שתף קטע נבחר
 
צילום: AP

מטאליקה: לא לזה חיכינו

הופעתה של מטאליקה, שהיתה אמורה להיות האירוע המוזיקלי הגדול של השנה, נפגעה בגלל בעיות סאונד מביכות ואיפוק מוגזם מצד הלהקה. למרות מספר רגעים מהנים, אור ברנע חושב שהגיע לקהל הישראלי יותר אחרי 11 שנה

בכתבה שצילמנו עם המעריצים השרופים של מטאליקה, כמה שעות לפני המופע, שאלנו האם יכול להתרחש מצב בו הם יתאכזבו בערב הגדול. התשובה אצל כולם היתה חד משמעית: לא. אבל אותם המעריצים כנראה לא חלמו שפתאום לא יוכלו לשמוע את המופע לו הם כל כך חיכו.

 

צפו במטאליקה מופיעים בישראל (צילום: רותם פלדנר, עריכה: דפנה קינן)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

אז כן, הסאונד קרס. שני שירים בהופעה של מפלצת המטאל, "Harvester Of Sorrow" ו-"Fade To Black", כמעט שלא נשמעו, והתקלות הקטנות עוד הביכו במהלך כמה שירים שבאו אחר כך. אמנם מדובר היה רק בחלק קטן מהמופע, אבל גם חלק זה, ולא חשוב מי האחראי, הצליח להשבית מנועים.

 

למרות שהלהקה פתחה את המופע בהפגנת רגש אדירה, היא נאלצה להניע פתאום מחדש, פעולה שקשה מאוד לבצע באמצע מופע. מאחר שהלהקה על הבמה לא היתה מודעת לתקלת הסאונד, היה מביך כל כך להישאר ללא צלילים ולהבין, שהיא כלל לא מודעת למה שהקהל חווה, וממשיכה בשלה. בסופו של דבר היא הצליחה להשתחרר מהפלונטר, אך למרבה הצער, לא באופן מוחלט.

 


קירק האמט. שירים שימשיכו ללוות אותנו (צילומים: ירון ברנר) 

 

יחד עם זאת, בפעם השלישית שמטאליקה הגיעה לישראל היא ערכה מופע כיפי ומאוד מהנה. זו עדיין אותה "מטאליקה". גדולה מהחיים, גדולה יותר מדברים שאותם נוכל לדמיין. עם שירים שליוו וימשיכו ללוות אותנו כל החיים, עם עוצמה כל כך גדולה שמסוגלת לספק אנרגיה להרבה יותר מ-20 ומשהו אלף איש שנכחו באצטדיון, ועם נגינה נפלאה ומעוררת השראה - להוציא את לארס אולריך, שהצדיק את דיון המעריצים המפורסם שככל הנראה יימשך לנצח, על היותו מתופף בעייתי.

 

אנטר סאונדמן

אבל בתוך כל הכוח הרגשי והפיזי הזה, משהו גם לא עבד הלילה. מלבד תקלות הסאונד המאכזבות, היה קצת עצוב לגלות שתי קרחות גדולות משני צדי האצטדיון, חלקים שיכלו להכיל עוד כמה אלפי אנשים, אך נותרו ריקים בשל מחירי הכרטיסים הגבוהים. היה גם קצת עצוב לגלות שג'יימס הטפילד, שניצח על הערב, לא ממש הפגין רגש אמיתי מול הקהל, והעדיף להשתמש במילה "מטאליקה" בכל הזדמנות שרק היתה לו, ולפזר קלישאות רוקנ'רול לחלל האיצטדיון.


טרוחיו. קשה שלא להישאב פנימה 

 

הטפילד לפעמים קצת גרם לתחושה שעם השנים, "מטאליקה" היא יותר מפעל מאשר להקה, וזו אולי גם הסיבה שארבעת חברי הלהקה זקוקים בימינו לשני מטוסים פרטיים. אותה "מטאליקה" הוכיחה הלילה שאחרי כמעט 30 שנה כלהקה, היא יצרה מפלצת שכבר גדולה אפילו ממנה. הפעם היחידה שהטפילד יצר רושם אנושי בין השירים, קרתה בזמן התקלות המציקות והמוגזמות, שגרמו לו לומר עד כמה זה מחורבן ועד כמה הוא שונא שמפסיקים לשמוע את השיר באמצע.


הטפילד. שונא שמפסיקים באמצע 

 

רוב המעריצים יחלקו על כך בתוקף, אבל זה היה גם קצת עצוב לא לשמוע ולו שיר אחד מתוך האלבומים "Load" ו-"Reload". בקלות אפשר היה לוותר על אחד מתוך ארבעת שירי האלבום האחרון, "Death Magnetic" ואפילו לדחוף במקומו שניים שלמים ישנים יותר. ולסיום, חבל שרוב הקהל שעמד רחוק, לא זכה ליהנות ממראה ברור של הבמה, למרות המסכים הגדולים. התנועה על המסכים לא היתה זהה למתרחש על הבמה, והחוסר התזמון יכול היה לשגע.


הטפילד. חסך ביחס אישי

 

אבל לפעמים, ברגעים שהמוזיקה האלמותית של "מטאליקה" אוחזת בך מכל כיוון, אי אפשר שלא להתאהב שוב. הטפילד, אולריך, קירק האמט ורוברט טרוחיו נראים, נשמעים ומרגישים כל כך גדולים על הבמה, שקשה שלא להישאב עמוק אל תוך המיתרים, עורות התופים, המיקרופונים, המנגינות והמילים איתם הם מרכיבים את עולמם. עולם שהוא כנראה כבר לא ממש שלהם, הוא הרבה יותר שלנו.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הטפילד. קשה להניע מחדש באמצע
צילום: ירון ברנר
האמט. יותר מפעל מאשר להקה
צילום: ירון ברנר
לאתר ההטבות
מומלצים