הג'וב הבריטי המלוכלך
אחרי הביקורות שהטיח הקולנוע במדיניות האמריקנית בעיראק, מגיע תורה של השותפה הבריטית להתייצב על דוכן הנאשמים בסאטירה "בסוד העניינים". התוצאה אמנם לא מספיק נוקבת, אך מצדיקה את מועמדות התסריט לאוסקר
האירועים הפוליטיים והצבאיים של העשור האחרון כבר נבחנו מכל צד והיבט אפשרי בקולנוע האמריקני. אך הביקורת כלפי ארצות הברית הגיעה גם מקולנוענים מארצות אחרות ובראשם הבריטים, שמדינתם היתה בת הברית המשמעותית ביותר במהלכים אלו.
אדם קרטיס ("The Power of Nightmares"), ניק ברומפילד ("הקרב על חדיתא") ומייקל ווינטרבוטום ("The Shock Doctrine") ניסחו את כתבי האישום הבוטים ביותר כנגד המדיניות והמנטליות האמריקנית. ומה לגבי האחריות של בריטניה? בנושא זה היו היוצרים הבריטים מאופקים הרבה יותר.
"בסוד העניינים" ("In the Loop") מתחיל לאזן פער זה. סאטירה פוליטית, לא רחוקה מדי מהמציאות, המנסה לבחוש בקרביים של "הקשר המיוחד" בין ארצות הברית לבריטניה, ולחשוף את התנהלותו בשלבים הקודמים לפריצתה של מלחמה.
הסרט מתבסס על צוות היוצרים והשחקנים מסדרת הסאטירה הטלוויזיונית "The Thick of It". האיכויות שגרמו לרבים לראות בסדרה זו את היורשת של "כן, אדוני השר" המופתית נמצאות גם כאן. כתיבה שנונה, קצב מהיר, משחק משובח והיעדר מוחלט של כבוד כלפי השררה הפוליטית.
בדומה לסדרה, גם בסרט נשמר הפורמט הסגנוני התיעודי למחצה בנוסח "המשרד" - צילום בשוטים ארוכים, מצלמה לא יציבה, אימפרוביזציות של השחקנים. יתכן שההשוואה ל"כן, אדוני השר" קצת גדולה על הסדרה והסרט, אבל אין ספק שמועמדותו של "בסוד העניינים" לאוסקר על התסריט היתה מוצדקת.
"בסוד העניינים". טובת המדינה? לא בבית ספרנו
סיימון פוסטר (טום הולנדר), שר זוטר האחראי על המשרד בעל התואר המעורפל "פיתוח אזורי ובינלאומי", מסתבך בסדרת התבטאויות החורגות מהקו הרשמי של הממשלה הבריטית בנוגע לאפשרות פריצתה של מלחמה במזרח התיכון. הפאשלה של פוסטר חושפת אותו לזעמו של מלקולם טאקר (פיטר קפלדי), ראש אגף התקשורת והאיש שאחראי על השלטת מדיניותו של ראש הממשלה. טאקר הוא סקוטי מהיר חימה ובעל פה ביבים המסוגל להוציא את צירוף המלים "זין משומן של סוס" כסימן קריאה בסוף משפט.
דמותו של טאקר מבוססת, כך נטען, על אלסטר קמפבל, מי שמילא תפקיד דומה תחת טוני בלייר בתקופה שקדמה למלחמת עיראק. קמפבל הואשם שטיפל באופן יצירתי בעובדות שהיו בתיק המודיעין שנבנה כנגד העיראקים, ובכך הניע את מעורבותה של בריטניה במלחמה. האשמות אלה מקבלות הד בדינמיקה בנוסח "ד"ר סטריינג'לאב" הקיימת בסרט והמציגה את הגלישה האבסורדית לעבר המלחמה.
בדיחות מסדרון
החצים הסאטיריים אינם מופנים כלפי רק אדם אחד אלא כלפי הדינמיקה בתוך מסדרונות השלטון הבריטיים ובעיקר אלו העולים מתוך יחסי האדנות המתקיימים בשותפות האמריקנית-בריטית. כל מערכת פוליטית, כך עולה מתוך תפיסת העולם של יוצרי הסרט, מונעת על ידי ניסיונם הנואש של אינדיבידואלים להשיג מעמד והשפעה. טובת המדינה או מדיניות חוץ שקולה הם שיקולים זניחים.
מתוך הסרט. משמעות המלחמה הולכת לאיבוד
פוסטר, השר הזוטר, מוזמן לסדרת פגישות המתקיימת עם נציגים אמריקנים באנגליה, ומאוחר יותר בוושינגטון. הפגישות, אליהן הוא מגיע עם העוזר החדש והטרי שלו, טובי (כריס אדיסון), הופכות לסדרת תקלות ומבוכות. השר הלא חכם, הרוצה להשמיע את קולו, הופך לכלי בתככים בין השותפים הבריטים והאמריקנים.
קארן קלארק (מימי קנדי), המשנה לשר החוץ האמריקני, מנסה למנוע את פריצת המלחמה באמצעות שימוש בדו"ח שכתבה העוזרת הצעירה שלה ליזה (אנה צ'לומסקי). היא נעזרת בקשר ארוך השנים עם הגנרל ג'ורג מילר (ג'יימס גנדולפיני), ושניהם יחד מנסים לעצור את לינטון בארוויק (דיוויד ראשה), המשנה לשר החוץ האמריקני לנושא מדיניות, שעמדותיו ניציות בהרבה.
ללא נוכחות של שרים בכירים, ראש ממשלה או הנשיא האמריקני, המהלכים הפנימיים המושתתים על זחיחות, אגו ונקמנות מוצגים במערומיהם. הבריטים המוצאים מסביבת יחסי העבודה הרגילה שלהם מתגמדים מול בני הברית האמריקניים. אפילו קללותיו של מלקולם טאקר לא מטילות את המורא שאליו התרגל בשלולית הביתית.
מה שמונע מהסרט להפוך לסאטירה שלמה היא ההתמקדות בדרג הביניים המדיני. בתוך כל הסבך של תמרונים והתפרצויות אגו, המשמעות של המלחמה הולכת לאיבוד. נכון שזה הבסיס לאמירה הסאטירית של הסרט, ויחד עם זאת הבועה הסגורה של מסדרונות וחדרים בהם נרקמים מהלכים הרי גורל מקנה לסרט תחושה של פרק מורחב בסדרת הטלוויזיה שאינו מצטבר לאמירה נוקבת.
לפנייה לכתב/ת 
