שר החינוך, אתה בפייסבוק?
כשהמבוגרים האחראים ממשרד החינוך מדירים רגליהם מהרשתות החברתיות, הם חוטאים לתפקידם החינוכי. לא פחות
בעקבות ההפתעה במשרד החינוך על דליפת שאלות מבחינת הבגרות במתמטיקה טענה הדר שומן, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, כי זוהי ראיה נוספת לכך ש"משרד החינוך מנותק מהתלמידים". טענתה זו התבססה על כך שהמוני תלמידים פטפטו על זה בפייסבוק לפני שהעניין דווח למשרד החינוך מבלי שאף אחד מאנשי המשרד היה ער לכך.
טענתה אינה הזויה או סתמית, ואמנם משקפת את הגישה הכללית המאפיינת את מערכת החינוך. לפי גישה זו, האינטרנט מהווה טכנולוגיה חדשנית ומתקדמת ויש להכיר, ללמוד ולהשתמש בה כדי לקדם הוראה ולמידה ולנסות ולמנוע שימוש לא ראוי. עם זאת, ככל שגישה זו מתאימה לעידן העכשווי הרואה באינטרנט כלי פדגוגי משוכלל, ועל כך יש לברך ולעודד, הרי שהיא צרה ומצומצמת ומחטיאה את העיקר בכל הקשור לחינוך במובן החשוב והרחב של המושג.
רשת האינטרנט אינה רק מערך טכנולוגי המאפשר תקשורת רב-ערוצית משוכללת, אלא ובעיקר – היא מהווה תשתית נוחה ליצירתה וקיומה של סביבה חברתית מקבילה. לסביבה חברתית זו, המכונה "סייברספייס", סממנים רבים הדומים לסביבה חברתית רגילה אך גם כאלו המייחדים אותה כשונה ומיוחדת. אחד הדברים המעניינים הוא שאנשים יכולים לתפקד בשתי הסביבות במקביל, כשלכל אחת מהן תרבות, שפה וכללים משלה, וכל אחת מהן ממלאת ציפיות וצרכים אנושיים בדרך שונה ולעיתים למטרות שונות.
ממניעים מגוונים, סביבת האינטרנט מושכת בני-נוער רבים. הם מוצאים בה דרך לקשרים בינאישיים נוחים ומשוחררים, הם מרגישים בנוח ובכיף עם הנורמות החברתיות שנוצרו שם (ושהם לקחו ולוקחים חלק פעיל ביצירתן), הם נהנים מהאפשרות להתבטא בצורה יותר אמיתית וחושפנית, הם מתענגים על המשחקיוּת המאפיינת חלקים ניכרים מהחוויה האינטרנטית שלהם, טוב להם עם העובדה שדבריהם ומעשיהם נרשמים, נשמרים ויכולים להיצפות על-ידי אחרים (לפחות אלו שהם רוצים להיצפות על-ידם), הם אוהבים את עובדה שיש להם אפשרות להסתתר לעיתים מאחורי כינוי ולהסתיר את זהותם האמיתית, הם שמחים שהם לא נשפטים רק (או בעיקר) על צורתם החיצונית, הם רווים נחת מהפעילות החברתית האינטראקטיבית השוקקת, והם מרוצים מכך שניתן בקלות להתנתק מסביבה וירטואלית זו ולעבור לסביבתם הפיזית ללא מבוכה וללא נתינת דין וחשבון לאף אחד.
האינטרנט כקייטנה סגורה
למרות שהרשת פתוחה לכל, בעיקרון, הרי שמבוגרים רבים מדירים משם את "רגלם", או שעושים בה שימוש מוגבל ומצומצם, בעיקר למטרות מעשיות. מבלי לפרט את הסיבות לכך, ברור שעובדה זו משחקת לידיהם של בני-הנוער, שמרגישים שיש להם סוף-סוף כאילו מקום משלהם, בו מבוגרים לא רק שלא באים לבלוש ולרחרח אלא שרובם נמנעים מכך בשל חשש אישי או בורות; את כניסת האחרים ניתן לחסום די בקלות. כך, נוצרים שטחים רבים ברשת בהם מתקיימת תרבות דינאמית ותוססת שיוצרים ומעצימים צעירים יצירתיים ופעלתנים, שאותה מכירים המבוגרים מרחוק, אם בכלל.
קהילות אלו משמשות למטרות חיוביות ותורמות, כמו פיתוח קשרים חברתיים, היכרויות זוגיות לגיטימיות, עידוד כתיבה יצירתית, חיפוש ומתן עזרה ועצה ועוד. בה בעת, מנצלים רבים את סביבת האינטרנט לפעילויות הנחשבות שליליות והרסניות, מיזימת חרם חברתי ועד למסחר בסמים, מפגיעה בפרטיות ועד להכפשה, מהסתה ועד להפצת שמועות שווא זדוניות.
משרד החינוך לא השכיל לצמוח עם הרשת. לא רק שהניצול של אמצעי התקשוב המתקדמים לצרכי למידה הינו חלקי ביותר ומפגר אחר ההתפתחות הטכנולוגית המהירה, לא רק שההדרכה וההכשרה של מורים בתחומים אלו מצומצמת ואיטית, ולא רק שאין מנהיגות טכנולוגית חינוכית אמיתית וגורפת בעידן רווי-טכנולוגיות זה הצמא להובלה ולפריצת-דרך, אלא שנראה שהמשרד לא פיתח עדיין את התובנות החשובות לגבי מקומה המהותי של הסביבה האינטרנטית בחיי בני-הנוער.
אילו משרד החינוך לא היה מנותק כפי שהוא, הרי שלא רק שעניין דליפת שאלות מבחן הבגרות במתמטיקה היה נודע הרבה קודם, אלא שהמשרד האמון על החינוך (ולא רק על הלמידה) היה מעורה בתרבות העכשווית של התלמידים ומוכן להבין, להתחבר ולהשתלב, ולקחת חלק פעיל (אם כי בשמירת כבוד ומתן עצמאות) בסביבה החברתית המקבילה. גישה נאורה שכזו היתה יכולה לקדם את הסיכוי שמערכת החינוך תהיה "עם היד על הדופק" מחד ובעלת יכולת השפעה חברתית מאידך.
פרופ' עזי ברק, מומחה לפסיכולוגיה של הסייברספייס, חבר סגל הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
