צריך ביצים: לפעמים גם לנשים יש אומץ להתחיל
היא חמודה, לבי יוצא אליה, אני רוצה לעזור לה, היא מזכירה לי את הכאב וההתלבטויות שהיו לי בגילה, כשהרגשתי שאני לבד בעולם ואין מי שיעזור לי. אני אאמץ אותה, אני מחליטה, אני אלמד אותה מהניסיון שלי, שלא תעבור את הייסורים שאני עברתי
חלפתי על פני המזרקה העגולה שליד הקולנוע הענקי שצבוע בצבעי שנות ה-50, ואולי בגלל זה נוהרים אליו בני הנוער לחוות את האהבה התמימה של הימים ההם. אני אוהבת את המזרקה, את המים השוצפים שמהפנטים אותי כמו אש. אני אוהבת לעבור במקום ולהריח את התרגשות בני הנעורים, את המבטים החטופים, התלבושות המוזרות, האווירה של החופש הגדול שמעורבת בגופות שזופים ובהורמונים גועשים.
על שפת המזרקה יושבת נערה רזה וצנומה להחריד עם מכנסי סקיני צמודים, נעלי עור גבוהות ומחודדות וסווצ'ר שמסתיר עד כמה היא רזה. שחור זה הצבע שלה, האיפור סביב העיניים, השפתון, הציפורניים, השיער הקצר והגבות בצבע הפחם. היא מזכירה לי את עצמי עשר שנים מוקדם יותר, כשהייתי בגילה, כשרציתי להיות שונה ומוזרה, כשהבנתי שההורמונים שלי בנויים אחרת. היא לא מסתכלת עלי ישירות אבל אני מרגישה משהו, אני חשה שהיא מציצה לעברי אחרי שחלפתי על פניה. אני חוזרת על עקבותיי ומתיישבת לידה על מעקה המזרקה.
הפנים שלה קטנות עגולות וחמודות, אני בוחנת אותה אבל היא ממשיכה להסתכל ישר, מתעלמת מקירבתי.
"את אוהבת נשים, נכון?" אני שואלת.
היא מסתכלת עלי בפליאה, "איך ידעת?"
כי התביישת להסתכל עליי, רצית אותי, אבל חששת שאני לא לסבית כי אני לא נראית כזאת ולא עשיתי לך עיניים. אם הייתי עושה לך עיניים היית מחזירה לי, אבל לך אין אומץ לעשות עיניים, את רוצה שאחרות יתחילו איתך.
מובן שלא ממש אמרתי לה את זה, היא נראתה כל כך חמודה ותמימה, ובמקום זה אמרתי לה: "ראיתי שהצצת ואחר כך התביישת".
"בגלל זה אני מעדיפה את המועדון, שם אני יודעת שכולם כמוני"
"כי לא ידעתי שגם את", היא אומרת לי בקול מתוק, "כי אני אמות אם מישהי תצחק עלי בגלל שנמשכתי אליה, בגלל זה אני מעדיפה את המועדון, שם אני יודעת שכולם כמוני, שם אני מרגישה בבית, שם אני מסתכלת בעיניים".
היא כזו חמודה, הלב שלי יוצא אליה, אני רוצה לעזור לה, היא מזכירה לי את הכאב וההתלבטויות שהיו לי בגילה, כשהרגשתי שאני לבד בעולם ואין מי שיעזור לי. אני אאמץ אותה, אני מחליטה, אני אלמד אותה מהניסיון שלי, שלא תעבור את הייסורים שאני עברתי.
"פעם גם אני הייתי כזאת, אבל למדתי", אני אומרת לה, "לפעמים אין סימנים מקדימים, או שהיא ביישנית, או שהיא כל כך מקסימה שאני אוכלת את עצמי אחר כך למה לא ניסיתי. וכשאני לא יודעת אני בכל זאת מתחילה. אני מעדיפה דחייה בגלל שהיא לא אוהבת נשים מאשר דחייה מלסבית שאינה רוצה אותי כי איני מוצאת חן בעיניה, זה הרבה יותר פוגע. חוץ מזה, יש גם סטרייטיות שרוצות, ומתביישות ופוחדות ולא בטוחות. לפעמים אני מממשת להן פנטזיה, אבל זה רק כשאני בראש של סטוצים ולא מסוגלת לעמוד בפני היופי המהמם של אותה סטרייטית".
