ניגוני אבות
משה קיבל תורה מסיני (קטע חצוצרה) ומסרה ליהושע (מעבר תופים), ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה (בס ומעבר תופים). הרב שמואל שפירא הוציא את מסכת אבות בשני דיסקים כדי להקל על הלימוד בעל-פה
הזיכרון הוא יכולת לאחסן אירועים ומושגים מן העבר ולשלוף אותם בעת הצורך. הצרה היא שלא פעם יש לנו צורך בכך, אבל שום דבר לא נשלף. זה קורה כשאנחנו רואים פרצוף מוכר אבל שם מתאים לא נשלף, או כשאנו נדרשים להשיב מי אמר למי ובאיזה הקשר, וגם המי וגם ההקשר לא נמצאים בבית.
גם כיום, למרות המדע המתפתח, איננו יודעים איך המנגנון הזה פועל בדיוק, ולכן לא פעם אנחנו נאלצים לסמוך על עצמנו ולפתח שיטות לזיכרון. כבר בגמרא מוצעות שיטות שונות - החל משתיית שמן זית ("שמן זית משיב לימוד של 70 שנה", הוריות יג) וכלה בנתינת סימנים (דצ"ך עד"ש באח"ב). אחת השיטות העתיקות היא לימוד באמצעות מנגינה. הטקסט שצריך להיחרת בזכרוננו מוצמד למנגינה, ובעת הצורך הוא נשלף החוצה בעזרת הלחן המתאים.
הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר, חידש את שיטת הניגון והוציא לאחרונה את פרקי אבות בערכה שכוללת משניות מנוקדות ומעוצבות, בליווי שני דיסקים שבהם הוא שר בליווי מקהלת
על-פי שיטת הלימוד המנגנת, המורה מלמד את המשנה, מסביר את תוכנה, ולאחר מכן משמיע את הדיסק והכיתה משננת יחד את המשנה.
"ללימוד בניגון יש הרבה מקורות, ובזמן חז"ל אנחנו יודעים שהיו שרים את המשניות", מסביר הרב שפירא, "כששימשתי בעבר כמלמד ביישוב קשת התחלתי ללמד בעזרת הניגון וראיתי שזה ממש מצליח. מנגינות עוזרות לזיכרון. אנחנו מצליחים לזכור שירים שלימדו אותנו בגן או בכיתה אל"ף, בעוד שחומר בהסטוריה שלימדו אותנו לפני שנה - נוטים לשכוח".
בעזרת מנגינה קל יותר לשנן.
"בהחלט, ילדים יכולים לשיר ימים שלמים. להגיד את המשנה כמה פעמים ביום יהיה להם קשה, אבל לשיר אותה
זה כיף. אני עצמי משנן במנגינות. אני מכיר חיילים מישיבות הסדר שבזמן שמירה בצבא שרו משניות, כך שזה מתאים גם למבוגרים.
"ככלל, אני בעד שינון. בעיניי יש ערך גדול לידיעת התורה שבעל פה. מי שבקיא במשניות, בקיא בכל התורה. עכשיו שוב חוזרים להבנה שיש ערך לזיכרון ולא חשוב רק להתמצא בגוגל. אדם שיודע פרקי אבות בעל פה זה נכס. אם אדם בקיא בפרקי אבות, והוא חי את האמירות המופלאות ששם, זה עושה לו משהו בחיים".