הדיירת בבית האבות עישנה - וביהמ"ש פיצה

רבים מתלוננים על כך שהחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים (להלן: "חוק העישון"), שתכליתו למנוע עישון במקומות ציבוריים וחשיפה של הציבור לעישון ולהשפעותיו - מוות, מחלות ונכות - לא נאכף דיו במסעדות, פאבים, בתי קפה, מועדונים ומקומות בילוי אחרים. 

• עישנו לידכם - האם משתלם לתבוע?
  

התופעה המצערת ידועה ומוכרת, ולבתי המשפט מוגשות לא מעט תביעות בעניין. אם הן מוכחות - בתי המשפט פוסקים פיצוי לזכות התובעים שנפגעו.

בהתאם לכך, האם יעלה על הדעת שמקום כמו בית אבות, העונה להגדרה של "מקום ציבורי" ושאמור לשמור על בריאות האנשים ששוהים בו - לא יאכוף את החוק? לפניכם פסק-דין מעניין שניתן לאחרונה בעניין.

עשן בבית האבות

3 אחים ושני בני זוג של שניים מהם, תבעו את בית האבות הסיעודי "בית יערה" בחיפה בשל אי אכיפת חוק העישון בתחומו. אמם של האחים הייתה דיירת בבית האבות והם נהגו לבקר אותה בו באופן קבוע. התובעים טענו, כי בזמן ביקוריהם, שהתבצעו בשעות הביקור, אחת הדיירות שמאושפזת במקום נהגה לעשן בשולחן סמוך לשולחן בו ישבו בחברת האם.

התובעים טענו שפנו לאנשי הצוות בבית האבות, אך טענותיהם לא נענו ולא נעשה דבר להפסקת העישון. לדברי התובעים, פניותיהם לאנשי הצוות הושבו ריקן, בטענה שמדובר בחולה סיעודית שלא ניתן לתקשר איתה והיא מטופלת במקום מזה כ-5 שנים. התובעים הבהירו, כי הם אנשים מבוגרים וחלקם סובלים מבעיות בריאותיות. לפיכך, כל אחד מן התובעים הגיש תביעה נפרדת בה ביקש לפצותו בסכום של 10,000 שקל. 

בית האבות טען מנגד, כי מדובר בניסיון של התובעים לעשות שימוש פסול ונפסד בהליכי בית משפט, זאת בעקבות תביעה שבית האבות הגיש נגד שלושת האחים בשל הפרת הסכם בנוגע לשהות אימם בבית האבות.

לגופו של עניין, נטען מטעם בית האבות, כי יש בתחומו מקומות מוסדרים לעישון בהתאם לחוק, ושהוצבו שלטים המורים על איסור העישון ושלטים בדבר מקומות מותרים לעישון, כנדרש בחוק. משכך, נטען כי העישון בבית האבות נעשה בצורה מסודרת, בשטחים מבודדים המיועדים לכך, שם ורק שם. עוד נטען, כי לא התקבלו תלונות מצד התובעים או מצד כל מבקר אחר בבית האבות אצל איש מעובדי בית האבות.

בנוסף טען בית האבות, כי לא הוצגה כל ראיה לפיה הבריאות של התובעים נפגעה כתוצאה מהימצאות הדיירת מעשנת בפעמים בהם בחרו לבוא לבקר את האם. כמו כן, לא הוצגה כל ראיה שגיבתה את דרישת הפיצוי של התובעים. "סכום התביעה הוא בבחינת "זריקת מספרים" לחלל האוויר ", נטען בתגובת בית האבות.

השופט ערן קוטון מבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, החליט לקבל את התביעה וקבע, שעיון בתמונות שצירפו התובעים מעלה, כי אישה על כסא גלגלים יושבת ומעשנת בתוך המבנה בסמוך לדלת הכניסה הסגורה, ולצידה שולחן. על השולחן מונחת מאפרה ולצידה כוס חד פעמית ובה בדלי סיגריות.

בסמוך למקום מושב האשה, יש כסאות המיועדים לדיירים ולמבקרים נוספים. בין מקום מושבה של האישה המעשנת לבין יתר חלקי המבנה אין מחיצה סגורה שמונעת מאוויר לעבור בין חלקי המבנה, ומטבע הדברים מגיע עשן הסיגריות לחלקים אחרים במבנה ובפרט למקום בו מוצבים הכיסאות עבור דיירי בית האבות ומבקריהם.

