הבית ברחוב שופן

בניין תיאטרון ירושלים שוכן ברחוב... שופן. מי, אם כן, ראוי יותר ממנו שינגנו בו מרתון שופן? ואכן, הערב כולו הוקדש למיטב יצירותיו של המלחין פרדריק שופן לפסנתר ולתזמורת, בידי התזמורת הסימפונית ירושלים. המנצח, הישראלי ניר קברטי, כמו שלושת הסולנים – כולם צעירים מאוד. והתוצאה: ערב רענן, מלא חיים ומהנה ביותר.

פרדריק שופן (1810- 1849) נחשב היה, בקרב בני דורו, לפסנתרן מחונן: וירטואוז, מאלתר וחדשן טכני. למזלו, הוא "זכה", כמבצע, ביוצר שכתב למענו שפע של יצירות מזהירות לפסנתר – הוא עצמו. למעשה, כמעט כל תפוקתו כמלחין הייתה יצירות לפסנתר, והשפעתן על כל תפיסת הפסנתר אחריו הייתה עצומה.

יול-אום סון והתזמורת. כריזמטית עם נגינה קולחת (צילום: גיל יוחנן)

מעבר ליופיין הלירי, יצר שופן תפיסה הרמונית חדשה: שימוש רב יחסית בסולם של חצאי טונים וחוש מיוחד לקצב. השימוש שלו בחומרים מהפולקלור הפולני (שירים עממיים וריקודים – פולונז, קראקוביאק, ואלס, רונדו ועוד) והסבתם למכלול אמנותי שלם היה פורץ דרך. אבל אולי יותר מכל ניכרת, בהאזנה למוזיקה של שופן, התחושה שהוא שר באמצעות הפסנתר. מבחינה זו הוא נציגם המובהק של אותם מלחינים בני התקופה הרומנטית שלא חיפשו לבטא את הגרנדיוזי והאדיר, אלא דווקא את הקאמרי והמעודן, את הרגש האינטימי. גם אם הוא יפגין, כרבים אחרים בתקופתו, קטעים וירטואוזיים, הם לא יהיו שוצפי מהירות מסחררת (כמו אצל ליסט למשל) אלא ריצת מקלדת מהירה אך עדינה ומלודית.

בקונצרט אמש (ד') שמענו את מרבית יצירותיו של שופן לפסנתר ולתזמורת, ובראשן שני הקונצ'רטו לפסנתר – מס' 1 (במי מינור) ומס' 2 (בפה מינור). זה היה ערב שהמכלול שלו היה מלהיב יותר מכל אחד מפרטיו בנפרד. שמענו שופן חם, נרגש ובעיקר רלוונטי גם היום, יותר מ-160 שנה אחרי שהלך לעולמו (בגיל צעיר ביותר, 39, ממחלת השחפת).

התזמורת הסימפונית רשות השידור, בניצוחו היציב והמפוקח של קברטי - אחד מאותם מנצחים ישראלים צעירים, מוצלחים ומצליחים, שמשוטטים ברחבי העולם - ליוותה שלושה מהפיינליסטים של שלושת תחרויות רובינשטיין האחרונות.

יול-אום סון, בת 23 מקוריאה (שהגיעה לגמר בתחרות רובינשטיין ב-2005) היא פסנתרנית כריזמטית עם נגינה קולחת, בעלת יד בטוחה, נטולת השתהות-יתר (כמו ששופן אהב ולימד). היא בלטה במיוחד בנגינת חמש הוריאציות על "תני לי את ידך" (מתוך דון ג'ובאני) – מן הפופולריות שביצירותיו של שופן.

הישראלי רומן רבינוביץ (25, שהגיע למקום השני בתחרות רובינשטיין האחרונה) הוא פסנתרן רגיש מאוד, אך לטעמי נעדר עוצמה שנדרשת ברגעים הדרמטיים של שופן. המרשים שבשלושה היה גם הבוגר שבהם - הסיני פוהאן וונג (Puhan Wang) בן ה-30, שניגן את הקונצ'רטו מס' 2.

וונג, שחי בשנים האחרונות בגרמניה ועוסק גם בהלחנה ובניצוח, הוא פסנתרן בוגר, שמשלב וירטואוזיות עם קשב ללירי ולרגיש. נגינת הלרג'טו - הפרק השני של הקונצ'רטו שניגן – הייתה מפגן יפיפה של שילוב הוירטואוזי עם המעודן. בדין הוא זכה לקריאות בראבו מהקהל. אך מעבר לנגינתם הנבדלת של כל אחד מהשלושה, עיקר ההנאה בערב הזה היה הרצף, המכלול השופני המוכר והטוב, הקולח, הרומנטי והמהנה כל-כך.