טורדנית-כפייתית: הפרעת OCD ואיך מטפלים בה

הם ישטפו ידיים 300 פעמים ביום, יבדקו כל העת אם הדלת נעולה, או ילכו רק על הקווים במדרכה: מה מרגישים אנשים הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית, או OCD, וכיצד ניתן לטפל בהם? סדרה מצולמת של העיתונאי חנוך דאום והפסיכולוג הקליני אריאל הרטמן, שנוצרה בעקבות הספר החדש של השניים "בשביל הנפש", מטפלת במגוון נושאים בתחום הנפש, ועונה בין השאר גם על שאלות אלו. בפרק הקודם בחנו את הפרעת האישיות הגבולית. בסרטון שלפניכם, מדברים השניים על אנשים הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית.  

בימוי והפקה: אילן שושן, עריכה: דניאל קיסרי, עיצוב אפטר: אסף בן ששון

אנשים הסובלים מההפרעה, מסביר הרטמן בשיחה עם ynet, חשים מותקפים על-ידי מחשבות שונות - בין אם הן עוסקות במין ובין אם באלימות - וחשים כי הן חיצוניות להם. המחשבות האלה נתפסות כדבר אסור ו"מלוכלך" ואותם טקסים (כדוגמת שטיפות הידיים האינסופיות או בדיקת הדלת הנעולה) הם ניסיונות להפחית את החרדה.

ולמי מקשיב פינוקיו?

לפי פרויד, הנפש מורכבת משלושה מבנים מרכזיים: האיד, האחראי על הדחפים הביולוגיים, בעיקר המיניים, שמעוניינים בסיפוק מיידי וקשה

להם לעמוד בתסכולים. לדוגמה, החלק באדם שרוצה לישון, לאכול, וקשה לו לשבת ללמוד ולחשוב על העתיד. "אם ניקח לדוגמה את תוכנית הטלוויזיה פינוקיו", מדגים הרטמן, "שמשון ויובב מסמלים את החלק הזה. הם אלה שמנסים לפתות את פינוקיו לעשות דברים שנמצאים ביצר שלו מבלי לחשוב על משמעות מעשיו".

המבנה השני שמתאר פרויד הוא הסופר אגו. זהו המוסר והמצפון אותו הפנמנו מהורינו ומהחברה. זהו חלק שמתחשב בהיבט הרציונלי ולא המיידי של המציאות. בפינוקיו, בלה היא המייצגת את הסופר אגו, זו שיושבת על כתפו של פינוקיו ומזכירה לו לחזור הביתה, ללכת לבית הספר ולהיות "ילד טוב".

החלק השלישי, האגו, הוא "שוטר תנועה" שמחליט מי משני המבנים האחרים ייכנס לצומת הנפשית בזמן נתון. האם יהיה זה האיד שייתן ביטוי לדחפים, או הסופר אגו שייתן מקום למוסר ולנורמות החברתיות? זהו החלק של פינוקיו שמחליט אם להקשיב עכשיו לשמשון ויובב - או דווקא לבלה.

במקרה של הפרעה טורדנית כפייתית. החלק הדומיננטי באישיות הוא הסופר אגו.

הסובל מההפרעה כמעט שאינו נותן מקום לדחפיו, ולכן דחפיו מוצאים אצלו מקום באמצעות מחשבות חודרניות. "בטיפול", מסביר הרטמן, "ננסה להגמיש את הסופר אגו, ולאפשר לאדם לחיות טוב יותר עם עולמו הייצרי. באופן זה, למחשבות החודרניות יהיה פחות צורך להופיע בנפשו. במקרים רבים החלק הביולוגי של ההפרעה דומיננטי, ונשלב גם טיפול תרופתי, וחלקים קוגניטיביים-התנהגותיים. בהיבט הבין אישי בין המטפל למטופל (הגישה האינטר-סובייקטיבית), נשקף למטופל את החוויה מולו. לדוגמה, פעמים רבות המטפל חווה שיעמום, מוסרניות וקנאה במטופל על כך שהוא "נקי" יותר ממנו. העניין הזה ילמד את המטופל איזה אפקט הוא מותיר על סביבתו". 

בשביל הנפש, חנוך דאום ואריאל הרטמן, הוצאת ידיעות ספרים