קרב הנסיכים הסתיים, האם נקבל מלך חדש?

כצפוי, המשחק המרכזי אתמול (ג'), בערב חצאי גמר הפיינל פור, היה דווקא המשחק המוקדם - זה בין הפועל ירושלים וגלבוע/גליל, מפגש ראש בראש בין שני הנסיכים של הכדורסל הישראלי. המשחק השני - בין מכבי תל אביב לברק נתניה - היה טיול לראשונה, שבאופן פרדוקסלי הרוויחה מהסדרה הארוכה מול בני השרון. נתניה הגיעה לגבול היכולת שלה וסיימה עונה קסומה.

קטש וגודס הגיעו בפעם השלישית כמאמנים ראשיים לחצי הגמר, ועודד הוביל את הגליל לגמר בפעם הראשונה מאז 1995. אז הוא הפסיד למכבי תל אביב כשחקן תחת המאמן פיני גרשון.

גליל הגיעה למעמד עם הפנים קדימה ועם אנרגיה חיובית, ירושלים מצידה נתנה תחושה שהיא על טיפות הדלק האחרונות. הגיע הזמן לבדוק למה הקבוצה מספר 2 בארץ לא מצליחה כבר שלוש שנים להגיע לגמר. יותר מדי דברים מתפספסים שם בדרך, והפתרון הקבוע של החלפת המאמן לא יביא את התוצאות המצופות.

עודד קטש, האם יוכל להפתיע את גרשון ומכבי בגמר (יועד כהן)

במשחקים רבים העונה הקבוצה של גודס ניצחה בזכות העובדה שקלעה יותר מיריבתה, וממש לא בזכות ההגנה שלה. בערב בו היא קולעת 69 נקודות עם קצת מעל 50 אחוז מהקו הסיכוי שלה לנצח הופך לאפסי.

הגמר לא ייכנס להיסטוריה

הגמר מחר לא יכתיר אלופה היסטורית חדשה, אבל יספק מספר מאצ' אפים מאוד מעניינים. גרשון - קטש למשל. אם עודד הוא הנסיך של הכדורסל הישראלי בקרב המאמנים, פיני גרשון הוא המלך.

למעלה מ-30 שנה על המגרש ראה גרשון כמעט הכל. אחד הדברים שהוא לא ראה זה הפסד בפיינל פור. אני אוהד ומעריץ מושבע שלו ומשוכנע שהוא גאון הכדורסל הגדול מכולם. אבל גם אני חש אי נוחות כאשר במקום לנסות לפאר ולהרים את ענף הכדורסל, בוחר פיני לקטר ולהתלונן על ספסלים, שופטים ועל כך שהפיינל פור זו מזימה נגד מכבי.

דריק שארפ, שוב יתעורר ברגע הנכון? (אלי אלגרט)

לשיאו הגיע כשלא לחץ את ידו של אלפסי בסיום. כאיש מכבי וכמנצח אתה חייב להיות נדיב יותר כלפי היריבים. אסור "לכעוס" על כל מי שמעיז לרצות לנצח אותך. להיפך. לטווח הארוך זה יותר טוב לכולם כשיש תחרות. לפני ובזמן משחק מותר להגיד דברים שחובה לשכוח אותם עם הבאזר. גם אם נעלבת, בעיקר אחרי שניצחת, תלחץ יד ליריב, תתקדם הלאה ותשמח בעליונותך.

לאחרונה היו דיבורים על הצטרפותו של קטש כעוזר לגרשון בעונה הבאה. טוב עשה שהוריד את זה מסדר היום, ורק חבל שלא היה נחרץ כל כך כשחילק הזמנות לשולחן הפוקר אצלו בסלון. אם גליל תפסיד, קטש צריך לחשוב טוב אם כדאי להיות מס' 2 בקבוצה שרק לפני שנה וחצי עזב. אם גליל תנצח, הוא צריך לשאוף למועדון אירופי יציב וטוב כמאמן ראשי. הרבה מאמנים ישראלים נהנו ונהנים מקריירה מופלאה ביבשת.

מעניין לא פחות יהיה לראות איך גל מקל יסתדר מול אנדרו ויזנייבסקי ודורון פרקינס. מקל, שהיה המצת שהעיר את גליל מול ירושלים, התחיל את העונה במכבי ולדעתי היא היתה צריכה להשאירו. ויזנייבסקי הוא שחקן נחמד, אך אין סיבה ממשית שיתפוס למקל את המקום.

גל מקל, קורץ מהחומר אותו מחפשים במכבי (אלי אלגרט)

בדיעבד, זה היה האינטרס של מכבי ששחקן בית ישראלי נוסף יוביל אותה לצלחת. הילד המוכשר קיבל הזדמנות להוכיח שמקומו ברמות הגבוהות ביותר. החומר ממנו קורץ משרה בו אומץ להיישיר מבט ולהגיד שהוא רוצה אליפות, זה בדיוק מסוג השחקנים שמחפשים הצהובים.

מבחינת כדורסל היתרון בצד של מכבי ולו בזכות העומק והביתיות, אבל אין לחשוש שהגמר יהיה חד צדדי. הסגנון של קטש בונה את שחקניו לאורך העונה. כשהם מגיעים למשחק מפתח אין בליבם פחד, ויש להם אמונה בדברים שהם עושים על המגרש.

תומפסון וגודס, הגיעו לקו הסיום על טיפות הדלק האחרונות (עוז מועלם)

נכון שהמשחק מול נתניה אינו קנה מידה לכלום, אבל כשהצהובים רצים יש להם מגוון אדיר של כלים התקפיים שהראו הרבה מהלכי כדורסל מצוינים

העונה. למכבי סגל גבוה יותר, אך שחקני הגליל לא פחות אתלטים.

לגליל שפע כשרון שביום נתון יכול להתחבר לכדורסל היפה בארץ. נהוג לחשוב שזוהי קבוצה התקפית מובהקת, אך בסגל שלה מספר שחקני הגנה אישית קשוחים ואינטלגנטים, שמבצעים עבודת הגנה קבוצתית לתפארת עם שמירות כפולות וחילופים משולשים.

משחקים גדולים מנצח האקס פקטור, הדבר הנוסף אותו מחפשים גרשון וקטש בנרות כדי לייצר משהו שיביא להם יתרון. בשנים האחרונות תמיד היה זה דרק שארפ שקם לתחייה כשהצלחת על השולחן. האם ההיסטוריה תחזור או שמישהו אחר יתעלה ויכריע את גורל האליפות. רק בשביל המתח והעניין הזה שווה שיש פיינל פור.