אין עוד מדינה כישראל

אין עוד מדינה בעולם המערבי כישראל, הנושאת על כתפיה משא שכובדו ישווה לשערי עזה – משא משטר לעומתי בגבול חשוף המתעמר בזולתו בטרור, המאפשר להרוג ולחטוף במעטה של שמשון פלסטיני מסכן ש"אכלו לו, שתו לו". ואין עוד מדינה כישראל, שיחד עם המשא הזה מאפשרת גם במצבי משבר חופש גישה לתקשורת העולמית – כולל מהעולם הערבי, גם זו שמשדרת דברים מסולפים ומתלהמים ומלבה את האש; זאת כאשר האמת ידועה לכל – אין רעב ברצועה, האספקה החיונית מגיעה כסדרה, ישראל ממשיכה להזרים מים וחשמל, ובעצם ימים אלה ניתן טיפול לעשרות חולים עזתיים בבתי החולים הממשלתיים, על חשבון משלם המסים.

תארו לעצמכם שהפכנו את היוצרות; מדינה כלשהי מאפשרת לאוניית הדגל של מסע שקרים והכפשות לצאת מנמל בריבונותה, כשהיא עדויה בדגלה, ועל סיפונה לוחמים מזויינים ואנשי דת בכירים, שחלקם נתפסו בעבר "על חם" בהברחת אמצעי לחימה לארגוני "לוחמים", שנשקם מכוון נגד אזרחים;

תארו לעצמכם שהאוניה יוצאת בברכתם של השלטונות בדרכה לטריטוריה מוסלמית או ערבית בה מתנהל סכסוך טריטוריאלי המחייב חסימת נתיבי העברת מטען שלא נבדק. איך הייתה טורקיה, מדינה חשובה היודעת חוק בינלאומי מהו, נוהגת? הרי היא עצמה הייתה נתונה בעבר בהתקפה של גורמים בינלאומיים בגלל רגישותה המוצדקת לריבונותה – בגבולותיה היבשתיים והימיים. כמי שהיה בטורקיה בזמן התפרצותו של הסכסוך בקפריסין בשנת 1975, עת נכנסו כוחות טורקיים גדולים לצפון האי ושוהים בו עד היום – אני ערב לכך שהתגובה הישראלית למשט היא סבירה ומבוקרת.

אני מתאר לעצמי איך היו ירדן וארצות ערביות אחרות נוהגות במצב דומה, וכולנו זוכרים איך נמלטו אלינו אנשי אש"ף כשהמלך חוסיין המנוח החליט שקצה נפשו בטרור שלהם, בספטמבר 1970; לכן קשה לי להתרשם מהמחאות הנשמעות משם. לא נשכח שבין שאר ההצעות להסדיר את המשבר בדרכי שלום, הייתה גם הצעה מצרית לסייע בעניין, אולם זו נדחתה על-ידי מארגני המסע.

אין ספק שנהיה נתונים בהתקפה קשה בתקשורת, מצד אויבים, גופים ניטראליים וגם מצד ידידים; לוחמי שייטת חמושים המצולמים כשהם בהסתערות מול אזרחים, כולל נשים וקשישים, אינם מחזה מלבב; תמונה אחת שווה רבבת מלים, ואני מקווה שתמונות האמת של אנשי המשט בפעולה, בצירוף מסע חשיפה מקיף ובלתי נלאה, תוך כניסה ישירה באמצעים אלקטרוניים למיליוני בתים, יקלו על המצוקה הזמנית של ישראל.

פעולה מיוחדת, מעבר לכיבוי שריפות, נדרשת בין ערביי ישראל ובין שכנינו, במיוחד בתוך האוכלוסייה בטורקיה ובין ידידינו הרבים שם – נוכח העוינות המפורשת של ראש ממשלתה.

את אויבינו לא נצליח לשכנע – אבל גם באזור וגם בעולם, נוכל למזער נזקים, אם ננהג בתבונה: נחשוף תמונות אמת בזמן אמת, ונחבר אפיקי השפעה ציבוריים לאלה הדיפלומטיים.

אין לנו אלא להיזכר מה קרה בספטמבר 2005, עת ביצעה ישראל נסיגה חד צדדית מלאה מהרצועה; היא הוכיחה אז בעליל את אי רצונה לשלוט במאות אלפי ערבים ואת נחישותה לבצע מדיניות מושכלת וסבירה, למרות כל הקשיים, ואת רצונה בשלום; זהו ההישג התקדימי שנשאר ומהווה הוכחה ניצחת ליכולתה של ממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות לקבל הכרעות קשות, הן במעשה מכריע כמו ההתנתקות והן במעשה טקטי חשוב כמו מניעת פרובוקציה בשערי עזה.

ראובן מרחב הוא חבר הנהלת המועצה לשלום וביטחון; בעבר כיהן כמנכ"ל משרד החוץ ובקהילת המודיעין והביטחון