ספינת השוטים

כמדי שנה, גם בשנת 1998 בערו יערות הכרמל. מספר כבאים וחברי היישוב בו אני גר, הביטו חסרי אונים באש הקרבה אל משק החי. כמה נערים פתחו את שערי האורווה וסוסי הרכיבה שעטו בסערה החוצה, הרחק מן הלהבות. עד אז, ומאז - לא חזיתי בסוסים כה מהירים. איש לא טרח לנעול את דלתות האורווה אחריהם, כולם מיהרו אל הרפתות.

"מדוע אינכם פותחים גם את שערי הרפת ומבריחים את הפרות?", שאל אחד מקציני הכיבוי. "עזוב", ענה לו שמוליק הרפתן. "הפרות האלו איבדו כל אינסטינקט הישרדותי, הן ירוצו ישר אל תוך האש". הפרות אכן התקבצו לעדר, נדחקו אל הגדרות וגעו בקול גדול אל מול האש המאכלת. למזלם עצרו הכבאים וחברי המשק את התבערה על הגדרות ממש. ריח אפר הבשר החרוך ימתין כנראה להזדמנות אחרת.

לא אחת יוצא לי להזכר בתובנה הנזכרת של שמוליק הרפתן. פעם שכזו עלתה בראשי למראה תמונתו של הפרופ' חומסקי, כאשר הוא מתחכך בנביל קאוק מראשי החיזבאללה. לו היתה מצולמת תמונה זו ב-1933, כולנו יודעים מי היה מחבק בה את חומסקי בחום. מה מחפש העגל בין הצבוֹעים?

כאורגניזם המביע עניין מסויים בהמשך חייו, אני מביט בחזיון הסוריאליסטי הנ"ל ותוהה: WTF?

הרי חומסקי, כל המפריד בין ראשו לבין חבל התליה האמריקני, הוא עיקרון חופש הדיבור הדמוקרטי. האינו מבין עם מי הוא מתרועע? עם נציג של אג'נדה תיאוקרטית אפילה שקידשה מלחמת חרמה בדמוקרטיה. עם נציג אידיאולוגיה המענה מתנגדים, הסוקלת למוות הומואים ונשים "נואפות". עם ארגון המייצג פונדמנטליזם של סתימת פיות ורצח אנשי אופוזיציה. כל ילד בן 3 יוכל להסביר זאת לפרופסור.

אבל בספינת השוטים של רב החובל חומסקי, חותרים יהודים נוספים. הללו התנדבו להיכבל אל משוטי התעמולה של החמאס, עבדים נרצעים לשנאתם. על הסיפון שמעל, משתוממים "מבקרי ישראל" ושאר אנטישמים למראה מרצם הרב. האחרונים זקוקים לאנרגית המשטמה העצמית של היהודים, אלו שאין דעתם משגת להבין את ניצולם.

משט האיוולת 

בספרה "מצעד האיוולת" תוהה ההסטוריונית ברברה טוכמן אודות שאלה מעניינת: מה מניע מדינות לפעול באיוולת כנגד האינטרסים של עצמם. את אותה השאלה ניתן לשאול גם כלפי אינדיבידואלים. מה מניע בודדים להתייצב כנגד הדמוקרטיה שכם אחד עם כוחות העריצות, הדיקטטורה והפונדמנטליזם הדתי?

התשובה נמצאת אולי במושג ה"תנטוס" של פרויד. אותו יצר הרס עצמי המצוי במינון יתר בבני העם היהודי. זה הדחף המביא עלינו

את הקנאות מימין ואת האיבוד לדעת משמאל. בעטיו דוהרים אותם עגלים יהודים היישר אל בתי המטבחיים לקול מצהלות אויביהם.

כאמור, האיוולת אינה נחלת צד אחד בלבד. מעשה איוולת שכזה ביצע גם אותו פקיד שמנע מחומסקי את הכניסה אל הארץ המובטחת. הרי היה עליו לאשר את כניסתו מיד. לדאוג לו לרכב שרד מפואר, ולהניח לו להסתובב היכן שיחפוץ.

אבל בתנאי אחד. את הסיור על חשבוננו, יפתח חומסקי לא ביד ושם, אלא ברפת שעל הר הכרמל. אולי שם, יזכה הפרופסור המהולל לשיעור בפסיכולוגיה-הישרדותית משמוליק הרפתן.

חוצמזה