על חשבוננו: עיריית ת"א מנפנפת אזרחים

בלילה אחד, בסוף מאי 2009, נסע פ' במכוניתו בשדרות רוטשילד בתל-אביב, ומשם פנה לרחוב מרמורק, שם בוצעו באותם ימים עבודות תשתית בכביש. המכונית נסעה קרוב אל המדרכה, כשלפתע חש פ' שעלה על מהמורה. כשבדק מה באמת קרה, גילה שנוצר נקר בגלגל בימני הקדמי של המכונית.

כעבור יומיים חזר פ' למקום ואז התברר לו שכיסוי הפלדה של פתח הניקוז בכביש נחשף עקב העבודות במקום, וקצותיו החדים בלטו מעל פני הכביש באופן שיכול היה לפגוע בצמיג. בדיקה של איש מקצוע העלתה, כי הקרע בצמיג היה בלתי-הפיך, ופ' נאלץ לרכוש צמיג חדש תמורת 540 שקל.

כולם אמרו: "אנחנו לא אחראים"

פ' מיהר לפנות לעיריית תל-אביב בבקשה שתפצה אותו על הנזק שנגרם לצמיג בשל עבודות התשתית שביצעה במקום. משרד עורכי דין חיצוני השיב במכתב בשם עיריית תל-אביב, כי העירייה אינה אחראית למה שקרה, וכי עליו לפנות בעניין זה לשתי חברות קבלניות המבצעות את העבודות – דרך עפר בע"מ ואחוזות חוף, המפקחת על עבודתה של דרך עפר.

פ' אכן פנה לשתי חברות אלה, אולם דרך עפר לא טרחה לענות כלל ומאחוזות חוף נמסר לו, כי הם ביררו את העניין עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, כולל חברת עבודות עפר, וכי אין צדק בטענתו שמי מהם אחראי לנזק שנגרם למכוניתו.

בעודו מיטלטל בין שלושת הגופים הללו, ומכיוון שגם שתי החברות הקבלניות התנערו ממנו, פ' פנה לעזרת משרדי שי"ל (שירות ייעוץ לאזרח) בכפר-סבא. מתנדב העובד במקום פנה בשמו לעיריית תל-אביב וביקש כי תפצה את פ', אולם עורכי הדין מטעם העירייה חזרו בתשובתם על נוסח מכתבם הקודם: הם ושבו והיפנו את האצבע לכיוון שתי החברות הקבלניות וקבעו, כי לעיריית תל-אביב אין כל אחריות בעניין.

בשלב זה החליט פ' להגיש, בסיועם של המתנדב מש"יל ועורך דין מתנדב במקום, שליווה את התיק, תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות נגד עיריית תל-אביב, חברת אחוזות חוף וחברת דרך עפר.

בנוסף על הנזק הישיר שנגרם ל'פ בגובה 540 שקל עקב הצורך להחליף צמיג – הוא ביקש בשלב זה כי בית המשפט יורה לנתבעות לשלם לו גם 200 שקל עקב ההוצאות שהוציא בשל התנהלותן. שלושת הגופים הגישו כתבי הגנה, ושלושתם כאחד התנערו מאחריות למעשה.

הדיון בתביעה נקבע ל-13 במאי 2010. יומיים לפני כן, ב-11 במאי, התקשרו אל פ' מחברת דרך עפר והציעו לו לבטל את תביעתו תמורת 740 שקל שישלמו לו. הוא נענה לבקשה וכבר למחרת היום נחתמו המסמכים המתאימים והפרשה באה על סיומה.

טרטור האזרח ביודעין

פ' קיבל אמנם את מה שתבע, ולכאורה הכל הסתיים על הצד הטוב ביותר. אבל זה רק למראית עין, שכן התנהלותה של עיריית תל-אביב בפרשה זו הייתה בעייתית למדי.

למעשה, ובניגוד למצגים שניסתה העירייה להציג לכל אורך הדרך, האחריות למיפגע מעין זה, שגרם את הנזק לצמיג, מוטלת עליה - כבעלת השטח הציבורי שבו אירעה הפגיעה. היא זו שאחראית לשלומם ולבטיחותם של האנשים המשתמשים בשטחים הציבוריים שלה, ולכך שלא גופם ולא רכושם ייפגעו כשהם נמצאים בשטחים אלו.

לכן, כאשר שלחה העירייה את פ' לנסות לקבל פיצוי באמצעות החברות הקבלניות, היא ניסתה להיפטר ממנו ביודעין. למעשה, מה שהיה על העירייה לעשות הוא לברר את העניין, לפצות את פ', ואחר כך להתחשבן עם החברות – שעובדות מטעמה, ולאזרח אין שום קשר עִמן - על הסכום ששילמה, בהתאם לאחריותן כלפיה.

