מאבק על עתיד המזרח התיכון
המאבק איננו על עזה, עניינו לא הומניטרי או לאומי, אלא תרבותי דתי, ובמרכזו השאלה האם האיסלאם הקיצוני יחליף את הסדר הפוליטי הקיים
ברור לכל מי שעיניו בראשו, שהמאבק שמתרחש מול חופי עזה הוא למעשה מאבק בין קואליציה איסלאמיסטית שטורקיה מנסה לעמוד בראשה, הכוללת את איראן, חמאס וחיזבאללה מצד אחד, לבין כוחות בעלי אוריינטציה מערבית ליברלית שישראל מייצגת אותם כיום מצד שני.
המאבק איננו על עזה. המאבק הוא על עתיד המזרח התיכון: האם יהיה זה עתיד שבו הסדר הפוליטי הקיים יהיה זה שימשיך להתקיים, או שיעלו כוחות האיסלאם הקיצוני ויחליפו את הסדר הקיים, כפי שקרה כבר בלבנון ובטורקיה.
המשט היה רק תופעה אחת במאבק האיתנים הזה. אם רצתה ישראל לעצור את המשט, היא יכולה היתה לעשות זאת בדרכים אלגנטיות יותר. לדוגמא, באמצעות הסרת מדחפי האניות בפעולה תת ימית, באופן שיהפוך אותן לגושי ברזל צפים ללא יכולת תנועה. אפשרות אחרת היתה לחסום את דרכן תוך הכרזה שרק שחרור גלעד שליט יאפשר להם להמשיך בדרכן. כך היתה ישראל מגלגלת את תפוח האדמה הלוהט לפתחו של חמאס.
אבל גם הצלחה כזו לא היתה מביאה להכרעה בשאלה הגדולה מיהו בעל הבית באזור. כנראה שישראל החליטה לומר לטורקיה המתאסלמת, זו הנשלטת על ידי קבוצה זהה אידיאולוגית לחמאס – עד כאן. על חופי עזה, ייעצרו כוחות האיפריה העותמנית השואפת לשוב ולשלוט ברחבי המזרח התיכון כפי שעשתה לפני כמעט 500 שנה.
הגיע הזמן לומר לקרוב ולרחוק שהמאבק אינו רק על המזרח התיכון אלא על דמותו של העולם. ישראל היום ניצבת בעמדה קדומנית, ובו היא נלחמת את מלחמתו של העולם הנאור, הליברלי, הפלורליסטי, הפתוח והדמוקרטי – במאבק איתנים נגד כוחות האיסלאם המאיימים להשתלט על העולם ולהכניעו תחת הדגל הירוק.
ההשתתפות של שייח ראאד סלאח, ראש התנועה האסלאמית הצפונית בישראל במשט זה, היא ההוכחה לכך שהמאבק אינו טריטוריאלי, אינו לאומי אוו הומניטרי – אלא תרבותי-דתי. פעולת צה"ל אמורה היתה להיות הפעמון שאולי יעיר את העולם כדי שיראה את הענן האיסלאמיסטי העומד לכסות את שמש הדמוקרטיה הליברלית בעולם.
ד"ר מרדכי קידר, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן
לפנייה לכתב/ת 
חיל הים יוצא לפעולה
באדיבות דובר צה"ל
מומלצים
