המבדיל בין סוטָה לקדושה
מדוע נסמכו פרשות נזיר וסוטה? רבי יהודה הנשיא מסיק שהגברים צריכים לשמור על עצמם ולהתנזר מיין, רוחמה וייס לומדת כי הנזיר והסוטה הם בעצם קרובים רחוקים. הצטרפו לבית המדרש של הטוקבקיסטים
הנזיר נסמך על הסוטָה
סמיכות פרשיות מרתקת מתרחשת בפרשת 'נשא'. עשרים הפסוקים האחרונים של פרק ה (יא-לא) מוקדשים לפרשת האשה הסוטה, ומייד לאחריהם, פותח פרק ו' בחוקי הנזיר.אשה סוטה, על פי התיאור המקראי, היא אשה שבעלה חושד שבגדה בו, אך אין לו דרך להוכיח זאת ועל כן מציע המקרא טקס בדיקה יחיד במינו, שבמרכזו משקים את האשה במים המעורבים בעפר מקרקע המשכן, שלתוכם מוחים מגילה עליה כתובות קללות. אם האשה סטתה – בגדה בבעלה – גופה יתעוות, ואם היא לא סטתה היא תזכה לברכה מיוחדת: "ונקתה ונזרעה זרע".
הנזיר המקראי הוא אדם שקיבל על עצמו בנדר להיות נזיר. תקופת הנזירות מוגבלת בזמן. בימי הנזירות נאסר על הנזיר לשתות יין ושיכר ולאכול כל מאכל שמוצאו מהגפן. כן נאסר עליו לגלח את שער ראשו ולהטמא למתים.
ומדוע נסמכו פרשות נזיר וסוטה? תשובה אפשרית אחת היא: ככה. סתם. חוק לאחר חוק בלי סדר מיוחד. אפשרות שניה למענה היא שיש הסבר אך הוא נסתר מבינתנו, והאפשרות השלישית היא לנבור באופיים של החוקים ולנסות למצוא חוט של קשר. אני לא יודעת אם האפשרות השלישית היא ההגיונית ביותר אך ללא ספק היא היצירתית ביותר. מיותר לציין כי חז"ל בחרו בדרך השלישית ואנחנו, כדרכנו, נפסע בעקבותיהם.
הנזיר כחומת המגן
רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, הציע הסבר פשוט לקשר בין נזיר לסוטה (ברכות סג, א): "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". המסקנה המתבקשת מסיפור הסוטה, קובע רבי, היא התנזרות מיין.קריאה שניה בדבריו של רבי מלמדת כי את האחריות על הניאוף הנשי הוא מטיל על הגברים. המשוואה של רבי היא זו: גבר שיכור מנסה לפתות מינית את כל הנשים ואינו מבחין בין פנויות לנשואות. כל הנשים קלות לפיתוי ועל כן גם אשה נשואה לא תעמוד בפני פיתויו של גבר שיכור. המסקנה הברורה היא שהגברים צריכים לשמור על עצמם ולהינזר מן היין. אני לא יודעת אם זה יותר מעליב או משעשע. שיהיה.
נשים שבודקות גבולות
ראשיתה של הפרשנות הנוספת שאני מבקשת להציע בהתבוננות במעמד המיוחד של האשה הסוטה. על פי התיאור המקראי (ועל אחת כמה וכמה על פי התיאורים התלמודיים) תהליך בדיקתה-השפלתה של האשה הסוטה מביא אותה אל מרכז הפולחן הדתי. היא עומדת ליד הכהן, היא במרכז הטקס, הכהן מתעסק בה ובגופה, אנשים מתבוננים בה מרחוק. באופן מסוים הסוטה הופכת לקרבן או אם נרצה – לאלה. באופן פרדוכסלי, אשה שרוצה להגיע לפסגת החוויה הדתית, תזכה לכך רק אם תהפוך עצמה לחשודה בניאוף. יתר על כן, ההבטחה האלהית לסוטה הזכאית: 'ונקתה ונזרעה זרע' נושאת בחובה פיתוי רציני – אשה עקרה או אשה המעוניינת בלידה קדושה ופלאית, מוזמנת להביא עצמה למצב בו בעלה יחשוד בה שלא בצדק, בניאוף. אותה אשה תעמוד במרכז הטקס מלא האימה והשגב, וכיוון שהיא תצא זכאית היא תזכה להריון מקודש (את האפשרות הזו שמו חז"ל בפיה של חנה, אמו של שמואל). אם האפשרות הזו מתחילה להזכיר לכם דמות היסטורית, זה עוד ילך ויתגבר.
