יין לבן זה כאן
מעמדם של היינות הלבנים קצת נפגע בשנים האחרונות, אבל אין שום סיבה לא להתענג על כוס יין לבן טעים ורענן ביום חם. שגיא קופר בודק מה יש לשוק היקבים הקטנים להציע
יין לבן הוא המצנן הרשמי של הקיץ. פעם היו כאן המון יינות לבנים – בעיקר חצי יבשים ומתוקים, עשויים שנין בלאן ואמרלד ריזלינג – ואז עברנו לשתות יינות אדומים, והלבנים כמעט נשכחו. הצרה היא ששכחנו את הלבנים גם בקיץ, ובמקום להתענג על יין לבן טעים ורענן, מצאנו את עצמנו מזיעים על כוסות גדולות של קברנה סוביניון-מרלו. עכשיו יש חזרה ליין הלבן, אבל הוא שונה מאוד מזה של פעם: היין הלבן "של עכשיו", אפילו הישראלי, הוא יבש, רענן יותר ("פריך" בעגה המקצועית) ובהחלט מתאים לקיץ הישראלי.
לאחרונה טעמתי יינות של כמה יקבים קטנים ואפילו קטנים מאוד, שמייצרים יינות לבנים כחלק אמיתי מהפורטפוליו שלהם ומחויבים לסוג היינות האלה. פעם היתה מוסכמה שבגלל ההוצאות הכלכליות על אמצעי קירור וייצור, אי אפשר לעשות יינות לבנים ביקבים קטנים. כפי שנראה מייד, זה כבר ממש לא נכון. אבל לפני היינות הישראליים, שתי המלצות על יינות יבוא:
מדרום אפריקה: אני רוצה לחזור על ההמלצה שלי, וזה לא קרה לי אף פעם. בושנדל סוביניון בלאן גרנד קווה 2009, מסדרת ה-1685 (שנת יסוד היקב) הוא מהיינות הלבנים הטובים שהובאו לארץ מזה זמן רב. הוא בעל ארומות מצוינות - פשוט נפלאות - שהן תערובת של סוביניון בלאן "קר", אבל לא חד וחומצי, עם משהו מפולפל, של צ'ילי חריף. את ה-zest הזה, בתוספת חמאתיות קלה ומינרליות, אפשר למצוא גם בפה המעודן. הסיומת מבריקה, נקייה מאוד והיין כולו הוא הנאה אחת צרופה. צריך לשתות אותו קר, אבל לא קר כקרח, ופשוט ליהנות ממנו. כ-70 ש"ח. מ-צי-אה.
מאוסטרליה: פנפולדס רוסון ריטריט ריזלינג, 2008: רק לאוהבי הזן? ממש לא! כיף של יין, עם שלל ארומות "זניות טיפוסיות", במחיר של 69 ש"ח. לשתות קר מאוד, ולהמשיך ליהנות ממנו גם אחרי שהוא מתחמם קצת בכוס.
יקב סירה אדומה
כרמי יוסף הוא הבית של היקב ה"חצי ביתי" של בני משפחת עומר. דורון עומר הוא איש היי-טק שפרש לטובת ימאות ויננות, עם סירה ויקב (ללא קשר פיסי ביניהם). הענבים הם ענבים מהרי ירושלים. היין לא עובר תסיסה מאלו לקטית, והיה כשנה בחבית חדשה ועוד שנה בבקבוק.
סירה אדומה שרדונה 2008
15.5% אלכוהול. החבית בהחלט מורגשת כאן, אבל לא מעמיסה מאוד. מעליה, יש ארומתיות קלה יותר, נעימה. הפה מקסים: עגול, מושפע מאוד מהחבית, כנראה, עם פירות טרופיים טובים. סיומת ארוכה, טובה וחדה.
יקב מוסטו
משק צימבליסטה במושב אביגדור. אלנה צימבליסטה היתה לא פחות מאשר רקדנית באלט קלאסי "בלרינה קלאסית", כפי שהיא אומרת. משם היא הביאה את התובנה שצריך לתת לדברים הבסיסיים להתבטא, וביין מדובר בפרי. הכרמים הם כרמים שלהם – שרדונה ומוסקט – שנהנים מבריזות מהים, ומעט אוויר קריר שמגיע מהנגב. רן צימבליסטה - 052-4208855.
שרדונה 2009
השרדונה של צימבליסטה גדל בתנאים גבוליים - עם מינימום השקייה, ונותן 800 ק"ג לדונם.זהו 100% שרדונה, נעים, על הצד ההדרי-לימוני שלו, צעיר ופירותי. 70 ש"ח.
