מותו של אלבום העל

אבל התכנסנו הפעם לא כדי לחזור ולבקר ב"נולד בארה"ב" מבחינה אמנותית, אלא כדי להיזכר, ודווקא על רקע השינויים בתעשיית המוזיקה העולמית, במושג נוסף ש"נולד" בתקופה ההיא: "איבנט", אלבום שהוא "אירוע", כך היה נהוג לכנות בתעשיית המוזיקה את יציאתה של אסופת שירים, שהיא בו זמנית הצלחה מסחרית מסחררת, בעלת משקל תרבותי בלתי מבוטל שמשקף את רוח הזמן והמקום ואף מעצב אותה, וגם, ואולי קודם כל, מהווה אירוע תקשורתי מציף, סוחף. אלבום שהוא "אירוע" שוטף את המוח בכזו יעילות, שאפילו מי שלא רכשו אותו, או אינם נמנים על אוהדי האמן ובכלל לא מתעניינים בסוג המוזיקה שלו, בכל זאת נחשפים אליו ומקבלים מושג די ברור על עולמו, תדמיתו ותכניו.

בטור קודם תיארתי מדוע חברות התקליטים כה מתקשות היום לייצר סחף תקשורתי דומה, אבל באמצע שנות השמונים תעשיית המוזיקה האמריקאית ידעה את הרצף הכי מוצלח של אלבומי ה"אירוע" שלה.

מייקל ג'קסון בתקופת Thriller. עדיין האלבום הנמכר בכל הזמנים 

החלוץ היה כמובן "Thriller" של מייקל ג'קסון, שהציב שיא של 7 סינגלים מתקליט שכולם נכנסו לעשרת הגדולים במצעד האמריקני. הוא נותר האלבום הנמכר בכל הזמנים, עם כמעט 30 מיליון יחידות שנרכשו בארה"ב ועוד, מעריכים, בין 50 ל-70 מיליון בשאר השווקים. "מותחן" יצא בסוף 82', נהנה מהתמיכה המסיבית של רשת הקליפים הצעירה אם.טי.וי., ובדיוק בגלל הגאות בתעשיית הקליפים, וגם מסיבות כלכליות גלובליות שלא כאן המקום לפרטן, אף הצליח לחדור במסיביות, יותר מכל מוצר פופ אחר, לשווקים המתפתחים בעולם השלישי.

כשנה אחריו הפילו שלושה ענקים אמריקאים את הבוננזות שלהם: "נולד בארה"ב" נמכר בכ-15 מליון עותקים במולדת, אף הוא עם 7 סינגלים במצעדים. פרינס הסתפק בחמישה סינגלים מפסקול "גשם סגול" אבל מכר באותה שנה בערך אותו הדבר. מדונה, באלבומה השני, "כמו בתולה", הסתייעה בשישה סינגלים למכירת 20 מיליון עותקים בעולם, כמחציתם בארצות הברית. "נולד בארה"ב" היה האלבום הכי נמכר שם גם בשנה שלאחר צאתו. רבי המכר של ספרינגסטין, מדונה ופרינס יצאו תוך שנה אחת. לצורך ההשוואה, אף אחד מרבי המכר הגדולים של השנים האחרונות באמריקה- לי'ל ווין וטיילור סוויפט וסוזאן בויל וליידי גאגא, טרם הגיעו אפילו ביחד למכירות העולמיות של כל אחד מתקליטי ה"אירוע" של שנות השמונים בנפרד.

והמכירות המטורפות של האייטיז לא נעצרו במחצית העשור. המחץ השיווקי של התעשייה קיבל תנופה נוספת בייצורם המסחרי של אלבומי הקומפקט. לפני האינטרנט ולפני שתעשיית המוזיקה גילתה כיצד המדיה הדיגיטלית שואבת ממנה את ההכנסות, תקליטורי הלייזר הטריים מכרו מחדש את קטלוג העבר וגם עוררו רחש תקשורתי-צרכני מוגבר לסחורות חדשות.

אלבום הבכורה של וויטני יוסטון ב-1985 עשה בעולם 25 מיליון עותקים עם 7 סינגלים, והשני שלה, שנתיים לאחר מכן, הביא סינגל אחד פחות וכמעט אותן מכירות. מדונה שמרה על הכושר המסחרי האדיר ב-"True Blue" וב-"Like A Prayer", והיו גם כמה בריטים שנהנו מהשפע ההוא. ב-1985 הדייר סטרייטס הוציאו מ"אחים לנשק" חמישה סינגלים ומכרו כ-30 מיליון עותקים. שנתיים אחר-כך יו-2, עם אותה כמות סינגלים, מכרו 20 מיליון. דף לפארד שכרו את שירותי המפיק רוברט "מאט" לאנג, שהצהיר מראש שיהנדס להם את "מותחן של ההארד-רוק". ב-1989, "היסטריה" שלהם אכן שיווק 7 סינגלים ו-20 מיליון עותקים. גם בון ג'ובי וגאנז אנ' רוזס מכרו עשרות מיליוני עותקים, אבל עם פחות להיטים.

קורט קוביין מ"נירוונה". הגל האחרון של "אלבומי אירוע"

בראשית שנות התשעים, הגיע הגל האחרון עד כה של "אלבומי אירוע" של להקות גיטרות, עם רבי מכר ענקיים של נירוונה, פרל ג'אם, יו 2, מטאליקה ורד הוט צ'ילי פפרז. במחצית השניה של התשעים שלטו במכירות בעיקר נשים, כמו הפוג'יז עם לורין היל, אלאניס מוריסט (שאלבומה האמריקאי הראשון נמכר ברחבי העולם ב-30 מיליון עותקים), סלין דיון ושנאייה טוויין, אז עדיין אשתו של אותו מפיק, מאט לאנג. אבל גם כשמכירות האלבומים עצמם לא נפלו, הרי שאורך חיי המדף שלהם, ובמיוחד של הסינגלים, התקצר מאוד, בעיקר בגלל הוזלת עלויות ההקלטה והנגישות האינטרנטית, שהקפיצו במאות אחוזים את מספר השירים המוקלטים ומשווקים מדי שנה.

גם בדור הבא של רבי מכר, דור הבנים והבנות נוסח בריטני ספירז ואנ'סינק, המהפכה הדיגיטלית ובעקבותיה היחלשות השפעתן המוזיקלית של תחנות הרדיו, הקשו מאוד את ההחדרה של יותר משניים-שלושה שירים מאלבום יחיד אל דעת הקהל העולמית. על הרקע הזה אפשר להעריך עוד יותר את ההצלחה הנוכחית של

 ליידי גאגא, שהלהיטה מאלבום הבכורה שלה חמישה סינגלים ועוד שלושה אחריו. גאגא, כמו להבדיל סוזן בויל, מכרה ברחבי העולם כשמונה מיליון עותקים מהראשון שלה. אלו מספרים מרשימים נכון למצב השוק העכשווי, ולא פחות מצטיינים לזמנם מעשרות המיליונים שספרינגסטין, ג'קסון ומדונה מכרו פעם מאלבום בודד. אבל את נתוני המכירות נוסח תקליטי ה"אירוע" האימתניים ההם, אף אחד בענף ההקלטות העולמי כבר לא חולם לשחזר.

• לטורים הקודמים של "שרון טורס"