לצאת מהארון במקדונלד'ס
פרסומת צרפתית של מקדונלדס המציגה נער הומוסקסואל עם אביו, קורצת לקהילה החד מינית ומביאה איתה מסר: לא קול להיות שמרן. אפילו בתאגיד הקפיטליסטי המושמץ בעולם הבינו זאת
לצאת מהארון במקדונלד'ס
הביטו בסרטון הפרסומת הזה לרשת המזון המהיר מקדונלד'ס, שמשודר בימים אלה בצרפת. יש בו עידון מפתיע:
הנער מחכה לאביו, שקונה המבורגרים בדלפק, ומדבר בינתיים בטלפון הנייד עם חבר לכתה. ניכר שהוא מרגיש רגשות עזים, מתוקים, כלפי החבר. בשיחה עם האבא, שמצטרף אליו, מתברר שהנער לא סיפר לאביו על הרגשות האלה. הוא בארון. הצופים יודעים יחד איתו את מה שהאבא לא יודע על בנו ולא מעלה כלל על דעתו.
זה אינו עניין של מה בכך: לדבר כך בלב המיינסטרים מעל הראש של האבא – מעל הראש של המיינסטרים, של הנורמליות, של ההטרוסקסואליות. במידה רבה הסרטון הזה הוא קריצה שאומרת: לא קוּל להיות שמרן.
מקדונלדס היא כמובן הסמל והגילום של כל מה שרע בתרבות השוק החופשי – באופן הדורס והרומס, שבו הרשת מתייחסת לעובדים ולעבודה, למזון ולתזונה, לסביבה הטבעית והעירונית. יחד עם זאת, בסרטון הקטן הזה, מקדונלדס מצליחה לסמל פן אחד חיובי, שמתקיים באותה תרבות קפיטליסטית ראויה לכל ביקורת וגינוי: באמת קל יותר להיות הומו או לסבית בסביבה שבה כל מה שחשוב לבעלי הכוח הוא הממון. עריצות ההון מאפשרת במידה רבה את חירות המין.
אני מנסה להיזכר לאיזו מסעדה יצאתי עם הוריי, כשסיפרתי להם שאני לסבית. זה היה מזמן, בגיל 29, לפני 13 שנים. נדמה לי שישבנו במסעדת דגים ברחוב פרישמן בתל אביב. אני זוכרת שיחה מרגשת. וכוסות בירה. ותחושת הקלה מרוממת, אחרי שנים ארוכות של חרדה והסתרה, ובדידות גדולה.
הגיעה עת הגאווה
חודש הגאווה מצוין כל שנה ביוני. אירועי הגאווה – אולי יש בכם כמה שעדיין לא יודעים זאת - מאזכרים את מהומות הפאב סטונוול בניו יורק, שפרצו ב-28 ביוני, 1969. עשרות מבאי הפאב - הומואים, טרנסקסואלים, לסביות - התקוממו על השוטרים שהתנכלו להם דרך קבע. הם אמרו: לא עוד. הם הפגינו שרירים ונחישות להגן על כבודם העצמי ועל זכותם להיות מי שהם בוחרים להיות. כך סימנו מפגיני סטונוול את תחילתו של עידן חדש בחייהם של גברים ונשים שאינם סטרייטים: הקץ לנידוי ולבושה, לפחד ולמנוסה. הגיעה עת הגאווה.
אמנם הרבה השתנה מאז: עשרות גברים ונשים מפורסמים יצאו מהארון. ארגונים נאבקו, חוקים הועברו. דימויי המיניות בטלוויזיה ובקולנוע הלכו והתגוונו. הרבה יותר קל להיות הומו או לסבית כיום. ובכל זאת הבושה וההסתרה לא עברו מן העולם. השמרנות התוקפנית לא מתה. עדיין צעירים וצעירות ובוגרים ובוגרות רבים פוחדים להרשות לעצמם ללכת בעקבות התשוקה והאהבה.
בכל יוני, לכבוד אירועי הגאווה, אני נזכרת בכל השנים שבהן לא הרשיתי לעצמי להיות מי שאני. אלה לא מעט שנים שהלכו לאיבוד. אם יש בכם מי שמרגישים כמוני, אנא, עשו לעצמכם טובה, וצאו מהארון. מוטב מוקדם. הבינו באופן עמוק ש"הנורמליות" היא מושג שרירותי, אלים, שמחמיץ את מגוון הטעמים האנושי ופוגע בחירות. הזמינו את ההורים למקדונלדס, לפלאפל, לכוס בירה, לטיול ברחוב, לים, לקפה במרפסת. אמרו להם: אמא, אבא, אני לסבית. אני הומו. וזה מבורך.
