פגישות הן הימור, כמו קופסה של שוקולדים
כולם הרי מעדיפים לדמיין שהם נמצאים בגרסה פרטית של "הרווק", ושכל מה שהם צריכים לעשות זה לבחור. אבל לעולם לא תדעו מה תקבלו. בדרך כלל מדובר בשוקולדה חלבית או ריבוע מריר שפג תוקפו, אבל כולם ממשיכים לפנטז על פרלין במילוי רום או מרציפן, שמסיבה כלשהי לעולם לא מגיע
אם אתם רווקים, אתם צריכים לבחור: להתנזר, להתפשר, או להמר?
להתנזר מעולם לא הצלחתי (18 שנות התנזרות הספיקו לי, תודה רבה), להתפשר מעולם לא רציתי, וכך נותרתי עם הברירה היחידה – מהמר כפייתי. ובכל זאת, כשחזרתי לדירתי הריקה והחשוכה מעוד ערב של הפסד, זרקתי את הנעליים באמצע המטבח כי אין אף אחד שזה מפריע לו, הנחתי את סמרטוט-עשן-הסיגריות שהיה פעם החולצה היפה שלי בסל הכביסה וזחלתי לבד למיטה, תהיתי כמה עוד אוכל להמשיך להשליך אסימוני זמן ואנרגיה רגשית על שולחן הרולטה.
בליינד-דייטים הם הימור, קצת כמו קופסת השוקולד של פורסט גאמפ – לעולם לא תדעו מה תקבלו. בדרך כלל מדובר בשוקולדה חלבית או ריבוע מריר שפג תוקפו, אבל כולם ממשיכים לפנטז על פרלין במילוי רום או מרציפן, שמסיבה כלשהי לעולם לא מגיע.
אתרי היכרויות הם הימור, קצת כמו לקנות בסופרמרקט במדינה זרה: הכל נראה טעים על העטיפה, אבל בדרך כלל תגלו בפנים הפתעות מוזרות ולא נעימות, שיגרמו לכם להעדיף לנשנש טבליות ניקוי למדיח כלים.
עוד לפני הפגישה קיימות הזדמנויות בשפע למהמר המתמיד: אם שלחתי הודעה, האם יענו לי? ואם יענו לי בהתלהבות ואתן את המספר שלי, האם באמת יתקשרו אלי? ואם יתקשרו ונקבע, האם ייעלמו עקבותיהם בערב המיועד ללא כל הסבר? כולם הרי מעדיפים לדמיין שהם נמצאים בגרסה פרטית של "הרווק", ושכל מה שהם צריכים לעשות זה לבחור, אבל בעצם הם מהמרים.
ומה אם אתם עומדים ברחוב הלא נכון?
גם פגישות מקריות הן הימור, קצת כמו לנסות לבשל בחושך. כן, קיים סיכוי נמוך שיצא טעים, אבל רוב הסיכויים הם שתקבלו חביתה עם זיתים, סוכר חום ושברים קטנים של קליפות ביצים. הרי מה הסיכוי למצוא באקראי מישהו או מישהי שבאמת יהיו לטעמכם, כשכל מה שיש לכם לעבוד איתו זה המראה החיצוני של האנשים שנמצאים כרגע ברדיוס של שלושה מטרים מכם? ומה אם אתם עומדים ברחוב הלא נכון, או בתחנת האוטובוס הלא נכונה, או שאיחרתם או הקדמתם בחמש דקות? המוח יכול ללכת לאיבוד מרוב מחשבות.
האפשרות היחידה שנדמתה לי תמיד כאופציה בטוחה היא שידוכים של חברים. הרי הם מכירים אותי והם מכירים אותה, לה סיפרו שאני "מצחיק וחכם", ולי הם הבטיחו שהיא "חמודה ומעניינת", והציגו לשנינו את פרופילי הפייסבוק המקבילים וקיבלו אישור משני הצדדים. עם כאלה הסתברויות אי-אפשר להפסיד, נכון?
בקפדנות בלשית התחלתי לעבור שוב על השתלשלות האירועים: איך התקשרה אלי דניאלה באחד הערבים אחרי שלא דיברנו כבר חודש, איך דילגה בזריזות על חובת שיחת הנימוס כדי להגיע לעיקר, איך וידאה את רווקוּתי ואז הודיעה לי בחגיגיות שיש לה מישהי מושלמת להכיר לי, איך הללה אותה באוזניי ומנתה את מעלותיה המרובות. ובסוף היא אפילו לא ביקשה שאספר לה בדיעבד איך יהיה.
הרגשתי יותר כמו קורבן של קנוניה
אולי היו אלה הצללים, ואולי השעה המאוחרת, אבל פתאום הרגשתי פחות כמו מוטב של מעשה נחמד, ויותר כמו קורבן של קנוניה. הרי ממתי דניאלה חפצה כל-כך באושרי? נכון, היינו די מיודדים בזמן הלימודים, אבל כבר שנתיים חלפו מאז סוף התואר ומהפעם האחרונה שצילמה ממני סיכומים. ואם הכריזה שיש לה מישהי להכיר לי, הרי שדיברה עם הפוטנציאלית מראש, בטרם דיברה איתי. ולמה לא ביקשה דיווחים של אחרי הדייט, בסקרנותהּ האופיינית? כנראה כי אותה בחורה תספק לה עדכונים, אותה בחורה שהיא בעצם חברה טובה שלה, אם חושבים על זה, בעוד שאני ממוקם במשבצת "הידיד מהלימודים". ואז הבנתי.
יכולתי לדמיין את הסיטואציה שהתניעה את התהליך: דניאלה נפגשת עם חברתהּ הטובה בבית-קפה אופנתי, הן מרכלות על בחורים, ואז החברה מלינה באוזניה, אגב ביס של עוגת גבינה, על היעדרם של גברים שווים בחייה. דניאלה בתגובה מיד תשלוף את הסלולרי שלה ותתחיל לעבור על הרשימה: זה כרגע יוצא עם מישהי; זה עדיין בשלב הזאבי שלו; זה לא יתאים לה. ואז היא מגיעה לשם שלי, וחושבת לעצמה – למה לא, בעצם? זה יכול לעבוד. ומשם הכל ידוע.
הבעיה היא שבעוד דניאלה חשבה לעצמה שאני יכול מאוד להתאים לאותה חברה (וכששכבתי במיטה ושחזרתי את הדייט, נראה שגם היא עצמה מצאה בי את החן), שכחה כנראה לבדוק אם החברה הזו מתאימה לי. והיא לא, לצערי. ממש ממש לא.
אז הבנתי בייאוש שגם שידוכים הם הימור: האם אתם המשודכים הראשיים או המשניים? האם חשבו על טובתכם או על טובתם? ועם המחשבה המדאיגה הזו נרדמתי סוף-סוף.
כשהתעוררתי בבוקר הייתי עדיין רווק, אבל יחד איתי התעוררה גם האופטימיות הצחה שרק מכורים כבדים לקזינו מכירים. הרי היום אפגוש מישהי שתהיה בדיוק מי שאני מחפש.
מה, לא?
האימייל של שטרודלן
לפנייה לכתב/ת 
