עשרת הדיברות לסופר היהודי המתחיל
שפה ארכאית לא תעזור לך, אל תקרא לגיבורה הראשית שבות-עמי-תפארתיה-בתאל-צופיה ואל תנסה לדחוף את כל חדשות השבוע האחרון בספר. מדריך לדילוג על קלישאות
אז זהו, החלטת בשעה טובה שאתה רוצה להוציא לאור רומן. משהו יהודי-עתידני באלסקה במאה ה-24, רומן תקופתי הבוחן את יחסי הכוחות בין גברים לנשים בימי המשנה, או כאן ועכשיו, ואולי הרהורים ומחשבות בעקבות ההתנתקות או המלחמה בצפון.וכן, בטח, אתה רוצה קונטקסט יהודי-עכשווי כזה, למה לא? אם מייקל שייבון, ניקול קראוס, נעמי אלדרמן וג'ונתן ספרן פויר יכולים אז גם אתה.
כדי שהספר הזה יספיק להתפרסם לפני שעבודות הבנייה של הרכבת הקלה בירושלים יסתיימו, ויטריד פחות את הבריות, הנה עשרה דברות שיעזרו במשימה:
1. שפה זה דבר עדין. החלטת לכתוב רומן המתרחש בימי בית שני? שפה מדומיינת וארכאית לא תסייע לך כל-כך. שפה צריכה להיות מדוברת, להישמע מתוך הספר ולא רק להיכתב. לך לבית המדרש הסמוך לביתך,
ופתח בתחקיר עומק. קרא היטב את המשנה ואת הספרים החיצוניים, קצת מכבים, קצת מספרי ההיכלות, ואולי ככה תצליח לסגל לעצמך את הסטקטו החמקמק של התורה שבעל פה. דוגמא טובה להצלחה: הלשון שפיתח שמעון אדף בספרו האחרון "כפור".
2. אידאולוגיה זה חשוב, אבל ספרות זה מעניין. נסה לא לבלבל בין השניים, כי לפעמים אנשים עושים זאת ואז זה מתיש את הקורא, שלא מבין איך עוד פעם הוא נפל על מניפסט של "אכילה מודעת", הקוראת להכיר את העגל שמאחורי הזהב, והופך את הספר הנפלא שלך, שאמור היה לשנות את פניה של הספרות העברית המתחדשת, למעצור דלת.
3. מחפש מקורות השראה ארוטיים לרומן שלך? מצוין! הכר את רבי יוחנן וריש לקיש, קרא את שיר השירים, למד את הסיפור על האופן שבו הבת של ירמיה הנביא נכנסה להריון. אין כמו תנ"ך בגובה המותניים כדי להיכנס לרשימת רבי המכר, או לפחות לזכות ל-15 דקות של תהילה בדמות התקפות של רבנים על צניעותך. אבל אם אתה רוצה שהקוראים יופתעו כשהגיבור יוצא מהארון באמצע השהות בישיבה, אז בחייך, אל תקרא לו דוד או יהונתן, ודאג שהוא לא לומד את בבא-מציעא דף פ"ד עמוד ב (סיפור היכרותם של רבי יוחנן וריש לקיש).
4. בחרת בדמות ראשית שנמצאת עמוק בעולם האופנה או התרבות, דמות מורכבת ומסובכת שחיה בשני יקומים מקבילים. היא יכולה להיות צלמת או ציירת או מחזאית, אבל מרוב שהתלהבת מהבגדים שלה, החלטת שהיא לובשת מכנסי תחרה משתפלים, מעליהם חצאית קומות משיפון, טוניקה ארוכה בשחור ומעליה חולצת בסיס סגולה, ועליה שרוולון, וצעיף הודי שרכשה בטיול השורשים האחרון שלה, ועוד שאל ססגוני מתנוסס מעל. הלו, לא כל היהודיות גרות בנחלאות, ולא כל הדתיות הן כמו שתי אלה שצפית בהן "לצורכי תחקיר" מבית הקפה האופנתי בפאתי שוק מחנה יהודה.
5. אתה כותב על התנחלות? סבבה. אל תקרא לגיבורה הראשית שבות-עמי-תפארתיה-בתאל-צופיה. ולאיש שלה ממש לא כדאי לקרוא אלישיב-אש-שובאל-צורישדי. עניין של אמינות.
6. ולא כל מתנחלת נועלת כפכפי טבע ועוטה שביס, ומתהלכת עייפה בשבילי היישוב הקטן, המשפחתי ומלא התככים בדרכה למקווה, בעודה חושבת על נחיל הילדים והבעל המזוקן שהשאירה בבית, ומתי-בפעם-האחרונה-אמר-לה-שהוא-אוהב-אותה-ואולי-השבוע-היא-תתפלל-על-זה-במיוחד-בהפרשת-חלה-של-יום-שישי.
7. אקטואליה. גיסנו, תקשיב: באמת, אבל באמת שאין שום דרך לשלב את אירועי המשט לעזה, האינקוויזציה הספרדית וברית המילה של משה רבנו, ברומן חניכה פמיניסטי מרתק המתאר את 40 ימי המבול מנקודת מבטה של אריאל, בת הים הקטנה. פשוט אין.
8. "המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם", אמרו חז"לנו, וגם אם המשיח עוד לא בא - לא יהרוג אותך לתת קרדיט למי שאמר את זה לפניך, ובוודאי ובוודאי למי שלימד אותך את זה. ח"ח
לקובי אוז ולרשימת התודות שלו באלבום המצוין "מזמורי נבוכים". כך עושים.
9. ואם אתה מצטט מהתנ"ך או מזמירון השבת, ודא שהציטוט מדויק. יש מעט מאוד דברים שמרגיזים קוראים בקיאים יותר מאשר ראש ישיבה ששוגה בפסוק הראשון של קריאת שמע.
10. אין תחליף לרוחב יריעה, למפגש בלתי אמצעי עם הטקסט ולקנאת סופרים המרבה חכמה. השקיעו רבע שעה של חיפוש באינטרנט, תתקשרו לחברים, קבלו המלצות ומצאו לכם מקום ללמוד - לא רק יהדות או ישראליות, גם על עצמכם.
- שלומית נאור היא סמנכ"ל מליץ
ויושבת ראש רשת בתי המדרש בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