אני רואה שהיא מבולבלת. הייתי יותר מדי ישירה
היא מנסה לעכל את דבריי ואני רואה שהיא מבולבלת. הייתי יותר מדי ישירה, לא יודעת למה שפכתי למוחה הצעיר את תמצית פילוסופיית החיזור שלי. אני מנסה בדרך אחרת:
"כשאת במועדון ואין לך בעיה לנעוץ עיניים זה לא רק בגלל שאת יודעת שהיא אוהבת נשים, אלא בגלל שאת יודעת שהיא שם מאותה סיבה שאת שם, לצוד מישהי, לטווח ארוך או לסטוץ קצר. אבל בעולם הפתוח נשים לא הולכות ברחוב כדי למצוא בן או בת זוג; כדי להתחיל צריך אומץ, צריך ביצים, ולך אולי אין ביצים".
היא מחייכת, והחיוך שלה משגע.
"איך קונים ביצים?" היא שואלת בתמימות מקסימה.
"נולדים עם זה, מרגישים את זה, זה בא מבפנים, זה יבוא כשתאמיני שאת יכולה, שאת יפה מבפנים, שאת שווה. זה יבוא כשתאהבי את עצמך, כשתקחי סיכונים, כשתשחקי עם החיים. אבל אפשר גם לרכוש את זה, אפשר ללמוד ולהתאמן ולתרגל, ועם הזמן וההצלחות יבוא גם הביטחון".
"אני רוצה ללמוד", היא מבקשת, "למדי אותי".
אוו, זה כל כך קשה, אני חושבת לעצמי, את צריכה להשתנות מבפנים, להתגבר על מעצורים אדירים ופחדים שרכשת בילדותך. את צריכה להיות חזקה, מתמידה, עקשנית. את צריכה להיות מוכנה לקבל סטירות ולא להיכנע. את צריכה לשנות את האופי שלך. ואולי בכלל לא יהיה לך נוח להיות עם ביצים, אולי טוב לך איך שאת.
אבל במקום הנאום הכואב שירפה את ידיה אמרתי לה בעידוד:
"זה פשוט, תחשבי שיש לך ביצים, תתנהגי כאילו יש לך ביצים, ולאט לאט הן תגדלנה על באמת".
"איך?" היא שואלת בפליאה.
"את תרגישי שווה יותר, והביצים יגדלו לאט לאט"
"תירגול. גשי לנשים שאינך מכירה ותתחילי איתן בשיחה, סתם שיחה. לפחות שלוש נשים ביום. בשלב הבא התחילי עם נשים שמוצאות חן בעינייך, רק להחליף כמה מילים, לא צריך לפלרטט אלא רק ליצור מגע קצרצר. בשלב אחרי זה הציעי להן משהו כמו לשבת על כוס קפה. כך תתקדמי ותרכשי ביטחון, ובלי לשים לב פתאום יקרו לך דברים, פתאום ייגעו בך נשים, פתאום יהיו לך פרפרים, פתאום תבלי לילה במיטה עם מישהי שאת התחלת איתה, פתאום יתחיל רומן. את תרגישי שווה יותר, והביצים יגדלו לאט לאט".
"זה מפחיד", היא אומרת, "צריך לחשוב על זה, לתכנן, למצוא את המשפט הראשון שאומר לה, שיהיה משפט חכם, מתוחכם ומושך".
"תתחילי עכשיו", אני אומרת, "תקפצי למים כשאני כאן איתך. אין משפטים חכמים, סתם תפתחי בשיחה. את רואה את זו עם המיני הצהוב, גשי אליה, החמיאי לה על הנעליים, שאלי איפה היא קנתה אותן, קדימה, לכי".
היא קמה מהססת ואני דוחפת אותה אותה, טופחת קלות על גבה. והיא, קלה כמו נוצה, כמעט והתעופפה למגע ידי. ראיתי אותה מתקדמת בהיסוס לכיוון בעלת המיני, גבוהה ורזה להחריד עם ג'ינס צמודים וישבן זעיר, גם אני הרגשתי פרפרים בבטן. היא אמרה לה משהו וראיתי את בעלת המיני צוחקת ומחייכת ועונה.
היא חזרה אלי עם חיוך של ירח ונישקה אותי על הלחי. "הביצים שלי מתחילות לצמוח", אמרה במתיקות.
