אנחנו עוד נתגעגע: הוותיקים שיחסרו לנו במונדיאל
דל פיירו, ראול, ואן ניסטלרוי, סאנטי ורונאלדיניו לא יהיו בדרום אפריקה. נכון, הם כבר לא השחקנים שהיו פעם, אבל האם המאמנים שלהם טעו כשלא הזמינו אותם?
רונאלדו זומן לנבחרת ברזיל שזכתה בגביע העולמי בארה"ב ב-1994, כשהוא בן 17 בלבד, רק כדי שיתפוס ביטחון לקראת הטורנירים הבאים (הברזילאים עשו את אותו תרגיל עם פלה ב-1958). מאוחר יותר זה גם השתלם לברזילאים ואחרי גמר ב-1998 גם הגיעה זכייה ב-2002, כשהפנומן אחראי כמעט בלעדית על הבאת הגביע למולדת הסמבה.
גם הפעם ישנם לא מעט צעירים מבטיחים, שלבטח היו יכולים לסייע לנבחרותיהם, או לפחות לתפוס עוד קצת נסיון לקראת הטורנירים הבאים, אבל נשארו בבית. כך למשל תיאו וולקוט האנגלי, קארים בנזמה הצרפתי, מריו באלוטלי האיטלקי ופאטו הברזילאי. ובכל זאת, לאוהד הכדורגל הממוצע, תמיד יחסרו יותר הכוכבים הוותיקים, המזדקנים, אלה ש'גדלנו' עליהם. האם היה מקום לזמנם למרות הכל, בעיקר נוכח מכת הפציעות הטרייה שפוקדת את כל הנבחרות?
לכל נבחרת יש שחקן אחד, שם ענק, שלא זומן. אנחנו החלטנו להתמקד בחמש הגדולות וכוכביהם. ראול, אלסנדרו דל פיירו ורוד ואן ניסטלרוי, אולי אינם נמצאים כיום בשיא כושרם, הרבה אחרי שחצו את גיל 30, אבל השלושה אחראים כמעט על כל שיאי הכיבושים של ליגת האלופות בשני העשורים האחרונים. ביחד עם חאבייר סאנטי, שאחרי 15 שנה באותה אינטר, זכה סוף סוף להניף גביע אלופות אירופי ורונאלדיניו, שהיה היחיד שסיפק ניצוץ כלשהו במילאן של השנה, קיבלנו חמישייה שלבטח תחסר לנו בדרום אמריקה.
ספרד: ראול (32)
נתחיל בעובדה: ויסנטה דל בוסקה הוא חבר של ראול. כאן אין עניין פוליטי פנימי או משהו כזה, אלא החלטה מקצועית וזהו. ראול הפך לשחקן ספסל בריאל מדריד של העונה ואחרי שנים ארוכות של נאמנות לדגל, בלי שום תואר, הוא שוב נשאר בחוץ. זכייתה של ספרד ביורו 2008 ללא ראול, גם עשתה את שלה.
הנשיא פלורנטינו פרס הצהיר רק השבוע כי "ראול הוא ריאל מדריד" וז'וזה מוריניו בחור לשוחח עם הקפטן שלו, כבר ביומו הראשון בתפקיד. גם ב-2010, אחרי שקבע שיא הבקעות בליגה הספרדית (227 כיבושים), ראול נותר רלוונטי, אבל בכל זאת נשאר בחוץ. רק לפני חודשיים אמר דל בוסקה כי ל"ראול וגוטי יש עדיין סיכוי להיכנס לסגל", זה לא קרה. חבל.
איטליה: אלסנדרו דל פיירו (35)
קווי הדמיון בין ראול לדל פיירו לעולם אינם נגמרים. שניהם נסיכים במועדוניהם, שניהם כוכבי על ושניהם גם שברו את כל שיאי הכיבוש האפשריים. כמו ראול, גם דל פיירו חבר של מאמן הנבחרת, מרצ'לו ליפי. דל פיירו לקח עם ליפי כמעט כל תואר אפשרי, הן ברמת המועדונים והן ברמת הנבחרת. אז למה הוא בחוץ?
