בן 30, יפה ומצליח: אז למה הוא עדיין בתול?

הנס כריסטיאן אנדרסן נולד 20 שנה אחרי האחים גרים ובמרחק של אצבע על המפה. למרות הקרבה הגיאוגרפית, הם שונים בתכלית. משום מה, סיפורי האחים גרים מבוססים על רוע אנושי ועל פתרון הרואי. כמעט אף פעם אין בסיפורים שלהם רוך אנושי, ואם יש – הוא מקרי ולא ממושך. סיפוריו של הנס כריסטיאן אנדרסן, לעומת זאת, עוסקים במסכנות ובשונות של הפרט, שהכוחות הפנימיים שלו מביאים אותו למקומות חדשים וטובים יותר.

אחת האגדות המקסימות של אנדרסן היא 'הברווזון המכוער‭.'‬ תמיד אהבתי אגדות, ובעיקר את האחת הזו. כשחבר למקצוע אמר לי לא מזמן שאני חייבת לכתוב על מה שהוא מכנה 'סינדרום הברווזון המכוער‭,'‬ החלטתי להרים את הכפפה.

להזכירכם, הברווזון המכוער היה אפרוח שהצטרף למשפחת ברווזונים, אך נראה שונה מכולם. בגלל שונותו הוא זכה לעלבונות ולנידוי חברתי. אמו ניסתה לעודד אותו, אך לא תמיד הצליחה. מצבו החברתי השתנה ברגע שהתבגר והפך לברבור יפה תואר.

רק סרוגייט תעזור?

הברווזון המכוער שלי היה גבר צעיר שנכנס למשרדי: גבוה, בלונדיני ובנוי לתלפיות. במבט ראשון אמרתי לעצמי שהייתי משדכת אותו בשמחה לבת שלי. אבל במבט עמוק יותר – שבחן את הדרך שבה פנה אליי, הציג את עצמו והתיישב בהיסוס – גיליתי משהו שסילק לאלתר את תוכניות השידוך שלי (מעבר לעובדה שלה יש חבר ולי יש אתיקה מקצועית‭.(‬

הוא היה כמעט בן ‭,30‬ ואף פעם לא הייתה לו חברה. הוא מעולם לא קיים יחסי מין. יש לו תואר שני, הוא עובד בחברת היי-טק, המשכורת שלו טובה, על פני השטח הוא מעולם לא חווה משבר – אבל עם בנות הוא מרגיש מוגבל. הוא לא בטוח שטיפול אצלי זה המקום הנכון בשבילו. הוא חושב שאולי רק סרוגייט תעזור לו.

ביקשתי שיספר על עצמו דברים שנראים לו חשובים. על משפחתו, ילדותו, נעוריו, שירותו הצבאי והלימודים. הוא גדל במשפחה רגילה לגמרי. בן אמצעי עם אח גדול ואחות קטנה. הוא היה תלמיד טוב וספורטאי טוב, אבל אף פעם לא הרגיש שהוא עומד בציפיות. נדמה היה לו שאף פעם לא יגיע להישגים של אחיו הבכור וגם לא ידמה לאביו הכל-יכול.

הבטתי בו ונזכרתי בשיחה שערכתי עם אחי, שצעיר ממני בכמה שנים. הוא אמר שתמיד ידע שלא יוכל להיות טוב כמוני. לכן מכיוון שאני שיחקתי כדורסל הוא לא התקרב לספורט. כשאני למדתי רפואה היה לו ברור שהוא יהיה משהו אחר. אף פעם לא ידעתי כאחות בכורה שיש עליי כזו אחריות, ומה ההישגים שלי – וגם אלה שהיו רק הישגים לכאורה – יגרמו לאחיי ולאחיותיי.

הילד הגמלוני ההוא

בהמשך התברר שהוא היה ילד גבוה שבלט בשטח. כילד הוא הרגיש גמלוני וחריג. למרות זאת היו לו חברים, הוא היה מדריך בתנועת נוער ולמד במגמה

נחשבת. היו לו ידידות רבות, אבל הקשרים איתן מעולם לא הובילו ליחסי מין.

