הסדרי טיעון דווקא טובים לכן

במאמרה בגנות הסדרי טיעון בתיקי עבירות מין, טענה ד"ר דנה פוגץ' כי הם פוגעים בנפגעי העבירה ובציבור כולו, ואף עלולים להוריד את רף הענישה בסוג זה של עבירות. אולם דווקא לשיטתה של הכותבת, ביטול מוסד הסדרי הטיעון בעבירות מין עלול לפגוע בנפגעי עבירות אלה.

ראשית יש להזכיר כי הסכמת התביעה להסדר טיעון נובעת לרוב מקושי אמיתי להוכיח את כלל האישומים נגד הנאשם, ועל כן מהווה פשרה להשגת מירב הצדק האפשרי, ומניעת החשש מזיכויו של אדם אשם, שלא היו די ראיות להרשעתו. ספק בעיני אם סיטואציה של זיכוי אשמים מיטיבה עם המתלונן דווקא.

לבה של הכותבת יוצא ל"אותם נפגעים שטרחו והתלוננו... אך כעת הם מגלים כי מעשה מגונה שנעשה בהם בכוח הופך למעשה מגונה בהסכמה...". יש לזכור שכפי שהתלונה וכתב האישום המקורי אינם מגלמים את "האמת", כך גם כתב אישום שתוקן אינו מתיימר ואינו אמור לגלמה. היומרה הצנועה של עובדות המנוסחות בכתב אישום היא לבטא אמת משפטית, דהיינו: אירועים שהתרחשו וניתן להוכיחם בבית משפט על סמך ראיות קבילות, ברמת הוכחה שמעבר לספק סביר.

שנית, אין כל פסול בשיקולי יעילות ותיעדוף. הרוב המכריע של ההליכים הפליליים בישראל (ובעולם המערבי) מסתיימים בפורמט כזה או אחר של הסדר טיעון. שיטה זו מגלמת נקודת שיווי משקל של מערכת אכיפה השואפת למקסימום תפיסה והענשה של מקסימום עבריינים.

בעולם של משאבים מוגבלים, כל תיק בו מתנהל משפט פלילי כהלכתו עד תומו גוזל מן התביעה ומבית המשפט זמן ומשאבים שניתן היה להפנות להעמדה לדין ושפיטה של עבריינים נוספים. כלומר, מיצוי ה"זכות" של נפגעת פלונית לחזות בהרשעתו של הפוגע בה במשפט פלילי מלא ובמיצוי הדין עימו, מונע מרשויות התביעה להביא לבית המשפט תיקים נוספים, ועל כן פוגע באכיפת החוק, בנפגעי העבירה ובציבור כולו.

לא זו בלבד שהסדר טיעון טוב לכלל המתלוננות. הוא עשוי להיות רצוי ואפקטיבי גם למתלוננת הבודדת. הסדר טיעון מלווה תמיד בהודאה וקבלת אחריות של הנאשם למעשיו. גם גורמי טיפול מכירים בערך הרב שיש לקבלת האחריות, ולאישור אמיתות התלונה מפי הפוגע.

לעיתים להודאה מפי אדם שבעבר התכחש למעשיו ואף הציג את המתלוננת נגדו כשקרנית, יש ערך רב יותר מאשר לקביעה אובייקטיבית של בית המשפט. מעבר לכך, אין לבטל את העובדה שהסדר טיעון חוסך מהמתלונן צורך להעיד. מדובר בשיקול רלוונטי. מרבית הנפגעים בהחלט מעדיפים שייחסך מהם התענוג המפוקפק של חקירה נגדית צולבת, פולשנית וממושכת בידי סניגור אחד או יותר.

ולבסוף, האמירות על ירידת רמת הענישה בעבירות מין הן אמירות בעלמא. כידוע היטב, עונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון אינו יכול להוות תקדים לעניין העונש במקרה אחר. מדובר בטענה פופוליסטית שאינה מגובה בנתונים. אלה מצביעים על עלייה ברורה ברמת הענישה הכללית בישראל בשנים האחרונות, עלייה חדה בכמות האסירים ועלייה חדה עוד יותר ברמת הענישה בעבירות מין.

בשולי הדברים ייאמר, כי הסדרי טיעון עלולים לעיתים להרע דווקא עם ציבור הנאשמים, אך זה אולי עניין לרשימה אחרת.