כמעט שנה לברנוער: "מפחדת שהרוצח יחכה לי"

מתמודדים עם הכאב דרך ציור: כמעט שנה לאחר הפיגוע בברנוער בתל-אביב, בני הנוער שעברו את הטראומה באותו לילה של הטבח עדיין מתמודדים עם הכאב והאובדן. ביום שני בשבוע הבא תפתח תערוכה באשכול הפיס הסמוך לסינמטק בנוכחות הפצועים ובני משפחותיהם.

בתערוכה יחשפו לראשונה 12 נערים שנפצעו בפיגוע והיו עדים לרצח את הזיכרון האישי שלהם באמצעות ציורים. שנה אחרי, בעוד שהרוצח טרם נתפס ולמשטרה אין קצה חוט, 40 הציורים של הנערים והנערות עשויים לספק הצצה למה שאירע באותו לילה נוראי.

"לא היו בציורים תמונות קודרות, הנערים אחזו בחיים באופן מפתיע, ולא נתקלתי ברמות כאלו של כנות גם בתערוכות של אמנים", סיפר ל-ynet האמן והאדריכל זיו תדהר, שנרתם למשימה וליווה את הנערים בשבועות האחרונים. במפגשים משותפים בברנוער, הוא הדריך אותם תוך שימוש באמצעים אמנותיים פשוטים כמו עפרונות, טושים, צבעי גואש וניירות.

זוכרים את האובדן בברנוער (צילום: באדיבות האגודה לשמירת זכויות הפרט)

א', בת ה-17, שספגה קליע בידה ציירה חלק מהציורים בתערוכה.  "למעשה זה היה המפגש הראשון של רובנו, יחד, מאז האירוע", סיפרה. "התחלנו לצייר ולשתף, וביקשו מאיתנו לצייר את הדברים שאנחנו הכי זוכרים מאותו הלילה ולהתמקד בהם. אני ציירתי את המיקרוגל המנופץ מהקליע שפגע בו, לאחר שפילח גם את גופו של ניר".

באמצעות הציורים א' נזכרה בקטע שנעלם מזיכרונה עד לאחרונה: "פתאום נזכרתי שמיד אחרי הירי, כשהרוצח ברח, נשכבתי פצועה ליד ידיד שלי שנפצע קשה יותר.

ברקע התנגן השיר ברייק אוואי של קלי קלרקסון, והוא זמזם אותו עד שאמרתי לו לסתום".

א' מספרת כי את הציורים היא ציירה ביד הפחות חזקה, זו שלא נפגעה, לאחר שביד שנפגעה שותקו שתיים מאצבעותיה, מה שהצריך אותה ללמוד לכתוב ולהשתמש ביד השנייה. "הכאב הפיזי כמעט נעלם, אבל תחושת האובדן לא עוזבת אותי לעולם", היא מספרת. "מדי פעם יש לי התקפי זעם עד שאני מחכה שהם פשוט יעברו. לפעמים אני מסתכלת לאחור ומפחדת שאולי הרוצח יהיה שם, ויחכה לי".