פרופסורים מחו בשייח ג'ראח: לא נשתוק בכיתות

"יאללה לזינזאנה". תיעוד המעצרים בשייח ג'ראח 

מרצים וסטודנטים אחר הצהריים בשייח ג'ראח (צילום: גיא אסיאג)

במהלך התהלוכה השמיעו הסטודנטים והמרצים קריאות כגון "לא נשב בכיתות כשבחוץ רומסים זכויות",

ד"ר דודי צפתי, מרצה לגנטיקה בקמפוס גבעת רם, סיפר ל-ynet כי הגיע לתמוך במאבקם של תושבי השכונה הערבים: "אני לא מסכים לגירוש משפחות מבתיהן. אומרים שהבתים שייכים ליהודים, ואולי זה נכון, אבל זה בטוח לא מוצדק. לפעמים אני חולף במקום עם הרכב, רואה את האוהל של המשפחה הערבית מול ביתה הקודם, וחושב לעצמי: 'אין לאנשים לב?'. אנשים איבדו את היכולת לראות ערבים כבני אדם".

מוחים במזרח ירושלים. "בשביל השכנוּת" (צילום: גיא אסיאג)

רותי בטלר, פרופסור לחינוך, סיפרה כי היא פעילה במאבק זה זמן. "הניסיון לגרש את המשפחות האלה מבתיהן הוא עוול במישור האנושי והמוסרי. ברור שהניסיון הזה הוא גם מהלך פוליטי, וניסיון מתמשך לחבל בכל אפשרות להגיע להסדר שלום עם הפלסטינים. כידוע, הסכם כזה כולל גם את חלוקת ירושלים", אמרה.

"קשר הדוק בין שייח ג'ראח לאקדמיה"

פרופסור תמר רפפורט סיפרה כי לא פחות מ-10 מרצים לחינוך הגיעו להפגנה: "דבר ההפגנה עבר דרך הרשתות החברתיות והמיילים, והגיע לאנשים. בסופו של דבר גם מרצים הם בני אדם, ובארץ הזו אי אפשר שלא להיות פוליטיים". היא הבהירה כי המרצים לא הגיעו להפגנה בשם האוניברסיטה, אלא בשם עצמם, אך הדגישה: "אני סבורה שיש קשר הדוק בין המאבק על שייח-ג'ראח לאקדמיה".

הפרופסור לאנתרופולוגיה יורם בילו סיפר, כי בכל שנותיו באקדמיה לא נתקל בהיענות כה רחבה ומגוונת של מרצים וסטודנטים לשיתוף פעולה שכזה. "באתי כי השכנות מחייבת, ואני מרגיש שאנחנו אחים לגורל בעיר הזו שאליה מתייחסים כמחוברת. לא צריך להחשות כאשר נגרם עוול".

Read this article in English