שתיקת הרבנים
האשמת האישה באלימות בני הנוער ובתופעות חברתיות בלתי רצויות באות להרתיע ולהפעיל לחץ ברור על האישה – חזרי הביתה! שושי בקר שואלת היכן רבני היישובים והקהילות שישמיעו קול אחר ויאמרו לנשים: "לכו בכוחכן" להנהיג ולתרום לציבור
לפני כשבועיים התקיימו בחירות ליישוב "שלי" - מעלה מכמש. מתוך רשימה של 8 מועמדים – 5 נשים ו-3 גברים, נבחרו 4 נשים וגבר אחד. המועמדות הינן ראש צוות בתחום ההי-טק, מורה למבוגרים, מורה לאומנויות לחימה ומפיקה ויוצרת.
כולן עובדות ומוצאות הדרך לשלב בין ביתן, עבודתם ושליחותם הצבורית קהילתית. כולן הגיעו לתפקיד זה מתוך רצון כנה לפעול למען הקהילה בה אנו חיים ונבחרו בדרך דמוקרטית על פי תקנון הקהילה.
מאז פסק ההלכה של הרב לבנון אף אחת מהן ב"ה לא התפטרה. הזרם הדתי-לאומי מפולג ושוב עלה נושא רגיש כגון מעמד האישה המשקף את ההתפלגות. נשים רבות בציבור הדתי לאומי בוחרות בלימודים, בוחרות במקצוע, בוחרות לכנסת או מחליטות לעסוק בתפקיד צבורי מבלי לשאול רב האם נכון הדבר. ומאידך מאותו ציבור כביכול ישנן נשים שישאלו רב מתי ועם מי להתחתן, איזה מקצוע ללמוד ובאילו תפקידים יכולה להעמיד מועמדותה וכד'.
רבנים כמו הרב לבנון והרב דב ליאור שפסקו בימים האחרונים את פסיקותיהם או השמיעו דעותיהם לגבי מעמד האישה מכוונים באופן מוצהר וברור להחזיר האישה לביתה. האדרת מעמד עקרת הבית, חיזוק האישה שתשמיע דעותיה לבעלה והוא כבר יפיץ אותם למי שצריך, בעלי מגמה אחת הם – החזרת האישה הביתה. האשמת האישה באלימות בני הנוער ועוד תופעות חברתיות בלתי רצויות באות להרתיע ולהפעיל לחץ ברור על האישה – חזרי הביתה! ואני תמהה על כל חברותי וחברי שלא מעלים בדעתם לשאול את הרב ולבקש אישורו למקצוע בו בחרו ללימודיהן באקדמיה, להיותן מנהלות ומנכ"ליות – על מה הלחץ? אינני מרגישה צורך לקבל היתר מרב לשאלות שאינני פונה אליו לגביהן ומאידך זכותה המלאה של אישה שרואה את אחד מרבנים האלה כרבה לפנות אליו ולעשות כאשר יורה לה.
בהקשר לעבודת המקדש נטבע מטבע לשון הלכתי: "משום נחת רוח לנשים", זה היה ההסבר לחריגה מההלכה המקובלת שמתירה גם לנשים לסמוך ידיהן על הקורבן. אומנם הנשים לא קבעו את ההלכה אך שביעות רצונן גרם לשינוי בעבודת המקדש. לא חסרים גדולי דור שניתן להסתמך עליהם כדי להתמודד עם חלוקת התפקידים הנכונה במשפחה על תפיסת העולם היהודית.
מה שחסר לי ולנשים רבות כדי להגיע ל"נחת רוח" הוא הקול הרבני האחר. היכן רבני היישובים והקהילות
שישמיעו את הקול האחר, האומר: "נשים "לכו בכוחכן", אנו מחזקים את ידיכן בהיותכן עם פוטנציאל אדיר ויכולת להנהיג, לתרום לצבור, לתרום מתבונתכם ומיכולת השיתוף שלכם למשפחה לחברה ולקהילה. אנו רואים שבית שבו לאישה כמו לבעל יש שאיפות, סיפוק, אתגרים ולמידה הינו בית שמגדל ילדים בעלי ערכים ומוכנות לתרום לקהילה ולחברה".
הייתי מצפה מהרבנים "שלנו" שבמקום שתיקה תתנו הכוונה ועצה טובה לאישה ולגבר כיצד למצוא בימינו את המינון הנכון לחלוקת זמן בין: בית, לימודים, עבודה ועיסוק בצרכי צבור. ואולי במקום האשמת האישה באלימות הנוער תציעו את הדרך להדריך את הבעלים לסייע באיזונים, בשיתוף ובהתמודדות עם הילדים והנוער?
המהפכה הנשית גם בתוך העולם הדתי לא מחכה לאישור הרבנים אך בהחלט זקוקה לעצותיהם ולהנחייתם.
לפנייה לכתב/ת 
