השיעור שלמד רם עמנואל בארץ הקודש

רם עמנואל ביקר בשבוע שעבר בכותל המערבי, טמן פתק באבניו והזיל דמעה, כמו כה רבים מיהודי ארצות הברית והעולם, המזהים את הכותל עם ההיסטוריה העשירה של עם ישראל בארצו, ורואים בו את הקישור בין תפארת העבר, כאב החורבן והתקוות לעתיד. הרבה נכתב על כך, אבל לא על העובדה שמסעו לישראל, אשר נועד מלכתחילה לכבוד חגיגת בר המצווה של בנו, חייב אותו לקיים את הטקס "מעבר לגדר", באזור קשת רובינסון, ולא ברחבת הכותל המערבי עצמה.

כמו רוב יהודי ארצות הברית והעולם, גם אם אינם מודעים לכך עדיין, למד ראש סגל הבית הלבן רם עמנואל שבישראל הוא נחשב ליהודי סוג ב'. עבור רוב יהודי העולם ברור שטקס כה חשוב במעגל החיים של יהודי נחוג בצוותא עם כל המשפחה, נשים וגברים כאחד. כך עושים הם בבתי הכנסת שלהם, הרפורמים והקונסרבטיבים, המהווים את רובו של העם היהודי המזדהה עם המורשת הדתית.

אך עמנואל, משפחתו וידידיו, עם רב הקהילה הקונסרבטיבית אליה הוא משתייך, נאלצו להסתפק בקשת רובינסון, כיוון שבחסות הממשלה ובניגוד לרצון העם בישראל ובעולם, ניתנה השליטה בכותל לקיצונים חרדים, שאינם מוכנים להכיר באפשרות של משפחות ושל קהילות לא-אורתודוכסיות להתפלל בצוותא ברחבת הכותל. רק אלה המוכנים להכנע לתכתיביהם, ולהדיר את אם בר המצווה ואחיותיו, קרובותיו וחברותיו מיכולת להשתתף בארוע, מוזמנים לבוא בשעריו.

הנשים מוצאות עצמן נדחקות מעבר לגדר ההפרדה, ב"עזרת הנשים", מטפסות על כסאות ושולחנות ומאמצות אוזניהן כדי להיות מסוגלות לצפות בטכס ולשמוע את חתן בר המצווה ביום חגו. אני מכבד משפחות אשר זו אמונתן וכאלה אורחות חייהם. זו אינה דרכו של רוב העם היהודי בעידן המודרני.

הדמוקרטיה היחידה ברשימה

ברור שמשפחת עמנואל לא היתה מוכנה להיכנע לתכתיב זה, וטוב עשתה. עמנואל קיבל המחשה חיה לדו"ח המפורט והמדאיג של משרד החוץ האמריקני, שמונה את ישראל כאחת מ-30 המדינות בעולם שהפרות חופש הדת בהן מעוררת דאגה מיוחדת. לישראל הכבוד המפוקפק להיות הדמוקרטיה היחידה ברשימה זו.

הדרת נשים בכותל היא רק אחד הנושאים בהם עוסק הדו"ח. רב הכותל כבר מנע השתתפות חיילות בטקסי צה"ל המתקיימים במקום, ואסר כליל על עריכת טקסים של הסוכנות היהודית לקבלת פניהן של משפחות העולים החדשים ביום הגיען ארצה. בתקופה האחרונה היו מקרים בהם הכריזו סדרנים מטעם עצמם על הפרדה בין נשים לגברים בקווי האוטובוס המובילים אל הכותל וממנו. גבהה המחיצה והוחמרה ההפרדה בין המינים בהגיעם לשערי הכניסה לרחבת הכותל.

חשוב שעמנואל ועמיתיו יעלו נושא זה בשיחותיהם עם המנהיגות הישראלית החילונית, שנכנעת דרך קבע לתכתיבים חרדיים. אם יעשו זאת, ייצגו לא רק את השקפתם המערבית אלא גם את רצונו של רוב העם בישראל, שרוצה במדינה יהודית דמוקרטית ולא במודל מרוכך של טהרן. כך אימץ הממסד החרדי השולט בכותל את הבורקה המוסלמית בדגם של סמרטוט דוחה הנכפה על נשים המבקרות ברחבתו, ושמיועד לכסות את אברי גופן הגלויים, כדי שלא לפגוע ברגשותיהם של אדוני הכותל החרדים.

ספק אם הצנחנים ששחררו את הכותל העלו על דעתם שיום אחד הוא יהפוך מאתר לאומי לבית כנסת חרדי. לא לשם כך הזילו דמעות וסיכנו את חייהם במערכה על ירושלים.

מדד הדת והמדינה של חדו"ש מראה כי כ-60% מן הציבור היהודי בישראל (84% בקרב הציבור החילוני) סבור שמדיניות ההפרדה בין גברים לנשים של רב הכותל הופכת אותו לאתר חרדי ומרחיקה את שאר עם ישראל, ודוחה את טענת הממסד הדתי לפיה מדיניות זו שומרת על קדושת המקום.

יש לקוות כי דוגמא נוספת זו של העלבון והפגיעה שבמתן השליטה על אתרים לאומיים לקיצוניים חרדים תחזק את המודעות לצורך לשנות את המדיניות מיסודה. רוב הציבור רוצה במימוש הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון. עכשיו העולם כולו צופה בחרפה. אם המערכת הפוליטית לא תתעשת ותבלום את הקנאות בזמן, היא תתפשט מהכותל לישראל כולה כמו אש בשדה קוצים. לא ירחק היום שגם העולם יבין שבישראל יש אולי דמוקרטיה, אבל היא אינה מקנה חופש דת.

הרב אורי רגב, עו"ד, הוא מנכ"ל חדו"ש – לחופש דת ושוויון