התחזית: סוער בהרים, ברקים ורעמים במישור
התקפת המעבר של גלבוע/גליל מול הלחץ המתון של ירושלים, הליין אפ הגבוה של נתניה נגד המתפרצות של מכבי ת"א. אהוד כהנים על המאץ'-אפים של חצאי הגמר
משחקי חצי גמר הנערכים בשיטת גביע הם לרוב אלה שלקראתם אמורות המשתתפות להגיע במוכנות מקסימלית. לאחר עונה ארוכה צריך החיבור הקבוצתי להיות מושלם.
השחקנים, לפחות על הנייר, טריים ורעננים אחרי פגרה ארוכה בין סיום משחקי הפלייאוף לתחילת הפיינל פור, והזמן המוקצב כדי להכין את הקבוצה מהבחינה הטקטית ארוך בהרבה מזה שינתן כדי להתכונן לגמר.
זו גם הסיבה בגללה נעשים לעיתים קרובות משחקי חצי הגמר מותחים וצמודים לא פחות מאשר הגמר עצמו. מהבחינה הזו, בהחלט יתכן שנראה שוב ביום ג' מאבקים כמו זה מלפני שנתיים, בין מכבי תל אביב לבני השרון (שרחוקה היתה שלשה אחת בלבד מלהדיח את האלופה דאז), או בין חיפה לירושלים (הארכה) ומכבי לגלבוע/גליל (שהוכרע על חודו של סל) בעונה שעברה.
שלוש קבוצות ושלושה מאמנים יהיו שם השנה בפעם השנייה ברציפות, כששתיים מתוכן יקוו להגיע רחוק יותר ממה שהשיגו בעונה שעברה. אחת תנסה לשחזר את המובן מאליו ואחת, ברק נתניה, תנסה להוות את הכבשה השחורה-צהובה. מה צריכה לעשות כל אחת מן הקבוצות כדי להצליח במשימה הראשונה?
הפועל ירושלים – גלבוע/גליל: קח אותי, RK
המפגש האחרון בין השתיים בעונה שעברה (במשחק על המקומות 4-3) הסתיים בתוצאה 96:101 לשחקניו של עודד קטש. גם העונה, במפגש הראשון במחזור השני של הליגה הסדירה, הראה לוח התוצאות את אותם מספרים בדיוק. אולם דבר אחד כמעט ודאי: בחצי הגמר הראשון מחר, קלושים הסיכויים שנחזה בסקור גבוה כל כך מצד שתי הקבוצות. ההפך הוא הנכון.
גלבוע/גליל, בניגוד לדימוי הקטשי השמח והאטרקטיבי, מבוססת העונה יותר על ההגנה החזקה שלה מאשר על ההתקפה. אלישי כדיר, ג'רמי פארגו ודגן יבזורי לא היו יכולים להלהיב את הקהל בגן נר ללא היכולת ההגנתיות של דיון דאוול, אבישי גורדון ובעיקר בראיין רנדל, לנטרל את התקפת היריב.
הפעם יתקלו הצפוניים בשני גורמים בעייתיים מבחינתם. האחד, בניגוד לאולם צר המידות שבגלבוע, ידוע היכל נוקיה כבעל סלים קליטים, וככזה הוא עשוי לשרת דווקא את קלעי השלשות של ירושלים (בעיקר הגבוהים שבהם, ליונס וששון). גם הקהל הירושלמי הגדול שצפוי לנהור למקום יקשה על הקטשים, שספגו העונה שני הפסדים בלבד בביתם לעומת ששה מחוצה לו.
השני הוא ברנדון האנטר. לא בטוח שאפילו לבראיין רנדל, אולי השומר הגבוה הטוב בליגה, יש תשובה לסנטר החזק, שקלע 13 נקודות ב-17 דקות במפגש בסיבוב הראשון ונוהג לכווץ אליו את ההגנה כדי לפתוח דרך לקלעים. ואם יש משהו שטרה סימונס, פו ג'טר, יובל נעימי ושרון ששון אוהבים, זה לעמוד חופשי ולקלוע.
כדי לעמוד בפרץ צריכה גלבוע/גליל לשאוף דווקא לקצב מהיר, כזה שינטרל את האנטר ואת הפיק'נרול של יובל נעימי ויוגב אוחיון, בעיקר עם אורי קוקיה. משחק ריצה יוציא את העוקץ מהכדורסל המסודר שאוהב להכתיב גיא גודס, ויאפשר לג'רמי פארגו, אולי השחקן החשוב ביותר של הקבוצה המאוחדת, לפרוח במגרש הפתוח.