כדאי לדעת, שבחוזים מעין אלה של עיריית תל-אביב עם קבלנים, יש סעיפים המחייבים אותם לשפות את העירייה, כלומר להשיב לה כל סכום ששילמה עקב נזקים שהם עצמם גרמו.

הנה למשל הסעיף הרלבנטי מתוך המסמכים שנחתמו עם חברת דרך עפר: "במקרה של פגיעה מכל סוג בגוף ו/או ברכוש כלשהו של צד שלישי... אפצה ו/או אשפה את העירייה בשלמות על כל נזק שייגרם, וזאת בין אם הנזק נגרם על ידי באופן אישי ובין אם הנזק נגרם על ידי גורם אחר שעבד במקום מטעמי ו/או בעבורי ולפטור את העירייה מכל תביעה שתוגש נגדה בקשר לכך".

משקיעים כסף בנפנוף האזרח

שימו לב למילים האחרונות בציטוט זה: "ולפטור את העירייה מכל תביעה שתוגש נגדה בקשר לכך". זה מסביר מה קרה בעצם אחרי שפ' הגיש את בתביעה.

ככל הנראה, מישהו בעירייה החליט שעדיף שכל הפרשה לא תגיע כלל לדיון בבית המשפט - כי מי יודע מה הייתה השופטת פוסקת בהתחשב בכל מסכת הטרטורים שחווה פ' מידי העירייה - ושזה הזמן להפעיל את הסעיף הזה בהסכם עם דרך עפר. כזכור, חברת דרך עפר היא זו שבסופו של דבר שילמה את הפיצוי לפ'.

זו אינה הפעם הראשונה שעיריית תל אביב מנסה "לנפנף" אזרח שנפגע בשטחיה עקב מחדלים או מעשים של עובדיה או מי שעובדים מטעמה. בעבר כתבנו כאן על עיוור שנפל לבור שחפרו עובדי עיריית תל אביב, והעירייה סירבה לפצות בסכום של כ-300 שקל בגין תיקון מכשיר הטלפון הסלולרי שלו, ועוד טענה נגדו שהיה צריך להסתכל לאן הוא הולך.

העירייה לא התרצתה גם אחרי פרסום כתבה על כך ב-ynet, ולכן הוגשה נגדה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בעיר. עם הגעת כתב התביעה לעירייה - היא נחפזה לשלם לו את מלוא סכום התביעה, שבסופו של דבר עמד על כ-4,000 שקל.

לא קשה להבחין כי יש דמיון בהתנהלות העירייה בשני המקרים, וכי בנוסף על פגיעה בוטה בזכויות האזרחים ניכרת גם נכונות להשקיע משאבים ציבוריים כדי להדוף את האזרחים.

חישבו וחַשבו כמה שעות עבודה השקיעו בעיריית תל-אביב - בהעברת הפניות למשרד עורכי הדין, בקיום הקשר עם עובדי אותו משרד כדי לקבוע מה תהיה התשובה לאזרח, במגעים עם נציגי החברות הקבלניות כדי לגבש יחד אִתן חזית אחידה כנגד האזרח שנפגע, בהתמודדות עם כתב התביעה, ובהכנת כתב ההגנה הארוך והמפורט מטעם העירייה - הכל כדי לא לשלם 740 שקל.

לא צריך תואר בכלכלה כדי להבין שכל זה עלה הרבה יותר מאשר 740 שקל, על חשבון מסיהם של תושבי תל-אביב ועל חשבון פיתוח גישה בטיחותית יותר כלפיהם וכלפי כל מי שנכנס לתחומי העיר.

תגובת עיריית תל-אביב: "מברור נסיבות התביעה עולה כי מדובר בנזק שנוצר בעקבות עבודות תשתית המבוצעות על ידי קבלני משנה עבור העירייה. קבלני המשנה מתחייבים לשאת באחריות לטיפול בדרישות הניזוקים ובפיצוי לכל נזק הנגרם בגין עבודתם. זו הסיבה שבגינה המתלונן הופנה לקבלני המשנה, ולאחר שהוכח כי אכן הם היו אחראים לנזק שנגרם לו, הוא אף פוצה על ידם.

"יצויין כי מכיוון שהעירייה עוסקת בביצוע פרויקטים רבים בו זמנית ומאחר שהאחריות לנזק עקב עבודת קבלני המשנה, מוטלת עליהם כאמור, הרי הנוהל היעיל והמתבקש הוא הפניית הניזוקים ישירות אליהם, על מנת שאלה יטפלו בדרישתם בהתאם לחוק".

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות ומנהלת פורום צרכנות ב-ynet