הטעות הבאה של ישראל
החלטות פזיזות של משרד התיירות או משרד החוץ, ובעצם של כל זרוע ממשלתית, גורמות לנו לשלם מחירים מדיניים גבוהים. את התוצאה מנמקים תמיד ב"שיקולי ביטחון"
לאחרונה החליטה רשות המפרסמים הבריטית לאסור פרסום מודעות תיירות ישראליות שבהן תמונות של הכותל בירושלים, בטענה שמדובר בשטח כבוש. קבוצה של בריטים תומכי ישראל החליטה להיאבק בהחלטה ולנסות לשכנע שלישראל יש זכות להציג את ירושלים ואת הכותל כסמל לאומי, ואף פתחה במהלך לשינוי המודעות בבריטניה, אולם דווקא השר הממונה בישראל ביקש מהם לוותר על המאבק.
שר התיירות סטאס מיסז'ניקוב העדיף לכוף את ראשו ולקבל את התכתיבים הבריטיים כדי לא להזיק לקמפיין פרסומי יקר שמשרדו מתכנן להתחיל בבריטניה. אך האם מישהו חשב על כך בצורה מערכתית? מישהו בממשלה ניסה לשקול עלות מול תועלת של הוויתור הישראלי? מישהו שִיקְלל את הבעיות ההסברתיות שקבלת התכתיב הבריטי תגרום למדיניות החוץ שלנו בהמשך?
אירועים דומים בעבר, כמו אישור הבנייה ברמת שלמה בעת ביקורו של ביידן, האיפול המיותר והמזיק שהטילה הצנזורה על סיפורי ענת קם ואמיר מח'ול אחרי שהתפרסמו בכל כלי תקשורת אפשרי בעולם, או גירושו המתוקשר של נועם חומסקי, הם דוגמאות נוספות להעדר תיאום וחשיבה כוללת. המשותף לכולן ולרבות אחרות הוא כשל הסברתי ומדיני שנובע מהחלטות פזיזות ללא תיאום בין-משרדי.
ראייה יותר מערכתית המזהה את המקרים הללו בעת התרחשותם לא כאירועים נקודתיים במסגרת סמכותו של משרד זה או אחר, אלא כמכלול שיש לו היבטים מורכבים, שצריך להפעיל בו שיקול דעת רחב יותר. ראייה כזו היתה מונעת את הסערות התקשורתיות, או לפחות מאפשרת לממשלה להגיב בצורה נבונה יותר בעת הפעלת לחץ פוליטי או ציבורי.
היום אפשר כבר לקבוע בוודאות שלא מדובר במקרים בודדים או בכשלים נקודתיים. האירועים הללו חוזרים על עצמם במחזוריות קבועה אחת לשבוע-שבועיים. נוח לנו לחשוב שיש למעלה מי שמכוון את העניינים, שיש מי שקובע מדיניות ומוציא אותה לפועל, אפילו אם זו לא בדיוק המדיניות שייחלנו לה.
אולם האמת העצובה היא שללא קשר לעמדה פוליטית או מוסרית אין במדינת ישראל תיאום אמיתי בין זרועות הממשל ובממשלה הנוכחית פחות מאי פעם. את הנזקים של ההתנהלות החובבנית הזאת רואים יום יום. כל משרד ממשלתי מתפקד כיחידה עצמאית לגמרי, בלא להתחשב בצרכי ההסברה או המדיניות הכוללת. במקרה הטוב מודע השר לפעילות המתרחשת במשרדו ולעיתים קרובות גם זה לא קורה. אם הממשלה לא תבין את נקודת התורפה הזאת ותטפל בה, הפשלות ימשיכו באותו קצב.
וכדי שלא תגידו שלא הזהרנו, אפשר לחזות כבר את הפאשלה התורנית הבאה. סיכויים טובים שהיא תתרחש נוכח משט הספינות הבינלאומי לשבירת המצור על עזה בעוד מספר ימים. צה"ל ודאי נערך בכוחות מתוגברים, תרחישים שונים נבחנו ותורגלו וספינות חיל הים כבר מצמצמות טווחים. אולם האם נערכו ישיבות תיאום בין משרדיות? האם אנשי חיל הים תודרכו להבין שמצלמות כל העולם מצלמות אותם ושעליהם להתנהג בהתאם? האם אנשי משרד הפנים או המשטרה תודרכו כיצד לנהוג במקרה של מאסר פעילים והבאתם לשטח ישראל, שוב לעיני העולם? סביר להניח שלא.
עד מתי נמשיך להאמין לסיפורים על שיקולי ביטחון עלומים שאמורים להסביר כל כשל הסברתי? מתי נגיד כבר די להתנהלות הכושלת הזאת? מתי נתחיל לדרוש מהפוליטיקאים שלנו סטנדרטים גבוהים יותר של תיאום, ניהול ודיווח אמת?
פרופ' דרור זאבי, המחלקה למזרח-תיכון, אוניברסיטת בן גוריון
לפנייה לכתב/ת 
