"הפקה זה כמו קזינו"
שמואל צמח, המפיק הוותיק בישראל, מציין יותר מ-50 שנה בתחום. בשיחה הוא נזכר בשר האוצר שייעץ לו להפוך דולפינים לגפילטע פיש, בהופעה שאירגן לאנריקו מסיאס במצרים ובג'וינט שגרם ללאונרד כהן לתת הופעה מדהימה בירושלים
צמח עם חוליו אגלסיאס (צילום: רפי דלויה)
בלתי אפשרי לסכם בכתבה אחת, וייתכן שלא בספר אחד, את 50 שנות הפעילות של האמרגן הוותיק בישראל. מי שישב בוועדה התרבותית של חגיגות העשור לישראל כשהיה בן 18 ומי שהמציא את הופעות האצטדיונים בישראל, עתיד במוצ"ש הקרוב (29.5) להביא אלינו בפעם השנייה תוך חצי שנה את פול אנקה, מי שהיה אחד הזמרים הגדולים בפופ כשצמח החל את דרכו, לעוד מופע בהיכל נוקיה בתל-אביב.
איך קרה שאנקה, הפונה ללא עוררין לקהל מבוגר בלבד, חוזר לכאן כל כך מהר? "אך ורק בעקבות דרישות הקהל", אומר צמח, "הוצפנו בבקשות ובטלפונים אחרי ההופעה הקודמת. המופע זכה להצלחה אדירה. זה כנראה תפס את הצופים מהרגע הראשון".
החלטת להביא לארץ גם את ניל סדקה באוקטובר. איך אתה מגיב לטענות שרוב המופעים הגדולים בישראל הם דווקא של אמנים ותיקים ולא רלוונטים לצעירים?
"לצערי הרב, אין הרבה אמנים צעירים שהגיעו להצלחה גדולה ושאתה יכול לשים באצטדיונים. חוץ מזה, יש אמנים ותיקים שהם כמו יין, הם עדיין מאוד טובים. מי שלא טוב, הקהל לא מקבל אותו.
"בנוסף, הקהל הישראלי אוהב נוסטלגיה. הוא רקד טנגו לשירים של פול אנקה בתנועות הנוער, כשטנגו עוד היה מי יודע מה. יש געגוע גדול לשירים. תחשוב על זה, אם 'הגשש החיוור' יכולים היו היום להתחבר ולהופיע, היתה להם הצלחה אדירה, אותו דבר יכול היה לקרות אם 'התרנגולים' או 'השלושרים'".
סיבה נוספת להבאתו המחודשת של אנקה, שצמח לא מגלה, הם יחסי הידידות שהוא משתדל לטפח כמעט עם כל אמן איתו עבד במהלך השנים. מערכת היחסים החמה ביותר שנרקמה היתה עם אנריקו מסיאס, לו הפיק בעבר הופעה במצרים עוד לפני מלחמת יום כיפור. מסיאס הגיע למצרים דרך צרפת וצמח כלל לא יכול היה להיות שם, כי לא הצליח לקבל ויזה. "הפכנו חברים מאוד טובים", אומר צמח בגאווה, "ואפשר להגיד שאנחנו כמו משפחה. זה לא משהו שאפשר ליצור עם כל אמן".
אחד הדברים הגדולים שבולטים היום בשוק ההופעות, היא התחרות הגדולה. איך אתה מתמודד איתה?
"אנחנו לא גרמניה, צרפת או אנגליה, ברור שלא אמריקה. אבל מבחינה סטטיסטית, מספר המופעים שמתקיימים במדינת ישראל הם יותר מאשר בברודוויי או בווסט אנד בלונדון. אמנם יש במדינה הרבה אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות כרטיסים יקרים למופעים, אבל מספר ההופעות הוא ענק והתחרות פרועה, פשוט פרועה.
צמח (מימין) עם פול אנקה (במרכז) ובנו, יואב צמח (צילום: איציק בירן)
"ברור שכל אחד חושב שהאמן שהוא מביא, יצליח", הוא מוסיף, "תראה את המבול שיש עכשיו: מטאליקה, אלטון ג'ון, רוד סטיוארט. כולם אמנים שאותם הבאתי בעבר, וגם הפעם ניסיתי להביא אותם, אבל בעקבות התחרות והאמרגן שלא גר פה (המפיק הישראלי לשעבר, מרסל אברהם, שאחראי על שלושת ההופעות - א"ב), המחירים עולים והאמנים מקבלים סכומים מאוד גבוהים בארץ.
