הערבים משלמים על הכשלון מול חיזבאללה

השאלה המהותית בעניינו של אמיר מח'ול, המואשם בריגול חמור ובסיוע לאויב בעת מלחמה, תהיה כשיחל בית המשפט לברר את ההאשמות: האם ההודאות שמסר בחקירתו קבילות, או שמא נגבו באמצעים פסולים? מח'ול התלונן בתצהיר שחוקרי השב"כ מנעו ממנו שינה ועינו אותו נפשית ופיזית. הטענות הללו, צו איסור הפרסום הגורף ומניעת המפגש עם עורכי דינו, מעלים תהיות כבדות משקל בנוגע למהימנות ואמינות הודאותיו. למרות מסע הפרסום האגרסיבי של השב"כ, אמר מח'ול בבית המשפט שלא הודה בהאשמות ושהוא חף מפשע.

אולם מעבר לשאלות המשפטיות, מתעוררות קושיות נוספות: האם מקרה הוא שבפרשיות הביטחוניות האחרונות, רוב המעורבים הם אנשי מפלגת בל"ד? האם מקרי הוא שעל פי גורמי ביטחון עלומים, הארגון שפועל באינטנסיביות בקרב המגזר הערבי הוא דווקא החיזבאללה הלבנוני? האם החיבור בין השאלות לא מוביל למסקנה שבחלונות הגבוהים אי שם במרכז הארץ נפל הפור, והוחלט ל"חסל" את המפלגה חיסול ממוקד, משום שאותם גורמים אינם מסוגלים להתעלות על עצמם ולנהל ויכוח תרבותי ואינטלקטואלי עם הרעיונות שמציגה בל"ד?

אלו עקרונות שמהווים אתגר מיוחד או למעשה אגוז קשה לפיצוח בציבוריות הישראלית, ולכן אולי כשהמדינה וזרועותיה נכשלים בהתמודדות הזאת, הם משתמשים בכל האמצעים כדי לשבור את רוחה של המפלגה בפרט, ושל כל הפלסטינים בישראל בכלל, לרבות עינויים במתקני השב"כ הידועים לשמצה?

למי שזכרונו בוגד בו, יש להבהיר כי ראש השב"כ, יובל דיסקין, הצהיר בעבר הלא רחוק שהארגון ירדוף ללא לאות את כל הגורמים הפלסטינים בישראל שיסרבו להכיר בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ההצהרה הזאת היא אבן דרך בהתנהגותה של המדינה, או ליתר דיוק אות קין במצחה של מה שמכונה דמוקרטיה.

השב"כ, עושה רושם, הוציא מהמגירות את התוכניות של מר דיסקין, והחל ליישמן הלכה למעשה. מצער שאבירי זכויות האזרח במדינת ישראל, והכוונה לישראלים השפויים, להוציא בודדים - נכנסו לתרדמת עמוקה, אפשרו וממשיכים לאפשר לשב"כ להתעלל ולהתעמר בחמישית מאוכלוסיית המדינה.

ישראל איננה מעוניינת ואינה רוצה שאחמד ומוחמד, בוטרוס ובולוס, ירגישו שייכות למדינה, לסמליה ולהמנונה. אמנם הם אינם יכולים להכיר בישראל כמדינת היהודים, אבל אין צורך להלך עליהם אימים. הממשל הצבאי חלף מן העולם, וניסיונות ההפחדה נופלים על אוזניים ערלות. הפלסטינים בישראל עברו את מחסום הפחד וחלפו על פני מכשול ההזדהות. נסיונות הכפייה להפוך אותנו לישראלים, סופם כישלון טוטאלי.

המעצרים האחרונים של אמיר מח'ול, עמיתי לספסל הלימודים בבית הספר התיכון בתרשיחא, ושל ד"ר עומר סעיד, רק מוסיפים לתחושה הקשה ולאווירה המעיקה. ולמרות שהודיעו כי מח'ול הודה בחשדות שהוטחו בפניו, אינני מאמין שהוא וסעיד חברו לחיזבאללה. שניהם יודעים היטב כי אם יחצו את הקווים האדומים, הם ישלמו מחיר אישי כבד מחד, ויגרמו נזק כמעט בלתי הפיך לחברה הפלסטינית במדינת היהודים מאידך, חברה שהשניים פעלו רבות למען רווחתה וגיבושה כמיעוט לאומי.

קשה להשתחרר מהרושם שבני המיעוט הערבי הלאומי בישראל משלמים את מחיר כישלון ישראל במלחמתה מול החיזבאללה ב 2006. יהיה זה בריא אם מקבלי ההחלטות יעשו חושבים ויפסיקו את מחול השדים הנוכחי, שכן הם מלבים את היצרים ומעמיקים עוד יותר את השסע הקיים ממילא בין היהודים לערבים, ובין הערבים הפלסטינים לבין המדינה.

זוהיר אנדראוס הוא העורך הראשי של העיתון הערבי "מע-אלחדת'" היוצא לאור בטמרה