להבחין בין חקירות לבין מדיניות
את אירוע הספינה יש לחקור באמינות מבית, ואת הסגר ניתן להקל אם תימצא דרך להשיג את מטרותיו
תהיה זו טעות חמורה לבחון את תכנון וביצוע ההשתלטות על הספינה הטורקית באופן נקודתי, ולדון בשאלה איך ומי צריך לחקור אותה ומי אמורים להיות הנחקרים. זאת כיוון שעל סדר היום לא מונחת שאלת ההשתלטות על הספינה, אלא מדיניות המצור על עזה והאופק המדיני באזור.
על ישראל לבצע תחקירי אמת ברמה המבצעית. מחובתה על פי המשפט הבינלאומי והסדר הטוב, לחקור במיוחד איך נפגעו אנשים כה רבים שהשתתפו במשט, שלפחות בחלקו כוון למטרות הומניטאריות.
כבר מן המעט שהתברר בינתיים, נראה כי חיילי השייטת תקפו כי הותקפו. ודאי לא היה כאן שימוש מכוון ומתוכנן בכוח על מנת לפגוע במשתתפים שקטים במשט לצורכי מחאה וסיוע. אולם באירוע זה, ההיבטים המדיניים משמעותיים ומרכזיים הרבה יותר מההיבט המבצעי. יכולת החקירה השלמה נפגעה כמעט ללא תקנה בכך שלא ברור אם נעשו בחינות אמינות לגבי גופות ההרוגים, והנחקרים הרלוונטיים פזורים עתה במקומות רבים. לכן החקירה צריכה להיות מהירה, אמינה, פנים-ישראלית אך לא רק פנים-צבאית או ממשלתית, וללא שיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים.
ברור גם שבחינה שלא תבטא גם את הקשר הדברים, לא תוכל להיות אמינה, והקשר הדברים הוא רחב ויש בו היבטים בינלאומיים רבים. חלקים ממנו נמצאים בליבת העיסוק המדיני. אלו נושאים שאינם מתאימים לחקירה בכלל, ולחקירה בינלאומית בפרט.
חקירה בינלאומית מהסוג המוצע עתה בשיתוף ישראל, ארה"ב וטורקיה, היא בכלל דיפלומטיה ולא חקירה. בייחוד אם המנדט הוא חקירה של ההשתלטות על הספינה בלי לראות שוב את ההקשר הרחב יותר של הסגר ושל התנהלות הקהילה הבינלאומית בכלל, וטורקיה בפרט, לגבי החיוניות להסירו.
מטרת המשט הייתה לגרום להסרת הסגר. אבל גם מי שרוצה בהסרתו, צריך להתנגד לעשות זאת בעקבות לחץ עכשווי, שכן הלחץ הוא להסרת הסגר ללא התמודדות עם מטרותיו - ללא תביעת מחיר מהחמאס.
אכן, אם הסגר אינו משיג את מטרותיו – חבל שישראל חיכתה למשט על מנת לשקול הסרתו. אבל מי שדורש מישראל להסיר אותו מייד, מתעלם ממורכבותה של המציאות, ומהעובדה שהסגר לא בוצע תוך החלטה בלעדית של ישראל. הוא קיבל הסכמה בשתיקה של הקוורטט, והוא נאכף בהקפדה גדולה מאוד גם על ידי מצרים. הוא נתפש גם כאחד המנופים היחידים שיש לישראל בעניין העגום והקשה של גלעד שליט, שכבר ארבע שנים לא ראה אור יום או ביקור של הצלב האדום.
מי שקורא היום לישראל להסיר את הסגר ללא הסדר ממשי שייתן מענה למטרותיו הלגיטימיות, פועל בצורה חסרת אחריות. בעיקר הדברים אמורים כלפי הקהילה הבינלאומית, שצריכה להציע לא רק את הסרת המצור, אלא תמהיל טוב יותר שיאפשר יותר חירות לתושבי עזה, ועם זאת לא יקל על שליטיה להמשיך להתחמש בנשק אסטרטגי, לנהל מדיניות סרבנית לא רק כלפי ישראל אלא גם כלפי בני עמם הם, ולנהל את עסקת שליט בצורה המנוגדת לכל נורמה בינלאומית או מוסרית.
יש לכן להבחין בין צורת החקירה הנכונה מבחינת היכולת של ישראל להפיק לקחים חיוניים מהתנהלותה בנושא זה בכל הרמות, לבין הפעולה הדיפלומטית והבינלאומית שחייבת להיעשות כדי להעריך מחדש את הפרמטרים של המדיניות
הישראלית והבינלאומית באזור.
העמדת ה"סרבנות" וה"כוחנות" הישראלית במרכז, כאילו היא הגורם הבלעדי או אף העיקרי למבוי הסתום, היא טעות אסטרטגית, ולכן היא מסוכנת לא רק לישראל אלא גם לכל מי שרוצה שיהיה לנו אזור דמוקרטי, יציב ושוחר שלום.
שימוש בתוצאות הקשות של ההשתלטות על הספינה על מנת לחזק את הבדידות הישראלית ואת תחושת חוסר הלגיטימיות של ממשלת ישראל הנבחרת, אינה דרך טובה לעשות זאת. כך הן מבחינת הקהילה הבינלאומית והן מבחינת כוחות האופוזיציה מבפנים.
פרופ' רות גביזון כיהנה כחברה בוועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה
לפנייה לכתב/ת 