"זו רק התחלת ההתחלות", אמרתי לה, "יש לך עוד דרך ארוכה. עכשיו נסי עם מישהי אחרת, מישהי שאת תבחרי".
אני מרגישה גאווה, כאילו היא הבת שלי, התינוקת המוצלחת שלי, רוצה לחבק אותה חיבוק של אחות גדולה אבל לא רוצה שזה יתפרש לא נכון.
היא בוחנת את הנוכחים ליד המזרקה, ואני רואה שהיא מתמקדת על אחת שחומה עם זנב סוס.
"קדימה", אני דוחפת.
"רגע", היא עוצרת, "אולי אזמין אותה לקפה אצלי בבית? למה לא להסתכן עד הסוף, מה את חושבת?"
"הוו", אני צוחקת, "תפסת ביצים פתאום. אוקיי, אם יש לך אומץ והיא תסכים למה לא, אבל זכרי שלפעמים חוטפים בומבה בפרצוף".
"אוקיי", היא אומרת לי.
ואז היא מסתכלת לי בעיניים, תופסת את ידי בשתי ידיה ושואלת אותי במתק שפתיים, "אפשר להזמין אותך לכוס קפה אצלי בבית?"
אני מתבלבלת, לזה לא ציפיתי, היא חמודה, מקסימה, אבל כל כך בתולית וצעירה ותמה, אני מהססת אבל לא רוצה לפגוע, לא רוצה להרוס את המוטיבציה שרק החלה לנבוט אצלה.
"אוקיי", אני נעתרת, "בוא ונטעם מהקפה שלך, אבל רק קפה".
היא גרה בחדר מבולגן בדירת סטודנטים, אנחנו נכנסות לחדר שלה, והמקום היחיד לשבת הוא המיטה. אין לה קפה, אני מסתפקת במים קרים עם קרח. אני שואלת איפה השירותים והיא מראה לי. כשאני חוזרת לחדר שלה אני נדהמת. היא שוכבת על בטנה עירומה לגמרי ומחייכת אליי.
"מה זה?" אני שואלת.
"אמרת שכדאי לנסות", היא מחייכת, "שאם לא מנסים, מפסידים, שאם לא ננסה לעולם לא נדע".
"אמרתי גם שלפעמים חוטפים סטירות, את רצה מהר מדי, אפילו בשבילי".
התיישבתי לידה אבל לא נגעתי. הגוף שלה היה דקיק וחלק, ישבן זעיר כמו של ילד, שרירים עדינים כמו גוף של נער מתבגר.
אשה חכמה אמרה לי פעם שכל אחד לומד רק מהניסיון של עצמו, אין קיצורי דרך, אי אפשר ללמד מהי אהבה ומהם כאבים, צריך לחוות אותם. הסתכלתי על הגוף המקסים שלה וידעתי שהיא תסתדר, שאין מה לדאוג, שהנסיונות ירדפו אותה ולא היא אותם, ואם היא פיקחית ורגישה היא תדע לנווט.
"אני הולכת עכשיו", אני אומרת, "את צעירה מדי בשבילי, אנחנו לא מכירות כמעט, אני רק רציתי לעזור, אבל אני רואה שאת לא צריכה עזרה ואת מסתדרת לבד".
היא תפסה לי את היד. "אל תלכי", התחננה, "אני צריכה אותך. סתם השווצתי שיש לי אומץ, אני פוחדת, פוחדת מעצמי, אף פעם לא הייתי עם אשה ממש במיטה, אף פעם לא עשיתי את זה עד הסוף. אני מרגישה שאת תביני אותי, אני רוצה אותך, חשבתי שכדאי להסתכן בשבילך, חשבתי שתאהבי את גופי".
היא התרוממה אלי עם חזה הפעוט, היה לה קר, שערות גופה סמרו ועורה נראה כעור ברווז, ואני כל כך רציתי לחבק אותה.
"זה לא עובד כך", הסברתי, "יש לך גוף מדהים, אבל הוא פרס למישהי אחרת. את תמצאי את זו שמתאימה לך, זו שתערבל את הפרפרים בבטנך, תבלו יחד, תכירו, ואז כשהאהבה תבוא זה יהיה מושלם. אני צריכה ללכת, לא יכולה להישאר יותר".
קמתי ונישקתי את הישבן הזעיר ההוא וברחתי משם.
לפנייה לכתב/ת 
היא מזכירה לי את עצמי עשר שנים מוקדם יותר
צילום: index open
מומלצים
