שוחה היטב בים המוזיקה

"אהבות זמניות" של כרמל יוצא בתזמון מושלם עם הקיץ. שיריו יוצרים אווירת קרירות נינוחה, מצננת חום, הולמת את העונה. זה מתבטא גם בהפקה המוזיקלית של עובד אפרת, הנעדרת קישוטיות, חותרת אל הפשטות והמינימליסטיות - בדרך כלל לא יותר מתופים, בס, גיטרות וקלידים - ומתרכזת בנגינה מקצוענית שמבליטה את לחניו הטובים של כרמל.

כרמל. נמצא במיטבו כשחוברות אליו נשים (צילום: אבשלום לוי) 

יש באלבום הרמוניה שמושגת גם מהמעבר החלק והרציף בין השירים, שזורמים בהתאמה זה אחר זה ומשתלבים זה בזה. כך, למשל, מסתיים השיר "ולנטיין" במשפט "והנה אתה מחנה קרוב לים" והשיר שאחריו, "דייג", מתחיל במשפט "סיפור על דייג שנשכח בלב ים", שגם הוא מקדם את השיר הבא ומהדהד את השירים הקודמים במילים של כרמל ובקולו.

אין לכרמל קול "יפה", ובמובן הזה, וגם בחלק משיריו הסיפוריים, כרמל מזכיר את עמיר לב, כלומר זמר של הבעה - גם אם אצלו חסרים בכמה משיריו ליטוש וערך מוסף. בכל מקרה, לכרמל יש נפש של רומנטיקן, ולא רק בזכות שני שירי הבונוס בצרפתית - שפת האם שלו שהולמת אותו - אחד מקורי והשני חידוש לקלסיקה של השאנסונר שארל אזנבור.

כרמל פשוט נמצא במיטבו כאשר חוברות אליו נשים. באלבום הזה מצטרפות אליו זמרות-יוצרות איכותיות: סיון שביט ב"עד הקיץ הבא" השקט והיפה וב"ולנטיין" העדין (אם כי מעט מונטוני); הגר רוה בדואט המקסים ומעודד ההתמכרות "נעלמת" ורונה קינן עם ורד קלפטר, שממתיקות עם כרמל את "דייג". בשיר הזה, יופיו הנינוח של הביצוע מסתיר מילים אפלות כמו "נופל כמו השיר שכתב לי רוצח". אבל מה יש מתחתן? מסקרן לפתוח ולפתח אותן. השאלה היא האם כרמל בנוי לכך. אמנם בשיר הפותח עם השם האירוני "הכל בסדר", מופיעות רמאויות ונכונות להסתכן, אבל הן נבלעות בפופ הנמרץ בנחמדותו (מלבד יוצא מן הכלל, השיר המרגש "שנות השמונים", עם המשפט המרענן "זה לא היה באופנה להיות שמח", שמושר מנקודת מבטו של חייל הרוג).

ואולי כרמל לא אמור להסתכן בצלילה אל מחוזות האופל. הרי אם יחתור אליהם, הוא יחרוג מהז'אנר שכה הולם את שחייתו, וגם עשוי להגיע אל מים טריטוריאליים אחרים, שאולי יסכנו אותו בטביעה אמנותית. ובכל מקרה, בתור אחד מהבודדים כרגע בבניית אגף השנסון העברי, מלאכתו עדיין רבה. בינתיים, זהו שטח דל ומשווע להתיישבות.