איכילוב: נכנסה לניתוח להסרת גידול - יצאה בלי רגל

איך קרה שנערה בת 14 הגיעה למרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) לצורך הוצאת גידול ברגל ויצאה מבית החולים עם רגל כרותה? על פי מסקנות דו"ח החקירה של משרד הבריאות, המתפרסם כאן לראשונה, הכריתה אירעה בשל כשל חמור בתפקוד הרופאים במחלקה לאורתופדיה אונקולוגית באיכילוב. את המחלקה מנהל פרופ' יצחק מלר, מחלקה הנחשבת לאיכותית וידועה בתחומה.

לא הצליחו להציל את הרגל

ואלה עיקרי האירועים כפי שהם מובאים בדו"ח החקירה: הנערה בת ה־14 סבלה מגידול שפיר אך אגרסיבי בירך שמאל, שהצריך ניתוח לכריתת הגידול. הניתוח, שדרש מיומנות גבוהה בשל מיקום הגידול (קרוב לכלי הדם והעצבים), נערך על ידי שלושה מנתחים אורתופדיים, והסתיים באופן שנראה תקין. אלא שבימים שלאחר הניתוח התלוננה הנערה על כאבים עזים באזור הניתוח, חום גופה עלה, נפיחות התפתחה באזור המנותח, ואצבעות רגליה הכחילו והתנפחו. על פי דו"ח החקירה, הצוות הרפואי במחלקה שבה אושפזה, התייחס לתלונות הנערה ובני משפחתה כתופעות נורמליות לאחר ניתוח. רק ביום הרביעי לאחר הניתוח אבחנו הרופאים הפרעה חמורה בזרימת הדם לרגל, אלא שאז כבר לא היה אפשר להציל את הרגל, ולאחר כמה ימים נאלצו הרופאים לכרות את רגלה של הנערה מתחת לברך.

ועדת הבדיקה של משרד הבריאות, בראשות פרופ' רפאל ולדן, ראש האגף הכירורגי במרכז הרפואי שיבא, תל השומר, העלתה שורת כשלים חמורים בתפקוד הצוות במחלקה: בניתוח קטעו בטעות הרופאים את העורק ברגל, והם גם לא בדקו את הדופק ברגל במשך שלושה ימים לאחר הניתוח. הוועדה קבעה כי סביר שלו היו עושים זאת, היו מזהים בזמן את הבעיה ומצילים את הרגל. עוד ציינה הוועדה כי בדיקת הדופק היא הליך שגרתי והכרחי, והעובדה שלא נעשתה הינה "חריגה משמעותית מבדיקה רפואית סבירה".

רק ביום הרביעי לאחר הניתוח אבחנו הרופאים הפרעה חמורה בזרימת הדם לרגל, אלא שאז כבר לא היה אפשר להציל את הרגל, ולאחר כמה ימים נאלצו הרופאים לכרות את רגלה של הנערה מתחת לברך.

עורכי הדין שמואל יקירביץ וד"ר אבי רובינשטיין שמייצגים את המשפחה מסרו: "קטיעת העורק לא הייתה מחויבת המציאות ובידיים מיומנות לא צריכה כמובן לקרות. ואולם, הנורא הוא, שסיבוך מסוג זה ניתן היה בקלות לזיהוי ולתיקון לו היו נוקטים פעולה שגרתית של בדיקת הדפקים ברגל... היעדר מעקב שגרתי אחר הדופק מחד והתעלמות מהתלונות של החולה ומשפחתה מאידך, מן הראוי שיביאו לשינוי דרסטי בנהלים ובהתייחסות כדי למנוע הישנות אסון כזה בעתיד... איתור הסיבוך בזמן, כנדרש, היה מביא מיידית לניתוח לתיקון זרימת הדם לגפה, שהצלחתו במקרה של כלי דם אצל נערה הינו 100%, והיה מונע את כריתת הרגל".

עו"ד עופר דורון, המייצג את הרופאים המעורבים בפרשה, מסר: "מדובר במקרה נדיר שבו למרות היעדר אספקת דם לגפה התחתונה, לא היה אפשר להבחין בסימנים קליניים היכולים לרמז על כך, עד אשר היה מאוחר מדי להציל את הגפה. קביעותיה של הוועדה, ובראשן הצורך בבדיקת דפקים בגפה לאחר הניתוח, נסתרות באופן מוחלט על ידי שורה ארוכה של חוות דעת מטעם מנהלי מחלקות אורתופדיות בבתי חולים מובילים בישראל. בחוות דעת אלה יש כדי להביא, לדעתנו, לביטול מסקנות הבדיקה".

