הסגר שמחזק את חמאס

בחור אמריקני צעיר, בן של דיפלומט ששירת מספר שנים בישראל, החליט לפני כשנתיים לעשות מעשה קצת מוזר: הוא הקים בית ספר לגלישת גלים ברצועה. לאחר ההצלחה הראשונית שהביאה קצת שפיות בניחוח קליפורני לאזור, ביקש הבחור להביא עוד 20 גלשני גלים שנקנו בכספי תרומות של אמריקנים חמים. המטען החשוד נבדק ונסרק אך לעזה לא הגיע. מערכת הביטחון הישראלית לא ראתה בגלשנים איום ביטחוני, היא רק חושבת שכשגלעד שליט נמק בכלא החמאס, גלשני גלים ו"תרבות גולשים" הם לוקסוס שלא מגיע לעזתים.

הגלשנים שוכבים עד היום במחסן, ויחד עם פריטים וסוגי סחורות אחרים כמו כוסברה ומכונות רנטגן ו-MRI, ממתינים לאישורי כניסה של מערכת הביטחון.

המשט האומלל התנפץ על חומת הסגר הימי, שמעטים חולקים על על נחיצותו על מנת למנוע הכנסת אמצעי לחימה לרצועה. אולם הסוגייה החשובה שנשתכחה, היא מדיניות הסגר הקרקעי שעל פיו מותר להכניס אליה רק רשימה מצומצת של מוצרי יסוד. המדיניות מבוססת על תפיסה שמבקשת להשאיר את העזתים במצב קיומי על סף משבר הומניטרי. יש לכך הצדקה ערכית ויעד אסטרטגי – שמנגן על רגשותיו הסוערות של כל ישראלי, ולפיו כל עוד גלעד שליט נמק בכלא החמאס, אזרחי עזה יסבלו, ואולי אם יזעקו חמס, תתעורר הנהגתם לשינוי בגישתה.

היעד האסטרטגי שישראל ביקשה להשיג במדיניות הסגר הינו החלשת החמאס עד כדי הפלת משטרו, על ידי לחצו של הציבור הפלסטיני הסובל. אך לאחר שלוש שנים של סגר כדאי להביט באומץ ולבחון את מידת הצלחתו ויעילותו.

גלעד שליט עדיין בכלא החמאס ולאיש אין גישה אליו, גם לא לנציגי הצלב האדום. בשיחה עם מנכ"ל חברת הובלות עזתי תומך פתח, הופתעתי לשמוע כי החמאס ממשיך לצבור תומכים רבים בעזה. העובדה שבתו יכולה לצאת מביתה בלי חשש להטרדות והסדר שחזר לרחובות, יצרו תמיכה רחבה בשלטון. הסגר נתפס כהתאכזרות וחוסר אנושיות ישראלית ומעמדו של החמאס אינו מתערער.

החמאס כנראה יישאר עמנו כאן עד שהציבור הפלסטיני יחליט להחליש את כוחו, וזה יקרה רק כשהאלטרנטיבה החילונית לחמאס הפונדמנטליסטי, תוכל להוכיח שהיא מביאה עמה תקווה והישגים לאומיים משמעותיים. כשיהיה ברור לכל פלסטיני בגדה ובעזה כי הדרך למימוש האינטרסים הפלסטינים היא דרכם של אבו מאזן ופיאד, דרך המשא ומתן, שיתוף הפעולה עם ישראל ובניית ישות מדינתית שמבטיחה את כבודו ופרנסתו של כל פלסטיני, רק אז יתחיל המסע לצמצום כוחו של החמאס וחזרתו למימדיו הטבעיים טרום האינתיפאדה.

הסגר: אינטרס אסטרטגי של חמאס

בכל שנה יש צורך בעוד מאות כיתות חדשות בפיסת הארץ הצפופה ביותר בעולם. בניית כיתות דורשת הכנסת מלט, זכוכית ושאר חומר בניין, אולם מדיניות משרד הביטחון איננה מתירה העברת סחורות אלו מחשש שהחמאס יחרימן ויעשה בהן שימוש לבניית ביצורים, תעלות לחימה ובונקרים לקראת הסיבוב הבא מול צה"ל.

על פניו - הגיון בריא. אולם הגיון זה יוצר מצב שבו המחסור בכיתות גורם לכך שאלפי ילדים לא מגיעים לבתי הספר של סוכנות האו"ם לסעד לפליטים (אונר"א) שלה תוכנית לימודים חילונית, והם נדחקים למוסדות החמאס וימלאו את שורות השאהידים הבאים שיעמדו מול חיילי צה"ל בעימות הבא.

בשנה שעברה דיווח מרכז המידע למודיעין ולטרור, כי ניסיון של בתי הספר של אונר"א ללמד אודות השואה בבתי הספר שלה, הצית את המאבק של החמאס באונר"א, בתביעה לבלעדיות על מערכת החינוך ולהטמעת האידיאולוגיה האיסלאמית רדיקלית שלה.

אל מול הסגר של צה"ל על ייבוא סחורות לעזה, מספקת תעשיית המנהרות לחמאס אמצעי שליטה ואיסוף כספי מיסים מדי מפעיליהן, מה שמחזק את כוחו ועוצמתו והופך את המשך מדיניות הסגר לאינטרס אסטרטגי עבור החמאס.

ישראל ממשיכה במדיניות שפשטה את הרגל והפסיקה מזמן לשרת את האינטרס שלה, וזאת עוד לפני שהבאנו בחשבון את

ההשפעה ההרסנית על מעמדה הבינלאומי, נוכח המדיניות שאוסרת להכניס לעזה פיצוחים, הל, כלי נגינה ושאר "מותרות".

המאמצים האדירים שעושה ארה"ב לגיייס תמיכה בינלאומית להטלת הגבלות סחר על איראן הסוררת, יכולה ללמדנו עד כמה קשה לגייס תמיכה בענישה קולקטיבית כאמצעי לשינוי מדיניות.

ביום בו תיפסק תרבות הההסתמכות על סעד וצדקה (כ-80% מהאוכלוסיה תלויה בסיוע על מנת לרכוש מזון בסיסי) שרומסת את כבודו של כל אדם והופכת אותו ליצור פאסיבי ונשלט, הנופל כפרי בשל בידיהם של המטיפים האיסלאמיים שמבטיחים כי רק ההתנגדות לישראל תביאו למקום שכולו טוב - ביום זה נוכל לזכות לראות את קבוצת הגולשים העזתית יוצאת מהמסגד לחוף הים כדי לתפוס איזה גל טוב.

סא"ל (מיל') רון שצברג, ראש מטה חטיבת חי"ר לשעבר