אונס בילדות הפך את ת' (21) לחרדתית וסכיזופרנית

החיים של ת' לא היו מעולם גן של ורדים. כשהייתה בת חמש וחצי הפכה קורבן לגילוי עריות מצד אביה, גילוי עריות שנמשך עד לפני כשלוש שנים, כשהחליטה להגיש נגדו תלונה במשטרה. בעקבות גילוי העריות היא סובלת, מאז שהייתה בת 13, מבעיות פסיכולוגיות שונות שהובילו לניסיונות התאבדות ולאשפוזים תכופים במחלקות פסיכאטריות. גם היום, כשהיא בת 21, היא עדיין סובלת מהתקפי חרדה ונזקקת לטיפול תרופתי בכל פעם שהזכרונות מציפים אותה.

אך למרות כל הקשיים שעברה במשך השנים ת' זוכרת לטובה את האשפוזים במחלקת הנוער של בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל. "הגעתי לאברבנאל בפעם הראשונה כשהייתי בת 13 והייתי מאושפזת במשך שנה", היא

מספרת. "מאז לצערי נזקקתי לאשפוזים רבים אבל תמיד ביקשתי להגיע לאברבנאל. תמיד הרגשתי כשהגעתי לשם שאני נמצאת עם בני משפחה".

גם היום, כשהיא כבר מבוגרת מדי בשביל להיות מטופלת במסגרת המחלקה, שומרת לה ת' מקום חם בלב. כעת היא החליטה לפעול, יחד עם הצוות המטפל במקום, על מנת לגייס כספים לשיפוץ המחלקה שעזרה לה בכל כך הרבה רגעים קשים. "אני ביליתי במקום בתקופת ההתבגרות שלי שנים ארוכות", היא מספרת. "זה היה בשבילי בית לכל דבר, וכעת זה בית למטופלים אחרים שנמצאים בו. אני רוצה שזה יהיה בית לא רק מבחינת היחס שמקבלים מהצוות אלא גם מבחינת התנאים במקום, שכיום הם פשוט לא מתאימים לתקופת חיים ממושכת של בני נוער".

"זו הייתה תקופה מאוד קשה עבורי"

"כבר מגיל צעיר מאוד הייתי מטופלת בטיפול תרופתי אבל מעולם לא חשפתי בפני המטפלים שלי את גילוי העריות ממנו סבלתי מצד אבא ואח שלי", משתפת ת' בדברים שהובילו אותה לאשפוזים התכופים. "לאורך השנים היו לי הרבה מאוד בעיות התנהגות. בגיל 13 אובחנתי כסכיזופרנית, עברתי טיפול ב-ECT (טיפול בשוק חשמלי - ל.ר.מ) ולמשך תקופה ההפרעה עברה".

אבל לאחר מספר שנים החלה ת' לסבול שוב מהתקפי ההזיות של המחלה. באותה תקופה היא הייתה שוב קורבן לפשע מיני, לאחר שעברה אונס על ידי אדם זר. "זו הייתה תקופה מאוד קשה עבורי אבל לשמחתי אשפזו אותי באברבנאל לסוף השבוע שאחרי אותו מקרה. אחרי כמה ימים הגיע הזמן שלי להשתחרר ופשוט לא רציתי ללכת הביתה. זה משהו שלא מובן אולי למישהו מבחוץ, אבל יש במחלקה הזו כל כך הרבה אור וחום שזה עוזר לך לראות את הטוב במקום שאתה הולך אליו".

"יש במחלקה הזו כל כך הרבה אור וחום". (צילום: דודו אזולאי)

אבל גם כאן לא הסתיימו הקשיים עימם נאלצה ת' להתמודד. בגיל 17, כשהיא מאושפזת במחלקה, היא ניסתה לשים קץ לחייה לאחר עוד התקף. "זו הייתה הפעם האחרונה שלי באשפוז", היא נזכרת כשקולה רועד. "למזלי לא הצלחתי להתאבד ולקחו אותי לבית החולים לטיפול רפואי. ד"ר סורין מגד, מנהל המחלקה, היה באותו הזמן בבית שלו, בירושלים, והוא עזב הכול ובא אלי, ואני הרגשתי כאילו הוא סוג של אבא שבא לבקר אותי ולא רופא. אבל זו הרוח במחלקה. הצוות נותן מעצמו את הכול".

