"עדיף פרסום על הפסטיבל מאשר על הקסאמים"
הנשיא פרס הודה במעמד פתיחת פסטיבל קולנוע דרום שלפני תשע שנים לא האמין שאירוע כזה אפשרי בשדרות. "אולי בעוד תשע שנים נצא בשיט לעזה בספינות ישראליות"
הנשיא פרס. היה סקפטי (צילום: ערן קליגר)
"אנחנו נמצאים מרחק שני דורות מדור המייסדים שהובא לכאן במשאיות פתוחות באישון לילה כדי לנצח את המדבר", אמר בפתיחת הפסטיבל ראש עיריית שדרות דוד בוסקילה, "קיבלנו מדור המייסדים, שהניח עבורנו את היסודות, ישוב שנוצר יש מאין. כעת אנחנו שואלים מהי הירושה שניתן לילדינו, כדי שהמקום הזה לא יגווע ויוסיף להתקיים עם יכולת עמידה שתאפשר להם לחיות חיים שקטים ושלווים שאנחנו לא זכינו להם. פסטיבל הקולנוע בשדרות הוא נקודת אור חשובה שיש בה תחושה חזקה של ניצחון למקום הזה, ואני מקווה שכל מי שיגיע הנה ייצא מפה עם טעם של עוד".
עושים את הבלתי אפשרי
כמו שדרות, כך גם פסטיבל הקולנוע המתקיים בעיר, הוא פלא שסוד קיומו בהיאחזות עיקשת בפיסת הארץ המורכבת הזו. נדמה שבשנה התשיעית ההתעקשות השתלמה והפסטיבל, שהצליח לעשות לו שם כאחד מפלטפורמות הקולנוע המרתקות בישראל, מתחיל לקצור את הפירות. זה בא לידי ביטוי לא רק ברשימת הסרטים הישראליים שמוקרנים בו בהקרנות טרום בכורה ובנוכחות של אנשי תעשייה, נציגי קרנות וגופי שידור, אלא גם בעניין שמגלה בו הממסד והתקשורת.
"הפסטיבל הזה לא מציע אסקפיזם מול מציאות אכזרית שלא ניתן להשלים עמה, אבל הוא בהחלט מזמין לחוויה שיש בה חום אנושי, קירבה בלתי אמצעית ומרחב חיוני שמפגיש אנשים מתרבויות שונות ומאפשר דיון פתוח סביב קולנוע מאתגר שלא מסתפק רק באמנות, אלא מבקש לשאול שאלות על החיים", אומר ד"ר אבנר פיינגלרנט, ראש המחלקה לקולנוע ולטלוויזיה במכללת ספיר, שיזם ומנהל את הפסטיבל, "כל שנה מחדש אנחנו עושים פה את הבלתי אפשרי".
גם הנשיא פרס הודה בדיעבד שלקה בסקפטיות בכל הנוגע לכושר עמידתו של הפסטיבל בשדרות, אך שמח להתבדות. "אני מסתכל על היוצרים, הבמאים, השחקנים. מי היה מאמין לפני תשע שנים שזה יצליח? אני מודה, לא האמנתי. ומה אומר לכם, עדיף פרסום על קסמי הפסטיבל מאשר על הקסאמים בעזה", אמר הנשיא, "הקולנוע חשוב בעיני עד מאוד כיוון שהוא מאפשר לנו לחלום. חלום הקולנוע נותן ממד אחר על החיים. אנחנו צריכים לחלום, להגשים את החלום ולעבור לחלום הבא. אני מאמין שהקולנוע מאפשר לנו את זה מ'עג'מי' שהוא זעקה כואבת ועד 'ביקור התזמורת' שהוא כולו חיוך. עדשות הקולנוע נותנות לנו פרספקטיבה, ואולי בעוד תשע שנים נצא בשיט לעזה בספינות ישראליות ואנשי עזה יוכלו לדוג דגים בשקט".
לפנייה לכתב/ת 