כדאי לי-ם ללחץ על כל המגרש, גודס ותומפסון (צילום: עוז מועלם)
מנגד, על מנת לנטרל את המשחק המהיר של קטש ושחקניו, כדאי לגיא גודס לחזור ולנסות את מה שהלך לו היטב בזמנו כמאמן מכבי ראשון לציון, והרבה פחות כמאמן ירושלים - ללחוץ על כל המגרש.
הוצאת השליטה מידיהם של מקל ופארגו, תאלץ את הצפוניים להותיר את הכדור לרוב בידיים של אייזיאה סוואן, מוציא נהדר לפועל אבל מנהל משחק טוב הרבה פחות.
הבליץ על מוליכי הכדור יאפשר למאמן הירושלמי לכסות על קו חיפוי בינוני, שישאר מאחור בהרכבים שיכללו את ששון או ליונס. חמישייה שתמנה את יוגב אוחיון, דיז'ון תומפסון ואורי קוקיה, שלושה מהחוטפים הטובים בליגה, עשויה למקסם את ניצול ההזדמנויות ליצירת מומנטום שידליק את הקהל הרב מהבירה.
ניטרול משחק המעבר ושלשות היריב יסייע לניצחון, קטש (צילום: עוז מועלם)
לסיכום: מי מהמשולשים אוחיון-תומפסון-קוקיה או גורדון-דאוול-רנדל, אשר ינטרל את משחק המעבר והשלשות של היריב ויאלץ אותו להתבסס בעיקר על התקפה עומדת (סט-אופנס), וברוב הזמן גם מקרית, יגדיל את סיכויי קבוצתו לנצח.
מכבי תל אביב – ברק נתניה: חם, לא בטוח שמגניב
ברק נתניה היא אחת הקבוצות הבודדות בישראל שיכולה להעמיד ליין-אפ גבוה באופן שווה יחסית למכבי תל אביב, בטח כשהאחרונה חסרה את סטפון לאזמה.
הרכב שכולל את טוני וושהאם בעמדה מספר 3, מרקו קילינגסוורת כפאוור פורוורד ורוברט רותבארט כסנטר, עשוי להקשות על הצהובים, שמתבססים על מספרי 4 שמעדיפים בעיקר לצאת החוצה כדי ליידות שלשות (בלות'נטאל, פניני). גם טוני יאנגר, שמותאם מבחינה אתלטית כדי לשמור על שחקנים כמו אידסון או אנדרסון, לא חורג מהמגמה.
המפתח - להוציא אותו מאזור הצבע, דיאור פישר (צילום: יועד כהן)
המפתח מבחינתו של אריק אלפסי יהיה להוציא את דיאור פישר מאיזור הצבע, על מנת לאפשר לחכמון, וושהאם, קילינגסוורת ורותבארט לשלוט בריבאונד ההתקפה ולפתוח את הרחבה לחדירות של ברנר ופינוק.
לנתניה יש את הכלים למשוך את הסנטר הצהוב מחוץ לטווח החסימה. קילינגסוורת, רותבארט ובוודאי שוושהאם יודעים, יכולים וצריכים לקלוע מחצי מרחק ומעלה, כשאז יישאר מאחור על מנת להציל את המולדת רק יניב גרין חסר הביטחון.
הדם הרע בין הקבוצות, שהגיע לשיאו במסיבת העיתונאים, עבד בעיקר לטובתו של פיני גרשון. הדחיפה שיקבל מהקהל, הלחץ על השופטים וזעקת הקוזאק הנגזל כוונו היטב כדי להוציא את אלפסי (איש רגוע בדרך כלל) וחבורתו משלוותם.
מכבי ת"א תשאף להוציא ממנו עבירות, שמוליק ברנר (צילום: אלי אלגרט)
אלפסי ינסה לענות במגרש, אולם צריך בכל זאת לזכור שיחסי הכוחות ברורים: מכבי, גם ללא לאזמה, עמוקה יותר (בעיקר בעמדות הגארדים), מנוסה יותר
ונרגשת הרבה פחות.
הלחץ שיפעילו וויזנייבסקי ופרקינס על מוליכי הכדור של היריב מצליח בדרך כלל לבלגן את המשחק ולסייע לצהובים לרוץ למתפרצות, שם פורח בין היתר אנדרסון הבלתי עציר. גם כשקו הגארדים הראשון כבר נשבר, מחכה כאמור מאחור אחד החוסמים הטובים באירופה, דיאור פישר.
מכבי תשאף להוציא מברנר כמה שיותר עבירות, ואז להתנפל על אוריה גור וערן אסנטי הפחות מנוסים כדי לסגור את המשחק. לאור ניסיון העבר ממשחקי העונה, לא בטוח שזה ילך כל כך בקלות. מצד שני, עדיין קשה מאוד למצוא מי שיהמר על נתניה.
לפנייה לכתב/ת 