לא היה פיקוח

השופט קוטון ציין, כי הוברר שהדיירת המעשנת נהגה לקבל מאנשי הצוות מכסה של 3 סיגריות ביום. "משכך", קבע השופט, "ניתן היה לפקח על האופן בו בוצע העישון ועל המקום בו עשנה אותה אישה. כך בנקל, עם מתן הסיגריה, יכול היה איש הצוות שנתן את הסיגריה, להסיע את האישה אל מחוץ למבנה ולשהות בחברתה במשך הדקות הספורות בהן עישנה".

השופט הדגיש כי הרושם שמתקבל הוא כי לאנשי הצוות לא היה כל עניין לבצע את הפיקוח המתבקש. לפיכך הוא פסק, כי על בית האבות היה לנקוט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות על פי חוק העישון, ומשהוכח כי הדיירת מעשנת דרך קבע בתוך תחומי בית האבות - יש לקבוע כי המקום לא נקט אמצעים סבירים כנדרש על פי החוק. "אין די בהצבת שלטים ובקביעת פינת עישון בחצר", קבע השופט קוטון. 

"הצוות העובד במקום, יכול לוודא ואמור לוודא כי האישה המעשנת לא תעשן בתוך המבנה כי אם מחוצה לו בלבד. משהוכח, כי לא נעשה דבר בעניין זה... אין אלא לקבוע כי הנתבעת העמידה את שאר הדיירים ומבקריהם בסכנה לחשיפה של עשן סיגריות, מטרה אשר חוק העישון בא למנוע.

"ברי, כי על הצוות במקום לוודא כי האישה המעשנת לא תעשן בתחומי המבנה ואין מקום לדרוש משאר דיירי המקום ואורחיהם (כדוגמת התובעים ואימם) לצאת אל מחוץ לתחומי המבנה על מנת להימנע מחשיפה לעשן הסיגריות", קבע השופט באופן חד-משמעי.

הפרת חובה חקוקה

לאור כל זאת, נקבע כי בית האבות הפר חובה חקוקה, כלומר: לא קיים חובה שמוטלת עליו על פי חוק - החובה המוטלת עליו מכוחו של סעיף 2א' לחוק העישון: לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי חוק העישון בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו.

"מקום זה אמור לדאוג לבריאותה ולרווחתה של האם וודאי שלא להעמידה בסכנות בריאותיות נוספות למכאובים, אשר הביאוה מלכתחילה לפנות לבית האבות", נכתב בפסק הדין. לכן נקבע, כי על בית האבות לפצות את התובעים.

באשר לנזק שנגרם, השופט קוטון ציין, כי נזקי העישון מטבעם, קשים מאוד להוכחה, וכי מדובר בנזק מצטבר שמתגבש לאורך שנים. גם בית המשפט העליון לא נתן הנחיות גורפות באשר לגובה הפיצויים שיש לפסוק בתביעות בשל אי אכיפת חוק העישון. 

משכך הדבר, נזקי התובעים חושבו על דרך האומדן. השופט קבע, כי אין הצדקה לפצות כל אחד מהתובעים ב-10,000 שקל כפי שביקשו, שכן הם לא נימקו את דרישתם וגם משום שהם לא נחשפו לעשן הסיגריות במידה שווה.

בסופו של דבר, בית האבות חויב לשלם לאח אחד פיצוי של 2,300 שקל, לשתי אחיות פיצוי של 2,000 שקל לכל אחת, ולשני בני הזוג של האח והאחות - 700 שקל ו-500 שקל. בנוסף, בית האבות חויב לשלם לכל אחד מחמשת התובעים הוצאות משפט של 250 שקל. בסך הכל, בית האבות חויב לשלם לתובעים 8,750 שקל, כולל הוצאות משפט (ת"ק 14605-05-09 אילת נ' בית יערה בע"מ).

דמיון או מציאות? 

לפעמים נדמה שהמציאות עולה על כל דמיון. מקום כמו בית אבות, שמאכלס אנשים מבוגרים ולא בריאים ברובם, לא טורח לאכוף חוק חשוב שהתכלית הבריאותית שלו ברורה.

סביר להניח, כי הסנקציה שהושתה על בית האבות לא פגעה בכיסו בצורה דרמטית, אולם וודאי שלא שימחה את הבעלים ולא הוסיפה לשמו הטוב של המקום.

האם בקרוב נשמע על בית חולים שהתיר לעשן בתחומו של אגף ששוהים בו חולי לב? המחשבה הזו נראית כרגע מופרכת, אך אם החוק לא יאכף בצורה טובה יותר והקנסות שינתנו מכוחו יהיו משמעותיים, כמו גם הפיצויים שיפסקו במקרה של קבלת תביעה בשל הפרת החוק - הדרך למקרה שנראה כרגע על פניו הזוי, עשויה להיות קצרה.

עו"ד אורנית אבני-גורטלר, עוסקת בכתיבה ובעריכה משפטית . יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.