היה לי רושם שהוא עדיין מרגיש כמו אותו ילד גמלוני, למרות שהוא נראה מצוין. שאלתי אותו אם בנות לא התחילו איתו. הוא הביט עליי בתימהון ואמר שהוא לא נתקל בבנות שעשו זאת. הוא היה ברווזון מכוער, שהפך לברבור יפה תואר, אך עדיין לא הביט במי האגם ולא ראה בהם את בבואתו. הוא היה עסוק מדי בחיי היומיום ולא היה פנוי – או ערני מספיק – כדי להבין את השינוי מתגובות הסביבה.

שלחתי אותו להתבונן במראה ולכתוב מה הוא אוהב בעצמו. ביקשתי שינסה לפרט כמיטב יכולתו לגבי חיצוניותו ופנימיותו. הוא חזר עם רשימה ארוכה של "אבלים‭."‬ הפנים שלו נאות – אבל האף שלו בולט. הוא גבוה – אבל הגב שלו עקום. ועוד ועוד. אמרתי לו שאני מניחה שעבודתו בהיי-טק דורשת קבלת החלטות רבות. שאלתי אותו אם הוא יכול להסביר לי איך הוא מקבל את ההחלטות האלה. הוא לא ממש הבין איך קפצתי מנושא לנושא, ועוד אחרי שראה שאינני מרוצה במיוחד מהרשימה שהקריא לי, אבל אמר שזה מאוד פשוט: בודקים את החיוב ואת השלילה, ואם החיובי עולה על השלילי מתקדמים עם כל האנרגיה עם ההחלטה ולא מתעכבים על ההתלבטויות שהיו קודם.

התשובה מצאה חן בעיניי. שאלתי אותו מדוע אינו יכול להתייחס כך גם למשימה שקיבל ממני: להוציא מהמשוואה את ההתלבטויות, למצוא את הדברים הטובים שיש בו ולשאת אותם בגאווה.

ביקשתי שינסה לבצע שנית את המשימה, אבל הפעם בשיטה של ההיי-טק. "אם אינך מצליח, תפנה לחבר או לאחת מהידידות שלך‭,"‬ הודעתי. הוא חזר עם רשימה חיובית, שנכתבה בעזרת אחת מידידותיו. הוא הקריא את הרשימה ואמר שמעולם לא חשב על עצמו כל כך הרבה דברים חיוביים, ובוודאי לא העלה במוחו שזו דעתה של ידידתו הוותיקה. נדמה היה לי שהיא מאוהבת בו, אבל הברווזון המכוער עוד לא היה מסוגל להבין.

האוננות והבושה

אחרי שהוא התחיל לראות שבעצם יש מה לאהוב בו, הגיע הזמן לברר מה הוא רוצה מיחסיו עם נשים. הוא אמר שהוא רוצה להיות קליל, הוא רוצה לצאת לפאב ולהתחיל עם בחורה, הוא רוצה לפלרטט, אבל הוא לא ממש יודע איך. הוא לא ממש רוצה קשר רציני, אבל בגיל 30 הוא כבר רוצה יחסי מין, לא רק קשרים אפלטוניים.

למים האלה אי-אפשר היה לזרוק אותו בלי הכנה מוקדמת. שאלתי אותו אם הוא מפנטז ומאונן. הוא הביט בי בתדהמה ואמר שהוא יודע שהוא רוצה קשר עם נשים, אבל אין לו פנטזיות מעבר לזה. אוננות? לא, הוא לא נוהג לאונן מאז שנדמה היה לו שאמא שלו תפסה אותו על חם בנעוריו. "ומאז אתה פוחד להיתפס‭"?‬ שאלתי, והתעניינתי אם הוא זוכר אם נהנה באותן פעמים שאונן. הוא אמר שנדמה לו שכן, אבל הוא בעיקר זוכר את הבושה שהתלוותה לחשש שאמא שלו תדע מה הוא עושה.

