רוכב בעקבות גורלו: לכבוש את אירופה באופניים

את הדחף לטייל, אני מתאר לעצמי, פסיכולוגים מסבירים בדברים שקשורים בחוויות ילדות ובאירועים שהתרחשו כשאופיו של אדם עדיין מתעצב.

אצלי הכל התחיל באופן "נורמלי", עם כל אלה שיצאו לטייל אחרי הצבא. זה נמשך בהבטחה עצמית להמשיך לטייל גם אחרי הלימודים, והפך להיות הדבר שאני עושה עם עצמי גם היום.

המקומות שאליהם הגעתי וסגנונות הטיול שאליהם שאפתי שוכללו עם הזמן, והפכו להיות שונים ומשונים. כך קרה שיום אחד החלטתי לצאת לטיול אופניים באירופה. היעד הסופי - ליסבון, פורטוגל.

הקציתי לטיול כארבעה חודשים, וכשבחנתי את מפת אירופה, בחרתי בהולנד כנקודת המוצא, בעיקר מפני שאין אין שנייה לה בעולם בכל הקשור לתשתיות לרוכבי האופניים - כבישים מיוחדים, שילוט וכדומה - ונוסף על כך, שוק האופניים שם עצום.

אופניים, עגלה ונחישות. סגנונות הטיול שוכללו (צילומים: תומר ברדה)

תשתית מושלמת לרוכבי אופניים. שביל רכיבה הולנדי

האתגר הבא היה איתור מקומות לינה. התפשרתי על הרבה בדרך: ויתרתי על מקלחת צמודה וגם על שירותים, המזרן היה מתגלגל, איכות השמיכה לא הייתה רלוונטית, והחדר היה מהסוג שנכנסים אליו דרך רוכסן.

ובכל זאת, התעקשתי על כמה דברים: המקום בו בחרתי, היה חייב לאפשר לי לקום בבוקר בזמני החופשי ובאין מפריע - אם בכדי לישון עד מאוחר או בכדי לקחת את הזמן בארוחות הבוקר. על כן, תנאי ראשון - המקום חייב להיות מוסתר היטב.

תנאי שני היה אדמה ישרה ונטולת גבשושיות (מהסיבות הברורות, והתנאי האחרון היה הנוף שמסביב. ובכל זאת - היו ימים, ולילות, שבהם התפשרתי על כל אחד מהסעיפים.

בימים הראשונים, חוסר הביטחון בכל הקשור לכמה קשה (או לא) יהיה למצוא מקומות כאלו גרם לי להתחיל ולחפש אותם כשעתיים שלוש לפני רדת החשיכה, מתוך הנחה, שחיפוש ממושך יגדיל את הסיכויים למצוא את המקום האידיאלי.

אחד ממקומות הלינה המוצלחים על הדרך בהולנד

דברים שסיפרתי לעצמי

שבועיים אחרי, הגוף מתרגל בהדרגה למאמצי ברכיבה, והנה אני בצפון הולנד. באחד הימים הרשיתי לעצמי לרכוב עד לשעות הערב המאוחרות, וכשעה לפני החשיכה, בדיוק כשהתחלתי לחפש מקום לינה, התחילו השמיים לטפטף. "עכשיו!" אמרתי לעצמי, "תמצא מקום לפתוח את האוהל, עכשיו!"

המשכתי ברכיבה, מביט בצידי השביל, מודד מקומות לפי הקריטריונים ו...כלום! הגשם התחזק, האור נחלש והחיפושים אחר מקום נעשים קדחתניים. שעה לאחר מכן, חושך מוחלט ואני רטוב לגמרי.

"איך אני מוצא מקום בחושך הזה!?" שאלתי את עצמי. "איך הרשיתי לעצמי להגיע למצב שבו אני רטוב לגמרי?! אתה כזה ילד!" כעסתי על עצמי, "תמצא כבר מקום לישון!"

