הרבצ"ר היוצא: איפה התל-אביבים הקרביים?

"חוץ מהעיסוקים הקלאסיים שלה, כמו כשרות, שבת וזיהוי חללים, התפקיד המוגדר של הרבנות הצבאית כולל גם 'הנחלת ערכי היהדות'. אנחנו רק מימשנו את הפקודה". כך, בלי לעשות עניין, ובטח שבלי להתנצל - מסכם הרב הצבאי הראשי, תא"ל אביחי רונצקי, בשיחה עם ynet את הקדנציה הסוערת במיוחד שאותה יסיים בשבוע הבא.

לאחר שיפשוט את מדיו, ילבש רונצקי בגדים נוחים, ייקח תיק גב גדול - וייצא למסע שאחרי הצבא. במקום חצי שנה בדרום אמריקה, הוא יצעד במשך כמה שבועות טובים בשביל ישראל - ומשם ישוב לראשות הישיבה הגבוהה באיתמר. "כבר דיברו איתי על כמה תפקידים, והצעה אחת אפילו בחנתי ברצינות", הוא מגלה, "אבל אני מחפש דווקא משהו עם השפעה ציבורית-לאומית רחבה על הציבור הכללי ולא רק הדתי. אולי במשרד החינוך או משהו כזה. בינתיים אני בישיבה, אני לא מכיר הרבה מקומות שאפשר להשפיע בהם כמו שם".

ככלל, הרב רונצקי חושב כל הזמן חינוך. לעתים מתקבל הרושם שהרבנות פחות מעניינת אותו. כמו אלוף במיל' אלעזר שטרן, שכראש אגף כוח אדם הביא אותו לתפקיד הרבצ"ר, גם הוא מתייחס לסוגיית הסרבנות, לחוסר השוויון בנשיאה בנטל ולתודעה היהודית של הלוחמים, לא פחות מאשר למהפכה שהוביל בתחום הרבנים

הצבאיים. על רקע זה נתגלעו גם החיכוכים המתוקשרים בינו לבין קצין חינוך ראשי, תא"ל אלי שרמייסטר, אך גם לכך הוא מתייחס בביטול.

"זה לא אמיתי, העניין הזה, כי בשטח, ברמת הגדוד והחטיבה, שיתוף הפעולה בין הרב לקצינת החינוך הוא מעולה", הוא מעיד, "המתח הוא ברמות הבכירות יותר, ועדיין קצין חינוך ראשי הוא חבר אישי. רק עכשיו הוא עשה לי מעמד פרידה מאוד מרגש, עד שממש היו דמעות בעיניי. זה בכלל לא דבר מובן מאליו. סיפרו שם איך בתקופה שלי נכנסנו יחד לתחומים שמעולם לא נגעו בהם. זה הדהים אותם, שינה להם את סדר היום".

אז מה בכל זאת הרגיז אותם?

"עד היום עסקו בחינוך בעיקר בתקופת ההכשרה של הלוחמים, אבל השירות הוא שלוש שנים של תעסוקה מבצעית ואימונים, ושם כמעט לא היה כלום. אנחנו נכנסנו לוואקום הזה. לפני זה גם לא היה עיסוק במנהיגות ובחיזוק רוח הלחימה מתוך המקורות היהודיים. הפכנו להיות שותפים עם המפקדים בעניין הזה".

רונצקי מוסיף כי כמי שלחם ביום הכיפורים – מלחמה שכמעט אף אחד ממפקדי צה"ל כיום לא נלחם בה – הוא "יודע מה זו מלחמה" ולכן היה לו מה לתרום בתחומים אלה. לדבריו, הוא מתקשה להבין את ההתנגדות של חיל החינוך לפעילות הרבנות הצבאית בנושא: "בסך הכל אנחנו שותפים לאותה משימה, רק שאנחנו עושים את זה ממקורות היהדות והם ממקומות אחרים".

עוד הוא מספר כי לפני כניסתו לתפקיד, קיים שיחות אישיות עם 50 קצינים בכירים – כולם חילונים וקרביים – על הציפיות שלהם מהרבנות הצבאית בראשותו. "כולם ללא יוצא מן הכלל אמרו שהצלחה תהיה אם נפנה אליהם, לציבור הלא דתי", הוא מספר, "הם אמרו 'הדתיים בדרך כלל מסתדרים, אבל גם אנחנו צריכים תכנים של יהדות'".

מה דעתך על אחוז המפקדים חובשי הכיפה?

"בגלל שאני מכיר היטב את השטח אני יכול לומר שזה הרבה יותר משהציבור יודע", מגלה תא"ל רונצקי, "ויש כאלה שיגידו שזו תופעה מפחידה".

גם הוא עצמו מודה שהמצב לא נוח לו, משום שהצבא צריך להיות ראי של החברה הישראלית ו"עצוב מאוד שהוא שייך למגזרים מסוימים", אך מדגיש כי בין הלוחמים שאינם מפקדים המצב טוב יותר.

רק את "החבר'ה מאזור המרכז" לא מוצא הרבצ"ר הפורש ביחידות הקרביות. "ראש עיריית תל אביב דיבר מאוד חריף על הציבור החרדי, ולימודי הליבה באמת חשובים כדי שיהיו מהנדסים ופיזיקאים", אמר, "אבל אולי כדאי שיתבונן בבתי הספר בעיר שלו ויראה איך מחזקים את לימודי הליבה בתנ"ך, בחיבור לארץ ישראל. שילכו לשרת בעוד מקומות, ולא רק בבסיס ליד הבית עם האוטו של אבא עד לש"ג. שמנהל הגימנסיה יכניס לבית ספר קצינים שרוצים לעודד את המוטיבציה לשירות קרבי ושיצמיח לא רק עוד מתמטיקאים – שזה חשוב – אלא גם לוחמים".

איזו רבנות צבאית אתה משאיר לבאים אחריך?

"קיבלנו רבנים בעלי השקפת עולם ציוניות. זה הרי לא מקום עבודה, אלא צבא. צריך שהחיילים יתחברו אליהם. חשוב שיהיו רבנים שעברו מסלול לחימה, והיום כל רבני חטיבות החי"ר והבא"חים עברו מסלול קרבי, לפחות בהסדר. יכולת החיבור לחיילים ולמציאות בשטח מבחינתם כפוסקי הלכה היא אחר לגמרי. זה לא רק לדאוג לכשרות ולזמני תפילה.

"יש שאלות שכדי לתת תשובות עליהן אתה חייב להכיר את חוויית החיים של השואל. הרבנים שלנו היום הם תלמידי חכמים שעברו מסלולי לחימה, הם הולכים איתם ברגל במסעות כל הלילה ולא רק נותנים דבר תורה וחוזרים למשרד. זה הרי לא רציני. רב לא אמור להיות אורח אלא להיכנס איתם לעזה, למקומות שנלחמים ויורים בהם.

"במילואים הייתה מציאות של שוקת שבורה עם מאות יחידות בלי רבנים. פתחנו קורס רבנים בבה"ד 1 שעוברים את כל התכנים שם ומקבלים סיכת מ"מ. עכשיו הרב יכול להיות גם מפקד מחסום, מפקד סיור ולעשות מטווחים, והוא כבר לא 'הנודניק של המטבח'. זה עולם אחר לגמרי. הכשרנו מאות כאלה שמילאו את כל גדודי צה"ל במילואים שהיו בלי רב".

ומה מעמד הרבנות כפוסקת הלכה?

הרב רונצקי טוען כי רבנים וראשי ישיבות בציונות הדתית רואים ברבנות הצבאית סמכות הלכתית מחייבת עבור החיילים, וכך הם - "כולל הרב אליעזר מלמד" - מחנכים את תלמידיהם. כדוגמה לפעילות הרבנות בנושא זה מציין הרבצ"ר את רבני "תחום ההלכה" שייסד, שחיברו חוברות הנלמדות בקורסים הצבאיים השונים – בחיל השיריון, בחיל הרפואה ואפילו ביחידת עוקץ, ובהם גם על "המותר והאסור בטיפול בכלבים".

בנוגע ליחסים הקרים עם הרבנות הראשית לישראל מודה רונצקי כי "העדפתי ללכת לעוד תרגיל חטיבה או גדוד מאשר לישיבות המועצה", ומדגיש כי מבחינתו הרבנות הצבאית היא "רשות אוטונומית לגמרי". עם זאת הוא מציין כי הרבנות הראשית מכירה בהכשרה שהוא מעניק לפקודיו לצורך סמיכה רבנית.

מה צריך לעשות חייל דתי שהרב פסק שעליו לסרב פקודה?

"סרבנות של חייל זה כישלון של המפקד", מצטט הרב רונצקי את הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, ובנושא רגיש זה משתדל להיתלות בעיקר בו ובמחליפו גבי אשכנזי. הוא מדגיש כי "סירוב פקודה זה דבר

שאסור לעשות אותו", אך מנגד סבור כי "להשתמש בצה"ל לפינוי יישובים זה לא מקצועי וזה לא יעבוד". לדבריו, "היחידות רוויות באלפי מפקדים וחיילים דתיים, וכל אחד כזה או הוא או אחים שלו או קרובי משפחה או המדריך בבני עקיבא גרים ביהודה ושומרון, אז זו בעיה".

"לא יתנו לחייל בדואי לפנות מאהל לא חוקי בנגב. זה מבחן בלתי אפשרי עבורו. יש את הרוח, הנשמה והלב שאמורים לדחוף את הידיים והרגליים, והוא לא מסוגל. זה לא כמו שאומרים בצבא 'אין לא יכול יש לא רוצה'. הוא מגיע לשם וזה באמת לא אפשרי. הצבא השתדל מאוד להימנע מזה בקופת ההתנתקות".

ומה דעתך על שיטת "תג מחיר" שבה נוקט חלק קטן מהמתנחלים?

"זה דבר שולי מאוד, אבל כמובן שההתייחסות היא שלילית. זה לא הגון ולא מוסרי. לא יודע אפילו מה לומר על זה. כמו מדינת יהודה. הזויים".