"עכשיו אתה חי לבד, ואדון לעצמך ולמיניותך‭,"‬ הודעתי. שלחתי אותו עם משימות קשות הביתה. ביקשתי שיעמוד עירום מול המראה וינסה לחזר אחרי עצמו, לגעת בעצמו ואפילו לענג את עצמו. הבקשה השנייה שלי הייתה שינסה לפנטז פגישה מוצלחת מבחינתו עם אישה. "אם אין לך אישה משלך לפנטז עליה, חפש באינטרנט‭,"‬ אמרתי לו.

משום מה עלתה במוחי תמונה של להקת ברווזים באגם מרוחק בדנמרק. ניסיתי לחשוב אם ראיתי אותם אי פעם רוקדים. לא הייתה לי תשובה, אבל זה הוביל אותי לשאלה הלכאורה לא קשורה: האם הוא אוהב לרקוד? הוא אמר שהוא לא מרגיש נוח עם הגוף שלו. הוא עדיין חש כאותו ילד גבוה וגמלוני, שלא מסתדר היטב עם התנועה במרחב. ביקשתי ממנו למצוא מוזיקה קצבית ולרקוד בבית כשאף אחד לא רואה, לנסות להשתחרר וליהנות.

"מזל שהוא איש היי-טק ממושמע‭,"‬ חשבתי לעצמי כשחזר לפגישה הבאה כשכל "שיעורי הבית" מוכנים. החיזור העצמי לא היה פשוט לו, אבל הוא העז – אחרי שנים רבות – לאונן, ואפילו בהנאה רבה. על החלק הזה הוא חזר כמה פעמים באותו שבוע, מתוך יוזמה אישית. הפנטזיה הייתה מסובכת לו. הוא נעזר לצורך השכלול שלה בסרט כחול למתחילים. הריקוד היה מסובך מכל המשימות. הוא היה נבוך והתקשה להשתחרר.

נשמתי עמוק. היה ברור שיש צורך בהרבה סבלנות. כל כך מוצלח, וממש לא רואה את זה. החלטתי לנסות לפקוח לו את העיניים. ביקשתי שייצא לפאב עם חבר, יישב ליד הבר כהרגלו, אבל הפעם ינסה להסתכל על בנות שמוצאות חן בעיניו. אם מישהי נראית לו ממש שווה, שיסתכל עליה בתשומת לב. ביקשתי שגם ישים לב אם יש בנות שמסתכלות עליו. ומאחר שהוא בחר לצאת עם חבר שלדבריו "יודע את העבודה‭,"‬ ביקשתי שיעקוב גם אחרי ההתנהגות שלו.

לשמחתי, מישהי שמה לב שהוא מתבונן בה. היא ניגשה אליו, הכריחה אותו לרקוד וגם השאירה לו את מספר הטלפון שלה. לטעמי ההתנסות הזו הייתה קצת קלה מדי, אבל החלטתי להשתמש בה ולאלץ אותו להתקשר אליה. "ואם היא תזמין אותי לבקר בביתה? ואם היא תרצה לשכב איתי‭"?‬ שאל. "הרי אינני יודע

מה לעשות‭."‬ תשובתי הייתה: "התאמנת עם עצמך, התאמנת עם הסרטים הכחולים, ומה שלא תדע היא תלמד אותך. ואם לא, אז תלמד בפעם הבאה‭."‬

כשהוא חזר לפגישה הבאה נראה היה שמי האגם התחילו להיות צלולים יותר. ברבור נולד.

'הברווזון המכוער' היא אגדה שמתארת את ההתפתחות האישית של רובנו. כמעט לכל אחד יש רגשי נחיתות ביחס להוריו, לאחים שלו או לבני גילו בגלל שפה, צורה, גובה או כישורים. בכולנו יש ברווזון מכוער שמפריע לנו להתקדם. החוכמה היא להוציא החוצה את החלקים הברבוריים שלנו ולהשתמש בהם. הברווזון המכוער הפך להיות יפה לא רק כי הצוואר שלו גדל והכנפיים שלו צמחו, אלא בעיקר כי הוא למד לקבל ולהבין את עצמו ואת יכולותיו ולהציגן לראווה בפני העולם.

הכותבת היא מומחית לרפואת נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בילינסון