"אז מי הזמר שלכם?"
רגע לפני האירוויזיון ואחד מרגעי השיא בקריירה שלו, הראל סקעת משתף את גולשי ynet במחשבות ובחוויות שהוא עובר בנורבגיה. תחזיקו אצבעות
אחד הדברים ששמים לב אליהם כשמסתובבים כאן באוסלו, זה שאין פה חושך כמעט בכלל. אנחנו מטיילים פה ב-23:00, וזה מרגיש כאילו אנחנו באמצע היום. אבל זה לא קשור. אנחנו באוסלו כבר יותר משבוע, ביחד עם כל המשלחות למעשה.
צפו בחזרה של סקעת על הבמה באוסלו . מדד הלחץ דווקא סביר
צריכים להבין. כל המשלחות מגיעות לפה בערך שבועיים מראש. יש המון חזרות לקראת התחרות וכל מיני תוכניות טלוויזיה ופרסומות לתחרות, אלה דברים שאני חושב שבארץ לא מבינים את המשמעות שלהם. אלה באמת דברים מטורפים.
באופן אישי, כבר מאז שהגענו, יש לי מאבטחים צמודים שנכנסים לחדר באופן די חופשי, אבל הם מקצועיים ונחמדים נורא, ופשוט מאוד כיף פה. האירוויזיון הזה זה פסטיבל מטורף שאירופה נסערת וגועשת ממנו, וזה ממש מדהים. שואלים אותי כל הזמן אם גם בישראל אוהבים את האירוויזיון, אבל עכשיו אני מבין שזה כלום ולמרות שבאמת אוהבים את התחרות אצלנו, פה זה עוד יותר גדול.
אחד הדברים המצחיקים שנתקלתי בהם זה אנשים שפתאום אומרים לי שמכירים אותי ואוהבים את מה שאני עושה, אבל אני רגיל לשמוע את זה בעברית ופה זה בכל מיני שפות אחרות. זה מגניב ומרגיש לי קצת כמו סרט כזה, שמתרחש כאן באוסלו, מורכב מדברים שהיכרתי בארץ, אבל בשפה אחרת, וזה מגניב לגמרי.
מהנהן מנימוס
במשך התקופה שאנחנו פה יצא לי לפגוש לא מעט זמרים וחברי משלחות אחרות, וזה קצת מביך אותי כי אני לא מכיר את כולם. בשבוע שעבר הלכנו לאיזה אירוע של המשלחת היוונית, ולא זיהיתי את הזמר שלהם. פשוט ניגשתי ושאלתי את החבר'ה שלהם "מי הזמר שלכם?". והוא ענה "אה... אני". זאת היתה פדיחה קלה.
על הבמה באוסלו, לצד תומר הדדי. מבוכה והנאה (צילום: רויטרס)
חוץ ממנו, היתה גם הנציגה של ארמניה שפגשתי במעלית, שחייכה והנהנה לי ככה עם הראש. החזרתי לה, אתם יודעים, מתוך נימוס... אבל באמת שכולם מאוד נחמדים, למרות הקטעים המביכים.
בנוסף לאנשי הצוות שאיתי כאן, הבאתי איתי גם קמע שהכין לי יצחק אהרון, שהוא איש יקר מאוד וחכם מאוד. האמת שהביאו לי כל מיני חמסות וכאלה לפני הנסיעה אבל אני לא יודע, לא לקחתי אותן, השרשרת של יצחק אהרון כל הזמן עלי וזה מה שחשוב לי.
עכשיו אנחנו עומדים לקראת חצי הגמר. אי אפשר לדעת מה יקרה. יש פה הרגשה מאוד טובה, סביבה מאוד מפרגנת, אבל אני לא יכול להתחייב שזו אינדיקציה לשום דבר. מה שיהיה יהיה, אי אפשר לדעת איך נופיע, איך זה יישמע ואיך שנסתדר. נקווה שיילך טוב.
אני חושב שהשנה יש אירוויזיון מאוד חזק. שמעתי את השירים של כל המדינות, ויש פה המון זמרים מדהימים עם שירים מצוינים. פתאום, כל ה"קרקסים" שהיו בשנים הקודמות קצת דעכו,
וזה לא ככה עכשיו. התוצאה של העניין היא שהשיר קצת פחות בולט בז'אנר שלו, כי אנשים הביאו איתם בלדות מאוד גדולות. אבל בסדר, אני אומר לעצמי כל הזמן שזו חוויה, שברגע שמגיעים לכאן מבינים עד כמה היא חזקה. באמת שלא משנה מה יהיה בסוף, העיקר שאנחנו חווים אותה, וזה דבר מדהים כאמן לעבור.
באופן מפתיע, דווקא מדד הלחץ מבחינתי סביר. אני כאילו מחפש ממה להילחץ כל הזמן ומלחיץ אותי שאני לא כזה לחוץ. הכל בסדר, הכל מאורגן בצורה מאוד מקצועית, הגעתי מהארץ מאוד שלם עם מה שאני עושה, עם שיר והופעה שאני מאוד אוהב.
באיזשהו מקום, כנראה שזה מה שמרגיע אותי. חוץ מזה, כשאתה רחוק מהארץ פתאום יש פחות לחץ. יש משהו בארץ, בגלל שזה המקום הטבעי שלי - שנעלם כשאתה בחוץ.
כשאני בישראל, נמצאים סביבי אנשים שמכירים אותי 24 שעות ביממה, ופה זה אחרת - בלי יותר מדי טלפונים, בלי יותר מדי רעש מסביב, ואם צריך להגדיר אותו אני חושב שמדד הלחץ שלי שווה בדיוק לזה של האנשים שכאן איתי על הבמה ומאחורי הקלעים. הם באותו לחץ בדיוק. אני רק מקווה שהוא לא יעלה ושיישאר ככה בהמשך.