הוציא את הנשמה
המופע של משה פרץ בקיסריה הוכיח כי הוא פרפורמר מעולה עם קול אדיר, ובטח לא זמר מזרחי אלא זמר פופ, אבל את הנשמה הוא השאיר בחוץ וחבל
משה פרץ הוא אחת התופעות המעניינות ביותר בעולם המוזיקה הישראלי: עד לפני כארבע שנים הוא היה זמר אנונימי מטבריה שחלם על הפריצה הגדולה, ומהר מאוד כמו בסיפור סינדרלה הצליח להפוך לאחד הזמרים המצליחים במדינה.
פרץ בקיסריה. סיפור סינדרלה (צילומים: עידו ארז)
כעת, אחרי שסימן וי ענק על היכל התרבות בתל אביב עם לא פחות מחמש הופעות מלאות עד אפס מקום, הוא הגיע גם לאמפי-פארק קיסריה, שם הופיע אמש (ב') כבר בפעם השלישית ברציפות, כשההופעה רביעית כבר יצאה למכירה, ועל פי מנהליו תהיה רק אחת מיני רבות שמתוכננות לו הקיץ.
סוד הצלחתו של משה פרץ הוא הנוסחה המבוקשת ביותר בימים אלה. כולם רוצים לדעת למה דווקא הוא? מה יש בו שגורם לו להצליח, דווקא בימים בהם חבריו לז'אנר מתקשים למלא אפילו פעם אחת את היכל התרבות בתל אביב, והוא לעומתם מוכר כ-500 כרטיסים ביום על פי הערכות?
כולם רוצים לדעת למה דווקא הוא?
אחרי צפייה בהופעתו בקיסריה אולי הצלחתי לפצח את החידה: פרץ הוא פשוט לא אמן מזרחי. נכון, שם משפחתו אולי מקרב התפוצה הצפון אפריקאית, והוא גדל בטבריה ואין ספק שהוא משלב דרבוקות בשירים שלו, אבל מכאן ועד לכלול אותו באותה קטגוריה עם אמנים כמו מושיק עפיה, עופר לוי ואפילו אייל גולן זו תהיה פשוט חוסר הבנה מוזיקלית. פרץ הוא פשוט זמר פופ, ויותר מכך - הוא זמר פופ מושלם.
מדבר לכל הגוונים והעדות
כבר בכניסה למופע ניכר ההבדל בין הקהל שלו לבין הקהל של שאר זמרי הז'אנר; ממוצע הגילאים היה לא יותר מאשר 23, 70 אחוז מהקהל היו נשים, וסך הכל הקהל כלל את החברה הישראלית כולה, על כל גווניה ועדותיה, בין היתר גם לא מעט רוסיות יפות ובהירות שיער. ורוסיות לא ראיתי באף מופע אחר. מה שכן, וסליחה על החוסר פולטיקלי קורקט, במופע של פרץ לא היו ערסים. אצל אחרים לא היה חסר.
בניגוד לאחרים, פשוט לא אמן מזרחי
ואותו קהל קיבל במשך קרוב לשעתיים את כל האהבה שפרץ יכול לתת בשלב זה בקריירה. עם חיוך רחב שלא ירד מפניו לאורך כל הערב, הוא הפגיז שרשרת להיטים שלא נתנה מנוחה ולו לרגע, והקהל לא הפסיק לרקוד אפילו לשנייה.
פרץ שיחרר את כל הלהיטים כמו "אשמור עלייך", "שתיים בלילה", "עשר דקות", "ואולי", "אלייך", "אין כמו בבית", "אמא" וכמובן להיטו הגדול ביותר "אש", שלפני תחילתו הכריז פרץ כי "זה לא קיסריה אלא הר געש", ועל פי תגובת הקהל הצדיק כל רגע במשפט.
אבל מעבר לשרשרת הלהיטים, תשואות ההמונים והמופע המושקע שניכר כי ניתנה לו מחשבה רבה, הרי שבכל זאת היה חסר דבר אחד - נשמה. כן, דווקא פרץ, רומנטיקן הז'אנר עם בלדות רומנטיות שגורמות לכל בחורה להחסיר פעימה, איבד את הנשמה במופע.
הרומנטיקן איבד את הנשמה
ארבע סיבות עיקריות גרמו לתחושה זו: הראשונה היא שלא הייתה בו טיפה אחת של ספונטניות. השניה היא שפרץ חתום על רוב להיטיו כמלחין ויוצר ובגלל זה רובם נשמעים אותו דבר, ולקראת סוף המופע מתקבלת תחושה של מונוטוניות מעייפת שכן לא היה שום ייחוד או שיר (מלבד "אין כמו בבית" בעל הנגיעות הערביות) שבידל את עצמו מהשני.
מתקתק בעיניים עצומות
הסיבה השלישית היא שפרץ התנהג על הבמה כמו זמר שמופיע ערב עשירי ברציפות זה הקיץ החמישי, ותקתק את המופע מתוך עיניים עצומות. לרגע הוא לא נתן ערך מוסף שגרם לקהל לקבל תחושה אחרת מלבד לצעוק "משה תעשה לי ילד". קובי פרץ, לדוגמא, הזיל דמעות שנבעו מהסערה וההתרגשות העצומה שחש בנוקיה. לאייל גולן יש בלדות מרסקות
שכל שומע מצטמרר עם האזנתם, לפרץ עדיין אין את זה.
הסיבה הרביעית היא שפרץ אינו טורח לשוחח עם הקהל לאורך כל המופע מלבד שתי מילים במקרה הטוב, וחבל שכך שכן אם יש דבר אחד שפרץ הצליח להוכיח בזמן היחסית קצר שהוא בחיינו, הוא שיש לו נשמה גדולה, יכולת וורבלית לא מבוטלת ותכונות כמו צניעות וענווה. עליו לזכור כי גם בזכותן הקהל מגיע אליו בהמוניו, ולא רק בגלל שיריו.
אבל עזבו ניתוחים פלספניים. בגדול, פרץ הוכיח כי הוא פרפורמר מעולה עם קול אדיר והרבה מעבר לסתם פנים יפות. למי שמחפש מופע פופ מושקע עם זיקוקי דינור צבעוניים, מסכי ענק עם רקעים יפהפיים מתחלפים, הרי שהקיץ בקיסריה המופע של משה פרץ הוא הכתובת הנכונה.
לפנייה לכתב/ת 