"זה מקצוע מאוד קשה ומה שאנחנו עושים זה לשחק בקזינו", הוא מסכם את הנושא, "אתה לא יודע אף פעם מה יהיה, אתה רק מניח".
הרבה השתנה מאז שהתחלת.
"ודאי, זה לא היה ככה. בתקופה שלנו היתה ועדה ממשלתית שהפעילו משרד האוצר ומשרד החינוך. לא יכולת להביא את מי שאתה רוצה מתי שאתה רוצה. הוועדה קבעה שפעם בחודש, אמרגן אחד יכול להביא אמן אחד, הצגה אחת ועוד מופע. כולם היו מגישים בקשות והועדה היתה קובעת.
"פעם רציתי להביא לפה מופע של דולפינים שמיועד לילדים ולמשפחה. בכלל לא היה דבר כזה, אף אחד לא ידע מה זה דולפינים. הגעתי לוועדה, והם לא אישרו. אז נפגשתי עם שר האוצר בזמנו - אני לא זוכר מי זה היה, עברו הרבה שנים מאז - והוא נתן לי הרצאה ביטחונית, שבדולרים של המדינה צריך לקנות טנקים ומטוסים, לא דולפינים. 'אבל', הוא אמר לי, 'אם תביא את הדולפינים ותעשה את המופע, אחרי זה תעשה מהדולפינים גפילטע פיש ותייצא אותם, אז על הייצוא תקבל מטבע זר'".
_wa.jpg)
לאונרד כהן. הג'וינט הפך את ההופעה למצוינת (צילום: ירון ברנר)
ומה הוא מייעץ למי שבכל זאת רוצה להמר ולהיכנס לתחום? "מפיק צריך להיות שלם עם מה שהוא עושה", הוא אומר, "וחובה עליו לערוך בדיקות מאוד יסודיות בשטח. חוץ מזה, הוא צריך להיות בנאדם אמין, גם מול האמנים. ולצערי אני שומע הרבה תלונות מאמנים על אמרגנים אחרים. אני לא רוצה לנקוב בשמות. אם אתה באמת מקיים את כל ההבטחות שסוכמו עם האמן, אתה בונה שם טוב לעצמך ולחברה שאתה עובד בה.
"אבל לא כל מי שמתעסק במקצוע הזה מתעשר. יש לצערי מפיקים שנשארו בלי כלום, למשל פשה (אברהם דשא, המפיק האגדי שגילה את 'הגשש החיוור') עד היום אני לא מבין איך המשפחה שלו נשארה בלי שום דבר. שלא לדבר על גיורא גודיק, כמובן. יש עוד אמרגנים שהפסידו את כל מה שהיה להם. אז לא כל הנוצץ זהב".
אחרי כל כך הרבה שנים, לא התחשק לך לנוח קצת? לפרוש?
"הבן שלי יואב עובד אותי. הוא למד משפטים והוא עורך דין במקצועו, אבל גם הוא נדבק בחיידק הבמה. אשתי, ברכה, היא דוקטור לפילוסופיה ותיאטרון, אבל כבר 35 שנים יש לה סטודיו למחול. הילדה הקטנה שלי, הילה, גרה בלונדון וטלי הבת הגדולה שלי, ממשיכה את דרכי בלונדון. היא הקימה את הלהקות הצבאיות פה בארץ אחרי שרפול חיסל אותן. היא עבדה איתי גם במשרד והפיקה את ההופעה בישראל של סיימון וגרפונקל".
אז המשפחה היא גם זו שמחזקת אותך.
"בהחלט. אני אוהב את זה, גם לי יש את החיידק. אני עושה את זה המון שנים ואני מכיר המון אנשים בארץ ובעולם. תמיד יש דברים חדשים לגלות גם אם באמת ראיתי ושמעתי כבר הכל.
"אפילו שמעתי את לאונרד כהן בהופעה הראשונה שלו בישראל,
בבנייני האומה בירושלים בשנת 72', כשהוא אומר לקהל: 'מאז הבר מצווה ושלי ועד היום, לא היתה לי הופעה כל כך גרועה ואם אחרי ההפסקה אני לא חוזר לעצמי, אני מחזיר לכם את הכסף'. אני התעלפתי, אבל פתאום בהפסקה ראיתי שאחד מנגני התזמורת הביא לו ג'וינט קטן. כהן חזר לבמה ועשה הופעה מדהימה".
_a.jpg "צילום: דנה קופל")