נוף הולנדי קלאסי

"יותר רטוב מזה אתה לא תהיה!" עודדתי את עצמי. "הדבר הכי נורא, אבל הכי נורא, שיכול לקרות לך זה... שלא תישן הלילה!"

"אז אני לא אישן הלילה!", אמרתי לעצמי, כאילו מכריז שהכי נורא הוא בעצם ממש לא נורא. פתחתי את העגלה, הכנסתי יד לשקית שהכילה את שק השינה וגיליתי שהוא עדיין יבש, וכך גם רוב הבגדים. נרגעתי קצת, והוצאתי חתיכת לחם וגבינה צהובה - להרגיע קצת גם את הקיבה. 20 דקות אחר כך, כבר הרגשתי שאני חוזר לעצמי.

פה, ממש ברגע הזה, הפכתי להיות קצת יותר קשוח, קצת יותר בנוי לטיול הזה, קצת יותר עמיד בפני לחצים. 20 דקות נוספות לאחר מכן, מצאתי מקום לינה ללילה.

הדרך לבלגיה עוברת בהולנד

אטרקציה ושמה תומר

שלושה שבועות בדרכים וממוצע מתגבר של כ-40 ק"מ ביום ,הביאו אותי לארבע קצותיה של הולנד: אוטרכט במזרח, כרוניגן בצפון, אמסטרדם במערב ומסריכט בדרום. היעד הבא - בלגיה.

את ארוחות הצהריים אכלתי בפארקים, גנים ציבוריים, בכיכרות מרכזיות שנמצאו בכל כפר, בחוף הים לצד אגמים. כאן נתן המאמץ את אותותיו והגוף דרש יותר מזון ככל שחלפו הימים.

את בלגיה חציתי ממזרח למערב, ממכלן דרך בריסל, גנט וברוז', שהתגלתה כעיר תוססת וצבעונית.

אמנות פיסול בחול באחד מחופי בלגיה

כשהגעתי לפארק המרכזי בברוז', פרשתי שמיכה על הקרקע והתחלתי בהכנות לארוחת הצהריים. הטקס של הכנת הארוחה נמשך כחצי שעה - דברים יצאו ונכנסו מהעגלה, נפרסו ונמרחו - ויצא שמשכתי קצת תשומת לב. כך פגשתי את הנרי, אדם בשנות ה-50 לחייו, גבוה, רזה ומעונב שסקרנותו למראה מעשיי גברה עליו.

- "אתה מטייל עם האופניים?" הוא הרשה לעצמו לפתוח עם הברור מאליו.

- "כן", עניתי בקצרה.

- "איפה התחלת?"

- אמסטרדם", השבתי.

- "ועד לאן תרכב?"

הבטתי בו מספר שניות ארוכות, וחשבתי עד כמה הזויה עלולה להישמע התשובה שלי. את ליסבון, שנמצאת אלפי ק"מ מהנקודה בה ישבנו, החלטתי לשמור בשלב הזה לעצמי.

- "אני אנסה להגיע לדרום צרפת", אמרתי.

פיו של הנרי נפער, כאילו ראה רוח רפאים.

- "על האופניים?"

- "כן", השבתי.

- "ולמה אתה עושה את זה?" הוא הסתקרן.

אין ספק ש"למה" הייתה השאלה הפופולארית ביותר בה נתקלתי במהלך הטיול. חלק מהשואלים ניחשו, חלקם הבינו, אבל לא הבינו איך אפשר להוציא את זה לפועל.

לרוב השואלים הסברתי, לפי הזמן ומצב הרוח, את ההיגיון שהנחה אותי, אך לעיתים נתתי תשובות שנועדו לתת מעוף לפנטזיה של השואלים. "התערבתי על כסף", הייתה אחת מהתשובות החביבות עלי.

• בפרק הבא: תומר והאופניים בצרפת
  

• תומר ישמח לעזור לכם בתכנון טיולים בעולם, באמצעות המייל