ישראל מפליגה למלכודת המשט
המשט לעזה מבהיר כי חוסר יכולתה של ישראל להשתמש בכוחה נגד החמאס, נובע ממארבים תקשורתיים
לכל מי שעדיין לא הבין כיצד שולט החמאס בישראל, תהיה הזדמנות נוספת לעשות זאת בעזרת המשט שמארגנים הפרובקטורים של ISM (הקוראים לעצמם הפעם "עזה החופשית"). המהלך נועד להמחיש לעולם עד כמה הכיבוש הישראלי אכזר וטיפש. הבעיה היא שבגלל ההתנהגות הילדותית של שר הבטחון, ISM ינצח שוב את צה"ל: חיילי הקומנדו הימי יפשטו על ארמדת אניות המעפילים ולכל העולם תוצג תמונת "אקסודוס" במהופך - הם הפליטים ואנשי הסיוע ההומניטארי ואנחנו הקלגסים הבריטים. עוד תמונה לספר השטויות של ממשלת ישראל.
זו לא סתם שטות. כל שטות כזו מביאה לכך שכוחנו הצבאי נשחק. לא בגלל שאין לנו כוח, אלא כיוון שכל פעולה טפשית לגבי עזה מציבה מגבלות נוספות על יכולתנו להפעיל את עוצמתנו הצבאית בעתיד. מי שמפעיל כוח צבאי היום מול אניות סיוע, שלא יתפלא אחר-כך שהוא נדרש ל"איפוק" ול"מחוות" מול טילים. כוח צריך להפעיל בעזרת מוח.
הסיפור פשוט מאוד: אין באניות האלו שום אמל"ח. האמל"ח לחמאס מגיע הרי ממצרים (זו הידידה שלנו – אם נאמין לדוגלי הפואדיזם). כאשר אחת לכמה שנים יש אניות המבריחות אמל"ח – המודיעין וחיל הים יודעים לטפל בהן בשקט. הפעם מדובר במארב תקשורתי שנועד לחדד את תדמיתה של ישראל כ"כובשת" בעזה.
חלק גדול מדו"ח גולדסטון התבסס על הטענה (השקרית) שישראל שולטת בסגר של 360 מעלות סביב עזה ולפיכך עזה עדיין נחשבת כשטח כבוש בידיה. על פי מצג שקרי זה נטען בדו"ח כי ישראל אחראית לכלכלתם של תושבי הרצועה כמו גם לכל מחסורם. אך העובדות כמובן הפוכות: בשבוע האחרון היה מעבר רפיח פתוח מדי יום ואלפים עברו בו באישור של שתי הממשלות השולטות במעבר: ממשלת מובארק וממשלת הנייה. אבל העובדות לא הפריעו לגולדסטון ואינן מפריעות לבכירי האו"ם לקרוא ל"סיום המצור הישראלי" - בפרט שממשלת ישראל וצה"ל טורחים להמשיך לטעון שאכן ישראל שולטת על עזה. לראיה הם יעצרו את משט הסיוע ויספקו, מול המצלמות, עדות לכך.
יש אלטרנטיבה: לתת לפרובוקטרים להגיע עם ה"סיוע" שלהם לעזה מבלי שיראו אפילו באופק תרנים של ספינה ישראלית. לטובת ההסברה הישראלית יש לשדר לעולם את המסר של אריאל שרון, מסר שנשכח כבר חמש שנים: התנתקנו מעזה. היא אינה תחת אחריותנו עוד. כאשר נשקף ממנה איום צבאי או סכנה להברחת נשק, לא נהסס לפעול. אבל בכל נושא אחר – שיפתרו העזתים את בעיותיהם יחד עם שכנתם הערבית הגדולה מדרום: מצרים.
עלינו להתייחס לעזה כראוי: מדינת אויב. על גבולתינו נשמור. את המעברים בינם לביננו ננעל. שילכו למצרים, שיביאו סיוע מיוון או מאירלנד. עזה היא לא עסק שלנו.
גם לאו"ם צריך להפסיק את החיים הטובים - שליחיו גרים בירושלים וקופצים לעזה להשיא איזה נאום תוכחה נגד ישראל. יש לסגור את מעבר ארז ולשלוח את אנשי האו"ם לטפל בעזה מתוך אל-עריש אשר באפריקה. או אז היא תזכה לאותה תשומת לב להן זוכות קונגו וסודן.
כמובן שאין לאפשר לישראלים המשתתפים במשט, למשל ראאד סלאח, לצאת מעזה. שיישארו שם. מעבר ארז סגור.
ישראל רק תדגיש כך שאין לנו רצון להתערב בנעשה ברצועה, אך היא תגיב על כל איום צבאי במלוא הכח וללא מגבלות. בכך מתמצה כל יחסינו למדינת חמאסטן בעזה. גם כספים נפסיק להעביר. שידפיסו לבד. רק השבוע הודיע נגיד הבנק הפלסטיני, שישראל, זו שמטילה כביכול סנקציות כלכליות על עזה, איפשרה להעביר דרך מערכת הבנקאות חמישה מיליארד דולר לרצועה במשך שלוש שנות שלטונו של חמאס. אם יש למישהו הסבר מדוע דולרים לחמאסטן זה כשר (אבל מסריח) וספינות עם סמרטוטים הן טרף – נשמח לשמוע.
האם תשכיל ממשלת ישראל לנצל את המשט כדי להרוויח נקודות במסר שלה לעולם, או שתפליג שוב הישר לתוך המלכודת?
אבי טרנגו , עיתונאי
לפנייה לכתב/ת 
כוח שיופעל במוח?
צילום: איי פי
מומלצים
