברהמי. יופי. אני מוזמן למפגש משפחתי. הזדמנות נדירה להיפגש עם כל חברי המשפחה שעתיים לאחר שנפרדתי מהם בסיום יום העבודה.

"אתה מגיע. נכון?" אני חש בחיבוק אבהי מאברהמי שמבחין בהזמנה שבידי.

"המממ..." אני עובר בראש על תירוצים שטרם השתמשתי בהם בעבר.

"מצוין" הוא חותך את מחשבותי "אז נראה אותך".

הוא משחרר אותי ונכנס לאחד החדרים. אני שומע קולות רמים שהופכים לצעקות וברכות הדדיות. ע' שכח לשלוח משהו למישהו ועכשיו הוא חוטף על הראש משהו-משהו. מסתבר שאברהמי תמיד חשב ש-ע' הוא עצלן, טיפש, לא מקצועי ורק עושה נזקים לחברה. גם ע' לא נשאר חייב. ככה זה במשפחות הכי טובות, תמיד יש מריבות וחיכוכים, העיקר שאנחנו אוהבים זה את זה וממשיכים קדימה יחד, אחד למען כולם וכולם למען...

בן, אתה מפוטר

 בעודי מפנים את הערכים המשפחתיים של חברתנו אני מבחין ב- ע' שצועד לעברי בפנים נפולות ואדומות "המניאק פיטר אותי" הוא מסנן. "פעם אחת אני מפשל וזהו, אתה מבין?! והוא עוד מספר לי בכל הזדמנות שהוא כמו אבא בשבילי ". לא חולפת לה שעה ואני מבחין באברהמי עצמו צועד לעברי בפנים נפולות ואדומות "ג' התפטר" הוא מסנן "קיבל הצעה יותר טובה וזהו. כמו אבא הייתי בשבילו".

לשמחתי, חששותי מאווירה עכורה בערב החברה התבדו. ע' המפוטר מחליף בדיחות עם אברהמי ואברהמי מחליף צ'אפחות עם ג' המתפטר. כולם מחייכים לכולם. כולם חברים של כולם. בין השיפודים לסטייקים עולה אברהמי לבמה המאולתרת ומרביץ בנו ערכים: "מה שמאפיין את "אברהמי, יצחקי, יעקובי" יותר מכל, זו המשפחתיות שלנו. אנחנו נהנים לבוא כל יום לבית השני שלנו, שהוא בעצם הבית הראשון. אנחנו גאים במשפחה שלנו ומעל הכל אנחנו מחויבים זה לזה".

כשהוא יורד מהבמה הוא שמח לפגוש את מ' עובדת לשעבר שלא ראה מאז שפיטר אותה כי לא היה לה סידור לילד אחרי 7 בערב, ואת נ' שלא פגש מאז שנאלץ להיפרד ממנה עקב היעדרויות חוזרות ונשנות לצורך טיפולים רפואיים. "אני ממש נרגש, אומר אברהמי, "זה ממש איחוד משפחתי".

מאוד יקר למשפחה - מדי יקר לחברה

למחרת הוא מזמין אותי לחדרו ומבקש אותי לסגור את הדלת אחרי. כנראה שהולכת להיות פה שיחת אב ובן. אני שומע אותו אומר כמה אני יקר לחברה (ככה זה במשפחה כולם יקרים לכולם) אח"כ הוא אומר שאני לא מספיק תורם (ממש כמו שאמא שלי היתה אומרת לי) ואז הוא אומר שאנחנו צריכים להיפרד. המצב הכלכלי לא מאפשר לחברה להחזיק אותי.

הוא משתתף בצערי (בכל זאת, משפחה). אני חוזר למשפחה הישנה שלי. גם שם כנראה לא תרמתי מספיק, אבל הם לא מבינים בכלכלה והחזיקו אותי למרות המצב. טוב, זו כנראה הסיבה שמשפחת "אברהמי, יצחקי, יעקובי" מצליחה יותר.

ניתן לפנות לכותב, רועי פרידלר, בדוא"ל .