צ'ילה: מאמן משוגע והתקפי והרבה ציפיות
מרסלו ביילסה, 'אל לוקו' בשבילכם, גדע בצורת בת 12 שנים עם הבאת ה'לה רוחה' לדרא"פ 2010. העובדה שטרם זנח את מערך ה-3-4-3 וממוצע של שלושה שערים במשחקיה, מספקים עוד סיבה לצפות במשחקי בית ח' מלבד ספרד
הכישלון בקופה אמריקה 2007 נצרב היטב בזיכרון של העם הצ'יליאני. את ההדחה ברבע הגמר על ידי ברזיל עוד היו יכולים לקבל בצ'ילה בהבנה, אך לא את הפרשייה שנחשפה אודות ההתנהגות המבזה של שישה שחקנים בבית המלון בוונצואלה. אלה השתכרו והטרידו עובדות במלון בו שהו עוד לפני המשחק מול הסלסאו, מה שגרר ביקורת ציבורית אדירה ויצר משבר אמון עם השחקנים.
מספר ימים אחרי ההתפטרות מלווה הדמעות של המאמן נלסון אקוסטה, החליטו ראשי ההתאחדות להפסיק את הגישה הסלחנית אל השחקנים ומינו לתפקיד את מרסלו ביילסה. מדובר במאמן שידוע כקשוח ויסודי, אחד שמעביר לא מעט מזמנו הפנוי בצפייה בקלטות וידאו של משחקי כדורגל. מה שלא היה בתכנון הם חבלי הלידה הקשים של הארגנטיני במדינה השכנה, שחיפשה העפלה למונדיאל אחרי 12 שנות בצורת.
נבחרת צ'ילה חוגגת, ממוצע של שלושה שערים למשחק (גטי אימג'ס)
אם במהלך השנים התפתחה בצ'ילה מסורת כדורגל של התארגנות מסודרת בהגנה, הבטחת השליטה בכדור ורק אז יציאה לניסיונות תקיפה, הרי שתורת הכדורגל של ביילסה שונה לחלוטין. אם בצ'ילה התרגלו ל-2-4-4 המסורתי, ביילסה הביא עימו חידוש מרענן, מהפכני ממש עבור 'לה רוחה' - מערך 3-4-3 התקפי במיוחד.
המשמעת הקפדנית שהנהיג 'אל לוקו' אכן הניבה תוצאות והפרות המשמעת נפסקו כליל, אולם על הדשא העניינים לא ממש התחברו. לצד נקודה במשחק החוץ מול אורוגוואי וניצחון בגבהים של בוליביה, הגיעו תבוסות ביתיות לפרגוואי וברזיל שהגבירו את הלחץ על ביילסה. זה לא ויתר, המשיך לעבוד שעות ארוכות עם חניכיו ולבסוף גיבש קבוצה של כ-15 שחקנים שהפנימו את המסרים שלו וזכו לזימונים קבועים לסגל.
נקודת המפנה הגיעה דווקא במשחק הביתי מול ארגנטינה, בו רשמה צ'ילה את ניצחונה הראשון במשחק רשמי מול חניכיו לשעבר של ביילסה. מאותו ניצחון היסטורי ההערצה למאמן צברה תאוצה, ועם הבטחת המקום בדרום אפריקה 2010 הוא הפך שם לסוג של אליל. מעבר להיותו איש עבודה (תכונה שמאוד מוערכת בצ'ילה), אחת הסיבות המרכזיות לכך שביילסה זוכה לאהבת העם היא שבמדינה יש תרבות של כבוד לסמכות, כנראה כתוצאה מ-16 שנות הדיקטטורה שעברו עליה.
מרסלו ביילסה צועק באימון צ'ילה, צריך להצדיק את הכינוי (רויטרס)
סביר להניח שבמונדיאל הקרוב תהיה צ'ילה הנבחרת היחידה שתשחק במערך המיוחד הזה (3-4-3), שכבר כמעט ואינו מקובל ברחבי העולם. ההימור של ביילסה נובע מהאמון המוחלט שהוא רוכש לחלק ההתקפי של הנבחרת, הנשען על אלכסיס סאנצ'ס והומברטו סואסו (בספק לשני המשחקים הראשונים) - שני הכוכבים הגדולים של האדומים בבית מוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה.
אך אין לטעות - שלא כמו במונדיאל צרפת 98', אז מרסלו סאלאס ואיבן סמוראנו היו הכוכבים הגדולים, הפעם יש מגוון רב של שחקנים צעירים ומוכשרים, שעובדים כמו מכונה משומנת. גם העובדה שבקיץ הקרוב צ'ילה תתמודד עם נבחרות חזקות מאלה שפגשה בבית המוקדמות (הוגרלה לבית ח' עם ספרד, שווייץ והונדורס) לא משנה לביילסה, שימשיך לשחק בשיטה הקבועה שלו.
הומברטו סואסו מול ישראל, מוביל את החוד הצ'ילאני (AP)
קמפיין המוקדמות המוצלח גרם לכך שציפיות האוהדים בשמיים, בצ'ילה מדברים על העפלה לרבע הגמר. לפחות. מצד שני, העובדה שביילסה נכשל בזמנו עם
ארגנטינה במונדיאל 2002 (עם סגל הרבה יותר טוב), כמו גם הסיכוי הגבוה לפגוש את ברזיל בשמינית הגמר, גורמים להרבה מאוד איפוק. בכל מקרה, הדחה כבר אחרי הסיבוב הראשון, תיחשב כישלון חרוץ.
בהסתמך על המאזן המרשים עימו היא מגיעה לגביע העולם (ממוצע של שלושה שערים במשחקיה), לא יהיה זה הימור מופרך לקבוע כי הצופים במשחקים של צ'ילה ייהנו מכדורגל בקצב מסחרר, עם לא מעט אירועים ליד שני השערים. אנחנו כבר קיבלנו המחשה לכך לפני מספר ימים, אז הנבחרת התארחה בסנטיאגו ושימשה תפאורה בלבד לחזרה הגנרלית בסנטיאגו. איך תסתיים ההצגה הראשית? לא ברור, מה שבטוח - יהיה מעניין.
סייע בהכנת הכתבה: העיתונאי אנדרס סולרוויסנס מ'אל מרקוריו'