מאותה סיבה שפרנצ'סקו טוטי, אחרי עונה גדולה עם רומא, נותר בחוץ. ליפי הרגיש שהנבחרת שלו צריכה דם חדש ולא בטוח שיש מקום לכוכבים הוותיקים שלו. "הוא מקצוען ויש לי יחסים טובים איתו, אבל כולם יודעים שטוטי לא יכול לשחק בכל שלושה ימים", אמר ליפי על הקפטן הרומאי. אגב, יש שטוענים כי גם לוקה טוני יכול היה לעזור לאיטליה, אבל אחרי חצי שנה די מאכזבת ברומא, החלטתו של ליפי במקרה הזה, היתה די מתבקשת.
ברזיל: רונאלדיניו (30)
בניגוד לאלה שמעליו, רונאלדיניו רק בן 30 ויכול לספק טורניר טוב, כפי שכבר הוכיח בעבר. האיש שרק לפני שנתיים וחצי עוד זכה לכינוי 'הכדורגלן הטוב בעולם' צריך וחייב היה להיות בסגל של דונגה. מבחינה התקפית, ברזיל מודל 2010 היא אולי הנבחרת הכי אפורה שהיתה למולדת הסמבה להציע מאז ומעולם ודונגה יצטרך להסתמך על שמות אנונימיים יחסית כמישל באסטוס, נילמאר ואלאנו.
מצד שני, רונאלדיניו לא היה בסגל במשך מרבית משחקי המוקדמות של ברזיל, בהם הרשימה הנבחרת של דונגה ולא מיצמצה לרגע בדרך לגביע העולמי. האם קאקה, כשהוא לבדו, יצליח להיות המנהיג וגם האיש שממונה על החלק היצירתי? האם לואיס פביאנו ורוביניו יעזרו לו? התשובות אצל דונגה.
הולנד: רוד ואן ניסטלרוי (33)
בינואר, כשרוד ואן ניסטלרוי התאושש מעוד פציעה ועזב את הספסל של ריאל מדריד לטובת המבורג, היו שהאמינו שהוא עוד יחזור לעצמו. ההולנדי, שאלמלא פציעות מעצבנות היה יכול להמשיך ולקרוע רשתות בלי סוף, עדיין נחשב לאחד הסקוררים הגדולים ביותר בני זמננו, אבל לא הצליח להתמיד בבונדסליגה. ברט ואן מארוויק, בהחלטה שלא הפתיעה יותר מדי, בחר לוותר עליו.
"ברור שמדובר באכזבה גדולה מבחינתי, אבל עכשיו שחלום הגביע העולמי של מת, אני חושב שהקריירה הבינ"ל שלי תמה", הודה ואן ניסטלרוי, שזכה באליפויות עם מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד, אבל מעולם לא לקח את ליגת האלופות. "לאחרונה הייתי בקשר כמעט יומיומי עם ואן מארוויק והבנתי שהסיכוי שלי להכינס לסגל, כמעט בלתי קיים".
ארגנטינה: חאבייר סאנטי (36)
קבלו את האיש שיכול לשחק בכל עמדה. את הלוזר הנצחי שהפך אחרי כל כך הרבה זמן, לווינר ענק. את המנהיג של אינטר, שנותן בכל משחק 100 אחוז
. אז למה חאבייר סאנטי לא בסגל ארגנטינה למונדיאל? התשובה ברורה - חואן סבסטיאן ורון. על פי הפוליטיקה הפנימית של דייגו מרדונה, ורון, שהוא במקרה או שלא במקרה גם חבר קרוב של המאמן, צריך להיות המנהיג של הנבחרת.
זימונו של סאנטי עלול היה ליצור מחנאות מסויימת, ביחד עם יתר שחקני אינטר שבסגל ואולי עוד כמה נאמנים. מאותה סיבה כנראה, גם החליט מראדונה שלא לזמן את אסטבן קמביאסו וכאן מחטיא עוד יותר מראדונה את המטרה. קמביאסו נתן עונה ענקית באינטר ובמקרה שלו, הגיל אינו יכול לשמש כתירוץ. דייגו יחסר את שני האינטריסטים, השאלה עד כמה.
לפנייה לכתב/ת 