מוסקטו צימבליסטה 2009
ענבים בשלים עם תסיסה שהופסקה לפני שאפשר היה עוד לסיים אותה, נתנו כאן יין עם 11% אלכוהול, חצי מתוק, מעט מוגז. צבע צהוב חיוור. מאוד מוסקטי באף: פרחוני ורענן. המתיקות טובה, והיין מאוזן.
יקב כפיר
אחרי הרבה שנים במרתף הבית, ממוקם כיום היקב של מאיר וריטה כפיר בקרית מלאכי, ומייצר יין לבן אחד: גוורצטרמינר (2008), חצי יבש, עם 14% אלכוהול. הענבים מכפר יובל, והיין נוצר בתסיסה ארוכה בטמפרטורה נמוכה מאוד, ועצירה בקירור ותוספת ביסולפיט. הרבה פירות טרופיים, מלון ופפאיה, ורדים. הפה טוב, מאוזן ומעט טאני. הסיומת מתובלת באופן יפהפה ומצוינת, במיוחד בהתחשב בכך שהיין - ללא נירוסטה - כבר בן שנתיים ויותר.
יקב אסיף
היקב הוקם על ידי יעקב אוריה ושות' ומייצר 6,000 בקבוקים, רבים מהם יינות לבנים.
ויונייה 2009
פעם שנייה שהיקב עושה יין מוויונייה: יין צעיר, תסיסה והתבגרות בנירוסטה בלבד. הצבע לא מדהים - על גבול החלודה. באף יש ארומות מעניינות, מעט מעושנות. בהמשך בהחלט יוצאות הארומות האופייניות של הזן, מצד הלדר והמשמש. הפה חלק, טוב. עדין. סיומת בינונית-יבשה, מתובלת, עם קצת סוכריות חמוצות. מכיל 13% אלכוהול. 70 ש"ח.
קלאסי 2009
התחילו לעבוד עם סמיון בשנה האחרונה. יעקב מתאר אותו לא רק כארומתי, אלא שהוא נותן מורכבות שהוא מקווה שתמשך גם על ציר הזמן. ה"קלאסי" הוא היין היחיד שנעשה בעץ, בחלקו - 15% מהיין: הממסך הוא 69% סמיון, והשאר סוביניון בלאן. צבע זהב יפה, אף אוורירי מאוד, טרופי וקל-פרחוני בעת ובעונה אחת. הסוביניון בלאן בהחלט יוצא כאן – אותו צד "חתולי", מעט מזיע. הפה בעל חומציות לא גבוהה, ומזכיר קצת סוכריות גומי. הסיום ממש בועט, עם חמיצות טובה ומפליאה.
יקב גוש עציון
על היקב של בני משפחת רוזנברג כתבתי כבר בהערכה בעבר. גם בזכות גובה הכרמים, הם מייצרים יינות לבנים מפתיעים, כמו אלה. כללית, היינות כולם על הצד הפירותי, ופחות על הצד הפריך.
סוביניון בלאן 2009
יין מסדרת "האלון הבודד", החדשה ביקב. זהו יין שלא היה בכלל בעץ, ויש בו 13.9% אלכוהול. הענבים מכרם צעיר, בעל יבולים נמוכים, של 700 ק"ג לדונם. צבע זהב חיוור מאוד. האף מיוחד ובהחלט לא קל: הוא מאוד "שתן חתולים", אבל מתחת לזה גם פרי צעיר, מתקתק. הפה טוב מאוד: פומלית מתקתקה, נעימה. יין מצוין, בעל סיומת מהנה. 65 ש"ח.
נחל הפירים 2009
יין לבן חצי יבש: 75% סוביניון לבן, 14% ריזלינג לבן ו- 11% גווירצטרמינר. 13.1% אלכוהול. צהוב עמוק. מעט כשותי באף, אננסי. הפה מתוק למדי – יותר מהתאור של 'חצי יבש'. הוא מפולפל, טוב. יש פה איזון מעניין בין חומציות לא גבוהה (pH 3.5), רמת סוכר של 9 גרם בליטר בערך, וכ- 5.7 גרם חומצה לליטר. הסוביניון בלאן בהחלט בולט כאן, בהשוואה לזנים האחרים. 55 ש"ח.
גוורצטרמינר 2009
גם זה מסדרת האלון הבודד החדשה של היקב. 13% אלכוהול - 100% נירוסטה, חצי יבש. הקל ביותר בין יינות הגוורצטרמינר והחצי יבשים האחרים: האף פלוראלי ומפתה, חושני. הפה קל, נעים מאוד. גוורצטרמינר טעים, בהחלט טוב. 70-65 ש"ח.
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "
