ויסקי עם ותק

לאחר טעימת מותגי הוויסקי הבסיסי שערכנו לא מזמן, הגיע זמנם של אלה שהם קצת יותר יקרים. אנסה להתמקד במשקאות בני 12 עד 18 שנה: מופעים משותפים למרבית המותגים הגדולים, כשהם פונים לשוק העליון של המשקאות. לכל מי שישאל "למה לא הזכרת את..." אומר שא' - אי אפשר את הכל, וב' - מדובר במשקאות חדשים יחסית בשוק, או כאלה שעברו לאחרונה לשיווק על ידי נציג חדש; דברים שמשפיעים לעיתים על מחיר וזמינות בשוק. בכתבה הזאת יש אם כך בלנדד סקוטש, סינגלים ואפילו ויסקי מהאיים, כולם בני 12 שנה ויותר.

אבל לפני זה, על ויסקי שונה לגמרי, שמאוד אהבתי לשמוע שמגיע לארץ, ישר מארצות הברית:

Jim Beam Yellow Label הוא התוספת האחרונה למשפחת בים בישראל. אוהבי הוויסקי האמריקאי בוודאי ישמחו לגוון. מי שעדיין לא מכיר, כדאי לעשות היכרות, מה גם שהמחיר (110 ש"ח, בערך), רחוק מלהיות מזעזע. למרות שהיבואן רושם "בורבון" על התווית מאחור, לא מדובר בזה, אלא בוויסקי אמריקאי – קנטקי Straight ויסקי. למה זה? כיוון שהוא לא מכיל לפחות 51% תירס, אלא לפחות 51% שיפון. זה, בתוספת העובדה שהוא מיושן ארבע שנים – שנתיים יותר מהמינימום – בחביות חרוכות, חדשות, מעניק לו את תווית ה-Straight Rye.

שיפון הוא קטגוריה קטנה מאוד בעולם הוויסקי, וחבל. הוא קיבל שם רע מאוד בתקופת היובש, כשבה הוברחו מקנדה כמויות גדולות של ויסקי קנדי; אותו מין של ויסקי שרק אלוהי האינואיט מבין למה מייצרים אותו: חלש, חסר אופי ברובו, ומכיל שיפון. האמת היא שלשיפון יש אופי מקסים: עוקצני, מתובל וקצת פטרולי, לצד פרחוניות קלילה.

הג'ים בים תווית צהובה הוא אולי לא הדוגמה הכי מסעירה של ויסקי שיפון, אבל הוא מהנה מאוד, חלק ואיכותי. נהניתי מאוד לשתות ממנו: הוא פרחוני וקצת לימוני, קל, ועם זאת שומר על העוקצנות האופיינית לשיפון. על קוביית קרח או בתור בסיס משובח למנהטן, או פשוט עם ג'ינג'ר אייל, זאת בהחלט תוספת מבורכת למגוון הוויסקי בישראל.

גלנרותֶס הוא ויסקי די מיוחד: הוא מיוצר בעיירה קטנה יחסית בשם Rothes, שמעט מכירים ומעט יודעים שמיוצרים בה משהו כמו 50 מיליון ליטרים של ויסקי בשנה. הוויסקי עצמו היה שנים רבות בסיס לכמה וכמה מותגים, כמו הקאטי סארק והפיימוס גראוס, למשל. לא שהוציאו אותו משם, אבל היום מייצרים ממנו גם ויסקי שנושא את שמה של המזקקה. המיוחד במותג הוא שקברניטיו הכניסו את מושג ה"בציר" או ה"קציר" לעולם הוויסקי: במקום לציין את גילו של הסינגל או גילו של הוויסקי הצעיר ביותר בבלנד, הם מציינים את שנת הקציר. אז בן כמה זה? הוא בוקבק בשנת 2006, מה שעושה אותו לבן 12 שנה. זה חתיכת ויסקי רציני ומהנה: יש לו גוף, הוא טיפה יותר מעושן מהוויסקי הבא, קצת כהה יותר וטיפה מנטולי; פחות שמנוני. טוב מאוד ומהנה מאוד. 370 ש"ח

גלנרותס 1994

נקרא על שמו של האלון האמריקאי - Quercus Alba - הלא הוא האלון הלבן. ולמה זה? כיון שהוא מתיישן בחביות חביות ברבן אמריקאיות בלבד, ללא חביות שרי. זה חשוב למי שכשרות הוויסקי היא עניין עבורו, למרות שמקובל שכל הוויסקי כשר, גם אם היה בחביות שרי. החלטתי להביא אותו כאן למרות שהוא צעיר יותר, ואתכם הסליחה. יש בו מעט שבמעט עשן, מלווה בטיפה אגוזיות באף, ועוד קצת פלפל שחור. עגול, חלק, כמעט קטיפתי. עקצוצי בסיומת ויבש. טיפה מתקתק - על צד הווניל והשוקולד, כמתבקש מהחביות. אלכוהול בהחלט טוב. 330 ש"ח.

המזקקה נמצאת על האי מאל שבמערב סקוטלנד. האגדה אומרת שהוויסקי הגיע מאירלנד לסקוטלנד, ואולי היה זה האי הזה, או אחד הסמוכים אליו, שבו ייצרו ויסקי לראשונה בסקוטלנד. אולי. מה שבטוח הוא שזאת המזקקה היחידה על האי, והיא מייצרת שלושה סוגי טוברמורי: 10, 15 ו-32 שנה, וסינגל מאלט נוסף - לדייג, שהוא האח השמן והכבד והגדול של הטוברמורי 10, עם הרבה יותר עשן וכבול. "טוברמורי 15 שנה" הוא ויסקי מקסים. אף מצוין, עגול מאוד, די כבד ומלא פירות יבשים. הפה יבש. עוקצני, די מתובל, אבל לא "בעל גוף" כמו האף. משהו בינוני-מלא. סיומת מתקתקה קמעא. 840 ש"ח.

בנימינה ספיריטס כרתו ברית ייצוג עם לה-מרטיניק: יצרן צרפתי של כמה מותגי אלכוהול. בין השאר הוא מייצר את שני אלה, שכמו המותג הבא, מבוססים על קניית ויסקי ממזקקות שונות, ולא על מזקקה מסוימת. בנימינה מביאה את הלייבל 5 הקלאסי, 5, 12 ו-18 שנה. המחירים הם 131, 317 ו-663 ש"ח, בהתאמה. הלייבל 5 הקלאסי בהחלט מספק את הסחורה ויכול להתמודד עם מרבית הבלנדד סקוטש הבסיסיים ללא שום קושי. הוא טיפה יקר (100-110 ש"ח היה מתאים יותר). ה-18 שנה גם הוא טוב, למרות שבמחיר הזה יש לו הרבה מאוד מתחרים, בעלי יותר זהות ועניין.

גלן טורנר ולייבל 5

גלן טורנר

בנימינה מביאים גם את המגוון של הסינגל מאלט שמייצר התאגיד, תחת תווית "גלן טורנר": שמונה שנים פיור מאלט, 12 שנה סינגל מאלט ו-18 שנה סינגל מאלט. הסינגלים מעניינים: השמונה שנים לא מדהים, אבל ה-12 שנה טוב, אפילו טוב מאוד; פירותי מאוד, שמנוני ודי ארוך. ה-18 שנה יותר על הצד הירקרק-חד, ופחות רחב או פירותי. השוני הזה דווקא מעניין. המחירים, גם כאן, במיוחד לוויסקי שלא מגיע ממזקקה מסוימת, קבועה וידועה, קצת גבוהים.

בלנדד ויסקי שהצעיר שבו התיישן 18 שנה. הוא מכיל בלנד של ויסקי שחלקו מקורו באיילה, אומר היצרן, לצד גריין ויסקי ומאלט מספייסייד. הגימור הוא גימור של חביות פורט, דבר שמעניק לו מתיקות מסוימת, ארומות וטעמים שמזכירים קצת פירות יבשים עם טיפה וניל ושוקולד אגוזים. 515 ש"ח - לא זול, אבל גם לא יקר במיוחד. הרידל 18 עדיין חידה בעיניי, בכל מה שקשור ביצרן, בהיסטוריה שלו ובשוקים נוספים שלו, מלבד ישראל ורוסיה – הוא בהחלט מאותם ויסקי'ז שכל אחד יאהב לשתות מהם.

וויליאם רידל 

שיבאס? כן, שיבאס. בהחלט. הוא עבר לא מזמן לשיווק חברת הכרם, וזה תירוץ מצוין להגיד כמה מילים על אחד המותגים הנמכרים בעולם. ראשית: הבסיסי הוא 12 שנה. שנית, שווה לעשות היכרות עם ה-18 שנה, המאוד עגול, מכובד וכבד. ה-12 פרחוני וקל יותר, מאוד ספייסייד. ה-18 מלא ומזכיר כורסת עור כבדה. קולין סקוט, המאסטר דיסטילר, ייצר אותו לראשונה ב-1997, ויש בו יותר מ-20 סוגי מאלטים שונים: לונגמורן, גלן קית', סתרתסיילה ואחרים – רובם ככולם בני 18 שנה ויותר. צבע חום קל, מבריק ויפה מאוד. מאוד עגול, ומרשים, עם טעמי קפה, כאשר הוא בלי מים. הוסיפו מעט מים ותמצאו בו הרבה שוקולד מריר, לצד פירות יבשים. סיומת אופיינית לשוקולד מריר. מחירים: 18 שנה - 660 ש"ח, 12 שנה - 240 ש"ח.

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "