הקם להורגך השכם להורגו

בשעה קשה זו של מדינת ישראל אני מבקש להיות פה לבחורי הישיבה ולתחושות הלב העמוקות, ולומר למנהיגי מדינת ישראל, לראשי הצבא ולחיילים שהשתתפו בקרב, כולל חלק מאתנו, מילים חמות ומחבקות "חזקו ואמצו".

מסע טרוריסטי שהתחזה כמסע למען זכויות אדם, שט במימי הים התיכון, כדי לתמוך בארגון טרור רצחני, הרוצח הן אותנו והן את בני עמו, וחורת על דגלו את החתירה להשמדת מדינת ישראל. מול גל הצביעות ניצבה מדינת ישראל, כמעט לבדה, ונאלצה להתמודד בקרב אסטרטגי, שכללי הקרב בו שונים לחלוטין, ממלחמה בין צבאות או אפילו בין ארגוני טרור. לא לזה הוכשרו החיילים, ולא זו הייתה ציפיית המפקדים בשעה שעמדו מול "הפגנה אזרחית". בוודאי שלא בדרך זו בקשנו שהמשט הצבוע ייעצר, ושאלה יהיו המחירים הקשים של עצירה זו.

קבלת ההחלטה שלא להשתתף במצעד האיוולת ולעצור את משט הצביעות זה, קימת עם ישראל להתמודד על עצמאותו וחרותו, השימוש הנכון והמוגבל בכוח במקום בו יש לעשות זאת - כל אלה הם חלק מ"הקם להורגך השכם להורגו", והם מהווים גם תרומה למאבק המוסרי נגד העוול והפשע בעולם, ונגד סילוף מושג זכויות האדם ודאגה הומאנית.

אנו ניצבים מאחורי ממשלת ישראל בשעה הקשה הזו ומבקשים לחזק אותה, ולעודד את רוחה; אנו ניצבים כתף אל כתף עם חיילי הצבא, בוכים עם

הפצועים, ואוספים את הכוחות העצומים של האומה לקראת ההתמודדויות הבאות שעוד יבואו לצערנו; אנו קוראים לכל החזית הציונית הרחבה של אזרחי מדינה זו והעם היהודי בתפוצות לעמוד כחומה בצורה מול הניסיונות להפריד ולמשול, להתרפס ולהחליש; חבל לנו כי רק בשעות קשות מתגבשת אומה זו וחוזרת לעצמיותה, אולם כשהן מתרחשות אנו מחויבים להדביק באחדות זו את האומה כולה, ולהיות חזקים ערכיים ומוסריים.

וגם בשעה קשה זו לא נשכח לרגע את סיום התפילות של כל תפילה בעולמנו "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", ועל החתירה ליום בו לא נזדקק עוד לכוח כדי להתקיים, ונוכל לשוב לבנות את חברתנו כחברת צדקה ומשפט בדרכו של אברהם אבינו. בשעה שאנו נקראים לשדה המערכה אנו מקשים את עצמנו כעץ, ובשעה שאנו שבים לבית המדרש ולעולם היצירה והבניה אנו מעדנים עצמנו כתולעת. ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום.

המאמר המלא מתפרסם באתר ישיבת ההסדר בפתח תקווה