החוק המקרו-כלכלי הראשון בתורה
התורה לא מתייחסת בצורה מפורטת לנושאים כלכליים למעט אחד - הנדל"ן, כשלשלטון יש מחויבות ברורה בעניין. מדוע יכולתו של אדם לרכוש בית בארץ ישראל חשובה כל כך?
מיטב המוחות הכלכליים מתנצחים בימים אלה סביב מדיניות המשכנתאות החדשה שהכריז בנק ישראל - הגבלת המשכנתאות לרוכשים ל-60 אחוז ממחיר הדירה. נדמה כי השיח הכלכלי מעמעם את הזווית הערכית היהודית שבסוגיית הדיור בישראל.
באף תחום מתחומי המקרו-כלכלה לא קבעה התורה מסמרות ברורים ומפורטים, למעט אחד - הנדל"ן! בסוגיית הנדל"ן לימדה התורה כי כל יהודי זכאי לנחלה בארץ ישראל: "לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ" (במדבר לג, נד). זכאות זו הינה נצחית - גם אדם שמוכר את נחלתו זכאי לשוב אליה ב"שנת היובל". התורה אף קבעה חוקים מפורטים לגבי זכותו של מי שמכר את הקרקע "לגאול" אותה, כלומר לחייב את המוכר למכור לו אותה בחזרה (ויקרא כה). ציפיית התורה מהשלטון בתחום הנדל"ן ברורה - לשלטון יש חובה לפעול לכך שלכל יהודי יהיה קרקע ובית בארץ ישראל.
מדוע יכולתו של אדם לרכוש בית בארץ ישראל חשובה כל כך? עיון במקורות מראה שלושה מעגלי התייחסות שונים, מהפרט אל הכלל: קיומי, חברתי ולאומי.
המעגל הראשון הוא קיומי - בעלות על בית מאפשרת מרחב אינטימי מוגן ומכובד המאפשר גיבוש אישיות יציבה וגידול משפחה. התורה הכירה בצורך זה ומשום כך אסרה על מלווה להיכנס לביתו של אדם על מנת לגבות משכון עבור חובו: "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה (= כאשר יהיה חייב לך רעך חוב כספי) לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ (= אסור לך להיכנס לביתו כדי לקחת ממנו משכון). בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ, יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה" (דברים כד).
ביטוי לכך שביתו של אדם נותן לו תחושת ביטחון, ומהווה עוגן לקיומו, מצוי בחג הסוכות. בחג זה מתבקש האדם לעזוב את ביתו, כלומר את מקור בטחונו הפיזי, למשך שבוע ימים, ולבטוח בקב"ה: "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי" (סוכה ב, א). כך גם, אחת העילות הבודדות לפטור מגיוס צבאי היא: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ" (כלומר לא זכה לגור בו). נימוק זה לשחרור מהווה הכרה בכך כי מגוריו של אדם בבית משלו הם חווית יסוד שאין לאבדם (דברים כ).
המעגל השני הוא החברתי - מעמדו של מי שחי בביתו יציב יותר, בדרך כלל, ומאפשר עצמאות. בספר בראשית מסופר כי במצריים העתיקה, כאשר ביקש השלטון לטעת תחושת חוסר ביטחון בנתיניו המצריים ולהעמיק את שעבודם, הוא החל את התהליך בקניית הקרקע מהמון העם- על פי בקשתם: "קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ". המהלך הוכח כמוצלח, ובסופו מציעים תושבי מצרים לפרעה: "נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה" (בראשית מז). הבעלות על קרקע קבועה נותנת לאדם מעמד יציב חברתית ופוליטית. משום כך הציבה התורה תנאים מגבילים ביותר על יכולת השלטון להפקיע קרקעות. הד לתפיסה זו נשמע בסיפור ההשתלטות האכזרית של איזבל המלכה על אדמתו של נבות היזרעאלי. הדרך היחידה שאפשרה השתלטות זו היא ביום משפט שקר, והוצאתו של נבות להורג.
המעגל האחרון הוא המעגל הלאומי - בעלות אישית על קרקע בארץ ישראל מבטאת קשר אמיץ ובלתי אמצעי של העם לארץ. ההלכה היהודית עיגנה את הזיקה הבסיסית של כל יהודי לארץ בקביעה כי לכל יהודי יש מבחינה משפטית "ארבע אמות" בארץ ישראל (תוספות בבא בתרא מד, ב). מזווית ראיה יהודית, ארץ ישראל אינה רק קניינו של ה"קולקטיב היהודי", המופשט, המתקיים בעולם אידיאות אפלטוני. ארץ ישראל היא קניינו הפרטי של כל יהודי, וקניינה מהווה ערך דתי עליון - "כל הקונה ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא" (מדרש זוטא רות, ד).
ואילו כשגלו ישראל לבבל סרבו בתחילה לבנות בה בתים, כדי להדגיש כי השהות בחו"ל היא זמנית.
אם חפצים אנו לשרש את מנטאליות ה"יהודי הנודד" מקרבנו אין תחליף לבעלות ממשית על קרקע. מה לעשות - גם במאה ה-21 יש תחושות ש"העולם הווירטואלי" אינו מסוגל לספק.
הנה כי-כן, התורה לא קבעה חוקים כלכליים רבים אבל אחד החוקים שהיא כן קבעה הוא כי דיור אינו מצרך כלכלי עובר לסוחר. הזכות לדיור של קבע בארץ היא זכות יסוד. חובה עלינו להניף דגל זה, ולראות ביצירת תנאים סבירים לרכישת בית בישראל משימה לאומית הראויה לעמוד בראש סדר העדיפויות הלאומי!
הרב אוריאל גנזל הוא רב היישוב רבבה ומנהל פרויקט "צהר לחקיקה"
לפנייה לכתב/ת 