"הנך הרה ויולדת בן" – עוד סיפור על הריון פלאי
הפרשנות שאני מציעה נסמכת גם על ההפטרה של פרשת השבוע – סיפור לידת שמשון (שופטים יג). אמו של שמשון הייתה עקרה (או שמא היה זה אביו?) מלאך ה' נגלה אל האשה העקרה ובישר לה שתהרה ותלד בן. מקריאת הסיפור נראה כי ההריון מתרחש ממש בעת השיחה של האשה עם המלאך. האשה הנרגשת רצה ומספרת לבעלה 'איש האלהים בא אלי...'. לא, אני לא מבקשת לטעון שפשט הפסוק מדבר כאן על ביאה במובנה המיני, ויחד עם זאת אין לי ספק כי הסיפור כולו מעורר את השאלה, מניין זכתה העקרה שלפנינו להריון? אם האפשרות הזו מתחילה להזכיר לכם דמות היסטורית, זה עוד ילך ויתגבר.
לידות פלאיות ונזירים
אמו של שמשון מצווה לשמור על חוקי הנזירות בעודה בהריון 'ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא' כיוון שהילד הנולד צריך להיות נזיר מבטן. הנה כי כן, אשה עקרה פוגשת במלאך ונפקדת בבן נזיר שיהיה בעל סגולות מיוחדות: "הוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים".אם נחזור לפרשה שלנו נוכל להציע שהסמיכות בין נזיר לסוטה מלמדת לא רק על סכנת הניאוף ועל קלות דעתן של הנואפות, אלא גם על חוויה דתית מיוחדת שהייתה לנחלתן של נשים מעטות, נשים בחרו לחיות על הגבול ולשחק בו, נשים שהסכימו לסכן את חייהן וכבודן למען החוויה הדתית הקיצונית של 'ונקתה ונזרע זרע'. האשה שנושאת ברחמה את 'הילד האחר' יכולה להחשב לנואפת או לאמו של המושיע. הסוטות שיצאו זכאיות מהטקס ואמו של שמשון, ניצלו ונצחו את המערכת הדכאנית, האחרות – הועלו על המוקד או נשמטו בשולי ההיסטוריה.
וכמובן שאי אפשר בלי הדמות השלישית
הקרבה בין הפרשנות לסמיכות הפרשיות וסיפור לידת שמשון, לסיפור לידת ישו ברורה לגמרי. הפעם לא עקרה לפנינו כי אם בתולה מאורשה, אך יחד עם זאת, גם בסיפור שמשון וגם בסיפור לידת ישו יש נשים הקשורות לבעל ובכל זאת לא אמורות ללדת, ושתיהן בהריון. בשני המקרים מתואר הבעל כדמות שולית ורופסת – דמותו של הגבר שנכון לשאת את 'בשורת הלידה הקדושה' בלי להרגיש נבגד. על שמשון נאמר "הוא יחל להושיע את ישראל" ואילו בבשורה על לידת ישו (לוקס א, 31) נאמר למרים: "והנך הרה ויולדת בן וקראת את שמו ישוע" כמעט אותה בשורה, והמעוניינים יוסיפו וישוו בין פרטי סיפור לידת שמשון למסורות הבשורה על לידת ישו.
קרובים רחוקים
הנזיר והסוטה הם קרובים רחוקים, שניהם מבינים היטב את התאווה לשחק באש. מי שלא התאווה למשחקים מסוכנים לא יהיה לעולם במעמד של 'סוטה' ולא יזדקק להגנות של חוקי הנזיר. הנזיר והסטוה הם חובבי חציית הגבולות ותאבי הקרבה אל הקודש, והם מביטים זה בזו משני עברי הגבול.
ובבית המדרש של הטוקבקים
תודה לעמיחי אלרון שהוביל את הפרשה בגאון. רבים החמיאו לך על טוב הדברים בתוכן ובמזג ואני כמובן איתם. תודה והערכה מיוחדת על כך שכתבת את הטור 'בשם ובמלכות' ולא בכיסוי המעיק של ה'ניק'. אני מקווה שהאחרים ילכו בעקבותיך.בהמשך יכתבו בחברותא תמר וצביקה. פרטים עוד יבואו.
שבת שלום
שמשון ודלילה. בן נזיר עם סגולות מיוחדות
מומלצים
