כמה יוסי? לא הרבה

גם החיוך המאומץ של יוסי מר חיים לא הצליח להסתיר את אכזבתו אמש (ג') ב-23:00 בלב שכונת מוסררה בירושלים. "שום דבר לא מצליח לפי המתוכנן", קרא המוזיקאי הנהדר והורסטילי בן השבעים לרטרוספקטיבה המוזיקלית שהתקיימה לכבודו בפסטיבל מוסררה-מיקס בירושלים, והוא כנראה ידע למה.

קובי אור עם אורי דרומר בבס ויוסי מר-חיים בקלידים (צילומים: גיל יוחנן)

הערב דווקא כן החל לפי המתוכנן; שתי ההופעות הנהדרות שקדמו לזו של יוסי מר חיים במרתון האקלקטי והמשובח, המאפיין את הפסטיבל בעשר שנותיו, היו שונות מספיק והצליחו להכניס את הקהל לאווירה הירושלמית האופיינית כל כך של פתיחות וקבלת האחר.

הגיטריסט יאיר יונה ניגן מספר קטעים מאלבומו המצוין "Remember" שיצא בשנה שעברה בלייבל "אנובה" (אותו הוא גם מנהל), כולל היצירה "האם אתה חכם יותר ממנחה טלוויזיה בן שלושים וחמש?". אחריו עלתה אמנית המולטימדיה הבריטית ויקי בנט, היוצרת קולאז'ים מרתקים של קטעים מסרטי קולנוע ישנים המשולבים במוזיקה, שכל קשר בינה לבין הקטעים המוצגים על המסך היה הזוי בהחלט.

מר חיים. מופע אקלקטי עם הגיון פנימי

"רצינו לבנות מופע אקלקטי עם הגיון פנימי ואיזון", אמר לי המוזיקאי והאמן הרב תחומי אורי דרומר (דולרקס סדלקס), שיצר עם מר חיים את הופעת המחווה לכבודו. מה שדרומר לא לקח בחשבון, וחבל, זה את ההיגיון הפנימי והאיזון של ירושלים.

גם שלמה ארצי יודע היטב כי הופעות בבריכת הסולטן בעיר מתחילים ב-19:00, על מנת לא להפריע את מנוחת השכנים. אז מוסררה זה אמנם לא משכנות שאננים, אבל בירושלים הולכים לישון ב-23:00 גם בבית צפאפא. כולם יודעים את זה. אז במקום מופע של שעה וחצי קיבל הקהל מופע של שעה בלבד. למרות זאת, הוא עדיין קיבל ייצוג הולם לקריירה המוזיקלית הכל-כך מגוונת ב-45 שנות יצירתו של מר חיים.

כמו מסכת בית ספר

המופע נראה בתחילה כמו מסכת סיום בית ספר, אופיינית לתקופה זו של השנה, בדמות תקלות סאונד ו-וידאו מינוריות אבל מטרידות. אט-אט זה הפך להיות זניח, משום שכידוע "שום דבר לא מצליח לפי המתוכנן" הוא קונספט נסלח, אם המוזיקה טובה מספיק.

הקונספט נסלח, כל עוד המוזיקה טובה

המסכת של מר חיים הייתה אמורה להציג - אם הייתה מתקיימת בשלמותה - את המוזיקה הקלאסית המודרנית שהלחין, הגא'ז, אמנות הסאונד, פסקולי סרטים, נויז, לחנים לשירי משוררים, אופרות וכמובן - אופרת רוק משמעותית במיוחד.

ל"מאמי", אופרת הרוק שחיבר מר חיים באמצע שנות ה-80, יחד עם הלל מיטלפונקט ואהוד בנאי, הוקצה מקום נכבד ומוצדק אתמול בערב, גם בקטעים מהמופע המקורי (ומזי כהן מדהימה) וגם בעיבודים של אנסמבל מוסררה ל"שיר התולעים" ו"שיר הפאב". היה מפתיע ומהנה לחזות בסטודנטים מקומיים, שעדיין לא נולדו כאשר עלתה האופרה לראשונה ב-1986, מפזמים את השירים בעל פה.

שנות ה-80 המשיכו להיות דומיננטיות במופע, כאשר העיתונאי, משורר הרוק וההוגה המוזיקלי, קובי אור, עלה לקרוא יצירה אישית מבחילה ומזעזעת, אבל אמיתית וכנה כתמיד, מלווה בקלידים של מר חיים, ובמריטת מיתרים אקראית של הבס של דרומר, שהניכור המוזיקלי שלהם הוא בדיוק הניכור החברתי שקובי אור חי וכותב עליו כבר שנים.

הופעות בבריכת הסולטן לא צריכות להתחיל ב-23:00

המוזיקאי והאמן הרב תחומי הרולד רובין, שהופיע אף הוא אמש, הוא בעצם קובי אור של הג'אז. מין הומלס חברתי שמואיל להעניק לנו מטובו, בלי לצפות לתמורה ולהיות מופתע אפילו אם מציעים לו.

חיים גורי בין שינה לערות

קשה היה לקלוט את מבע פניו ותגובתו של המשורר חיים גורי בן ה-87, שישב בצד הבמה ועשה את עצמו ישן (או שישן באמת) לפואמה המופלאה של אור. אבל גורי דווקא הקיץ לקטע מן הסרט שביים, "המכה 81", סרט תיעודי ישראלי מ-1974וחלקה הראשון של טרילוגיית סרטים העוסקת בשואה ובעליית ניצולי שואה לארץ ישראל. גם את שני הסרטים האחרים, "הים האחרון" מ-1979 ו"פני המרד" מ-1985, הלחין מר חיים. גורי נותר ער גם לביצוע המצמרר של הזמרת רינת עמנואל לשיר "רחל" שכתב.

הערב, כאמור, הסתיים מוקדם מדי, אבל בצורה הולמת, עם עבודתה המרתקת של נעמי יואלי "בין הספירות", העיבוד הבימתי לספרה של נתיבה בן-יהודה (לחן: מר חיים) שמעמיד במרכזו את חוויות נעורים שלה תחת המנדט הבריטי

אל האירועים המצמררים של קרבות מלחמת השחרור.

האכזבה האישית שלי היתה שדווקא הופעתה של דורלקס סדלקס עם "לב הבריכה הנרדמת" נגרעה מהמופע. מר חיים נראה מעט יותר אופטימי לאחר ששוחח עם ד"ר עתי ציטרון, המנהל המוזיקלי של פסטיבל בת ים לאמנות פלסטית, שביקש ממנו להעלות את המופע שלו בפסטיבל הקרוב שיערך בספטמבר.

פסטיבל מוסררה מיקס העשירי יימשך גם ביומיים הקרובים; מלבד הסיורים המרתקים בשכונה הציורית, שהפכה לגלריה בינתחומית לשלושה ימים, ניתן יהיה לחזות על הבמה המרכזית הערב (ד') את הרכב הכליזמרים העכשווי, אוי דיוויז'ן, המבצע גם שירים פוליטים ומוזיקה אינסטרומנטלית, שיארח בהופעתו שני נגנים אתניים שורשיים: נינו ביטון ואמיל קרויטור, ומחר את להקת איזבו.