"קשה להיפתח במקום שהמראה החיצוני שלו הוא כזה"

אך בניגוד למחמאות והאהבה שמרעיפה ת' על הצוות המטפל של אברבנאל, תנאי האשפוז במקום אינם זכורים לה לטובה. לדבריה אלו לא רק העזובה, הקירות המתקלפים או מצבם של המקלחות. "אני ממש

גרתי במקום במשך שנים ארוכות מתקופת ההתבגרות שלי", היא מסבירה. "בכל פעם שהגעתי לשם הרגשתי שאני בידיים טובות, אבל הייתה לי צביטה בלב על התנאים הפיזיים של המקום. היו לי הרבה מאוד אשפוזים שבהם אסור היה לי לצאת מהמחלקה וזה היה מאוד קשה בגלל התנאים. החדרים מאוד אפרוריים, חדרים של בית חולים ולא של בית. לא היו ספות כדי לשבת בנוח, לראות טלוויזיה ולהעביר את הזמן. אפילו המיטות שלנו לא היו מתאימות לאשפוז ממושך. הן ישנות עם מזרונים מאוד לא נוחים".

-מה את היית משנה במקום, אילו יכולת?

"במשפט אחד הייתי הופכת את המקום לבית. היום הוא מאוד אפור וסגרירי ואני הייתי הופכת אותו לחם ומשמח. הייתי מכניסה ספות וטלוויזיה טובה, הייתי מציירת על הקירות בחדרים ושמה כיסאות נורמליים בחוץ, כדי שאפשר יהיה לשבת וליהנות. מגיעים למקום ילדים מאוד צעירים וצריכים לשהות שם תקופה כל כך ארוכה שאי אפשר לתת להם לעשות את זה בתנאים שקיימים שם היום".

ת' מסבירה שמדובר, לדעתה, בצורך טיפולי של ממש. "היום המקום הוא מאוד אפור וסגרירי, אפילו בחדרי הטיפולים, וזה משפיע גם על הנפש של המטופלים. אם המקום היה יותר צבעוני, נעים ושמח אז זה כבר היה הופך את השהות בו לכייפית יותר ומסייע לטיפול. קשה להיפתח במקום שהמראה החיצוני שלו הוא כזה".

"המשאלה שלי היא להתחתן ולהקים משפחה"

היום, כאמור, ת' עדיין לא בריאה לחלוטין אך היא בהחלט נמצאת על הדרך הנכונה. היא חיה עם בן זוגה שאותו היא מגדירה כ"מאוד סימפטי ומבין", היא התחילה לעבוד בעבודה קבועה והיא מקווה להשלים בגרויות בקרוב. "יש לי היום שתי משאלות", היא אומרת. "המשאלה הראשונה שלי היא להתחתן ולהקים משפחה.

אני חולמת על הרגע הזה, שיאפשר לי לפתוח דף חדש, להתחיל בחיים חדשים, וליצור לי משפחה אמיתית ובריאה".

-ומה המשאלה השנייה?

"אני מאוד רוצה להשלים את כל הבגרויות וללכת ללמוד טיפול מיוחד בעזרת בעלי חיים. אני מאוד אוהבת בעלי חיים ואני גם מאוד רוצה שתהיה לי את הזכות לעזור לאנשים, בעיקר לילדים, שהם אהבה נוספת שלי. אני הייתי מאוד רוצה לעבוד עם ילדים אוטיסטים. התנדבתי במשך תקופה עם ילדים אוטיסטים וזה היה עבורי מאוד מספק, אז אני מקווה להגשים את החלום ולעשות את זה שוב".

• לתרומה בסך 10 שקלים למחלקת הנוער של בית החולים הפסיכאטרי אברבנאל - סמסו את המילה "בית" למספר 4555