מבית החולים איכילוב נמסר בתגובה לממצאי החקירה כי "בית החולים מצטער על המקרה, אינו מתנער מאחריות, ומאמץ את מסקנות ועדת הבדיקה של משרד הבריאות. כמו כן פעלה הנהלת בית החולים לשיפור נוהלי העבודה במחלקה כדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד".

מה למדתי מהניסיון מסיקור תלונות ותביעות על טיפול כושל לאחר ניתוחים, אני ממליץ: 

• יש חשיבות קריטית להשגחה הרפואית והסיעודית של הצוות לאחר הניתוח. אל תהססו להפנות את תשומת הלב של הצוות (ולחזור ולהפנות שוב, במקרה הצורך) אם אתם מבחינים בשינוי או בהרעה אצל יקירכם. עדיף שתיחשבו לנודניקים מאשר שתפוספס אבחנה חשובה, חלילה.
  

• יחסו חשיבות מיוחדת לדימומים, נפיחות, וכאבים באזור הניתוח, שיכולים לעתים להעיד על סיבוך.
  

• לרופאים שניתחו את יקירכם יש אחריות עליו, ויש להם גם הידע הטוב ביותר על מה שקרה בחדר הניתוח. אם אתם חוששים שחלה הרעה במצבו, בקשו שהמנתח יגיע לראות אותו, ואם זה לא מסתייע, עמדו על כך שהוא יעודכן. כמו כן דרשו שבקשתכם תתועד בתיק הרפואי.
  

• בשעות הלילה ובסופי שבוע מופקדים על המחלקות רופאים תורנים מתמחים, חלקם זוטרים. אם אתם חוששים שמצבו של יקירכם מחמיר, בקשו מהרופא התורן לקרוא לרופא הבכיר הכונן או למנהל המחלקה. זו זכותם וזו חובתם האתית והמקצועית.
  

מה עושים בלי MRI?

חיים להב צריך לעבור בדיקת MRI, אבל המכשיר היחיד בישראל שמתאים לממדי גופו מקולקלים.

להב, בן 64 מראשון לציון, שוקל 142 קילו, סובל מכאבי ראש קשים וזקוק לבדיקת MRI. בשנת 2009 נשלח להב לבדיקת ה־MRI היקרה, שההמתנה לה ארוכה, במרכז הרפואי רבין (בילינסון), אבל בהגיעו לשם, התגלה כי אינו יכול להיכנס למכשיר. הוא הופנה למרכז הרפואי שיבא (תל השומר), בית החולים היחיד בישראל שבו יש מכשיר המתאים לממדי גופו, אך אז התגלה שהמכשיר בשיבא מקולקל. מאז מתכתב להב עם אתי סממה, נציבת קבילות הציבור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי במשרד הבריאות. באוגוסט 2009 הודיעה סממה כי תיקון המכשיר אמור להיות ב"עת הקרובה ביותר". באוקטובר 2009 כתבה כי בתחילת 2010 אמור להגיע מכשיר חדש לבית החולים. ואולם, מאז לא תוקן המכשיר ולהב לא יכול לבצע את הבדיקה החיונית באף בית חולים בישראל.

המכשיר המתוקן: רק בעוד חודשיים בארץ. חיים להב (צילום: באדיבות מנטה)

מהמרכז הרפואי שיבא נמסר כי המכשיר החדש אמור להגיע בעוד כחודשיים. משירותי בריאות כללית נמסר כי "לצערנו איננו יכולים להיות אחראים על תקינותו של מכשיר שאינו בבעלותנו ואינו נמצא ברשותנו... עד שיתוקן, מונחים הרופאים להשתמש באמצעים אחרים העומדים לרשותם על מנת לרדת לעומקו של הבירור הרפואי".

אני מבטיח להמשיך ולעקוב.

והפעם מחמאה

למרכז הרפואי רמב"ם שמתחשב בצורכיהם של מנותחי קיצור קיבה. בית החולים מציע למנותחים פיג'מות שנתפרות במתפרת בית החולים במידה הגדולה פי שישה ממידת XL, ובמחלקה הוצבו אסלות רחבות ומחוזקות, כורסאות ומיטות רחבות מהרגיל ועוד. מאחורי היוזמה עומד ד"ר אחמד עסליה, סגן מנהל מחלקה כירורגית ב', שקיבל את ההשראה לשיפורים בהשתלמות בארצות הברית.