שטים כל הדרך לוינוגרד
לא אחמדינג'אד הפחיד השבוע את הישראלים, אלא המנהיגים שבחרו. על מחדל המשט איש מהם לא ישלם בכיסאו, אבל בעין הסערה - הם כבר נואמים לפרוטוקול
העיתונאים הזרים, שישבו ביום שני בלאונג' של מלון ענבל בירושלים, שמעו היטב את השאגות: "תשיגי לי את השרים עכשיו". הייתה זו דליה איציק, שישבה מול מסך הטלוויזיה עם אייב פוקסמן מהליגה נגד השמצה. שניהם נדהמו לשמוע את זעקות השבר של נוסעי ה"מרמרה" - ונדהמו עוד יותר מהשתיקה הישראלית. הדקות חלפו, אבל איש לא ענה. שלושים שרים יש בממשלת נתניהו, וכולם סבלו באותו בוקר משיתוק פה. ירדו למחתרת. בינתיים, מארגני המשט ודובריהם הרהוטים שלטו בכיפה.
בסופו של דבר, מרידור ניאות לענות. "דן", אמרה איציק, "אנחנו יושבים המומים. קום ותגיד כמה מילים בתקשורת. זה בלתי אפשרי להמשיך כך. אף אחד לא מדבר אצלנו". אבל השר לא התרגש: "אני לא בקיא בפרטים", השיב, "אני לא רוצה לדבר עכשיו". גם מכיוונם של מזכיר הממשלה ומנכ"ל משרד רה"מ לא באה הישועה. ישראל שוב חיכתה וחיכתה, ודעת הקהל העולמית נצרבה לעד.
כדי שלא להחזיק אתכם יותר מדי במתח, את השורה התחתונה נחשוף מיד: אף פוליטיקאי לא ישלם בכיסאו על ההסתבכות בלב ים, או על הטיפול הצולע, האיטי והמביך במשבר התקשורתי והבינלאומי שנוצר בעקבותיה. לא ראש הממשלה, לא שר הביטחון, וגם לא שר החוץ צפויים לקחת אחריות, לעמוד נפולי פנים מול האומה ולומר: נכשלתי, הטבעתי את מדינת ישראל בגל של ביקורת חסרת תקדים על פעולה לגיטימית, ולכן אני הולך הביתה. הם תלויים זה בזה יותר מדי, וספק אם ירצו להיות תלויים זה לצד זה.
הגמגומים הרפים בגנות הניהול הכושל של נתניהו וברק, שנשמעו השבוע - בעילום שם כמובן - גם מתוך הקבינט ופורום שביעיית השרים, לא צפויים לטלטל כאן שום דבר. אולי רק את הליין-אפים של תוכניות המלל בטלוויזיה וברדיו. גם ראש הממשלה מצידו לא צפוי להרעיד את אמות הסיפין, אף שגורמים בלשכתו כבר החלו להפנות אצבע מאשימה לעבר שר החוץ, לכנות אותו בכינויים כמו "קריקטורה" ולהיאנח שלמעשה, אין שר חוץ בירושלים.
הבעיה העיקרית של נתניהו היא שאין לו על מה להתרסק. לממשלתו אין עודפי שומן, וכל פאשלה היא נפילה ישירה על העצמות. מאז הקים את ממשלתו, יחסי החוץ של ישראל נמצאים באוברדראפט מתמיד. אם אולמרט ניהל שתי מלחמות והצליח להביא לירושלים את מנהיגי אירופה אחרי שחיל-האוויר החריב חצי עזה, הרי שלנתניהו אין כל קרדיט בינלאומי. אף אחד, חוץ מהצ'כים והקפריסאים אולי, לא התייצב הפעם לצידה של ישראל.
סיסמאות וכסת"חים
הממשלה הזו, שמאז הקמתה הצליחה לסבך את המדינה בכמה וכמה פרשיות מביכות, צפויה להמשיך בהרכבה הקיים הישר לתוך המשבר הבא. אבל זה לא אומר שאירועי השבוע האחרון אינם מזיזים לפוליטיקאים. אין מנוסים כמו השרים להבין, שאת הפאשלה האחרונה מישהו כבר יבדוק, ורוב הסיכויים גם שמישהו ייפגע.
לכן, שתי ישיבות הקבינט האחרונות כבר היו מכוונות לאוזניים חוקרות. מי אמר שבישראל לא מפיקים לקחים, ואפילו מהר? שרים החברים בקבינט המדיני-ביטחוני מספרים כי אלה שהיו מודעים לפרטי המבצע, כבר החלו לדקלם סיסמאות לפרוטוקול של ועדת החקירה, שככל הנראה תבדוק את פרשיית המשט.
"כל מי שעלול להיפגע, מראש הממשלה ומטה, כבר החל לדבר לפרוטוקול, ולאו דווקא לעניין", סיפר אחד מחברי בקבינט. "מי שהיה מעורב בפרטי המבצע חושש כי הפרוטוקולים של ישיבות הקבינט והשביעייה ייבחנו על-ידי הוועדה, ולכן אפשר היה לשמוע לא מעט סיסמאות וכסת"חים".
הקמת ועדת חקירה תשפיע, ללא ספק, גם על התנהלות הממשלה, שדרך קבלת ההחלטות בה חייבת להיבדק לנוכח התוצאות הקשות. זה קרה לממשלת אולמרט תחת צילה של ועדת וינוגרד; זה יקרה גם לממשלת נתניהו - ויערער אותה. לכן, מבחינה פוליטית, פרשת המשט היא נקודת מפנה. אם פארסת הקברים בבית-החולים ברזילי העירה את הציבור מהתרדמת, הרי שזו עוד סטירה מצלצלת בפרצופם של הישראלים האדישים.
כי כמו תמיד, כל אימת שהנושאים שבמחלוקת אינם נוגעים למר ישראלי באופן אישי, אפשר לעבור לסדר היום. אלא שהפעם, המכה הייתה כואבת ומפחידה: כמעט בשידור חי, לעיני העולם כולו, השתלשלו חיילי הקומנדו הימי, גאוותו של צה"ל, הישר לתוך מקלות, מחבטים וסכינים על סיפון ה"מרמרה". זה היה פשוט מתסכל ומביך, והישראלים נכנסו לחרדה קיומית.
מי שהלך בלילה לישון עם ציפייה לכותרת על מבצע מזהיר, התעורר לתוך חלום בלהות לאומי, עם הרוגים ופצועים, מתקפה מדינית חסרת תקדים - ותגובה מגומגמת של ישראל. במרחב המקוון, אותו שכחו שוב בישראל הרשמית, תוהים הישראלים הפשוטים על גורלם וגורל ילדיהם בארץ הזאת; שואלים את עצמם ואת חבריהם על מקבלי ההחלטות, על תבונתם ועל יכולתם להוביל את הספינה שעליה אנו שטים לחוף מבטחים. לא אחמדינג'אד הפחיד השבוע את הציבור הישראלי, אלא ההנהגה שבחר בעצמו.
לפנייה לכתב/ת 
