ברוך הבא, ארדואן!

אולי בסוף עוד ייצא מתוק מעז מהמשט על עזה. ככל שנוקפים הימים ומתבררות ההשלכות החמורות של ההחלטה הגאונית לעצור בכל מחיר את ההסתננות הימית שאיימה על קיומנו, וככל שעובר הזמן ואיש ממקבלי ההחלטה הזאת אינו קם ומתפטר (כן, מתפטר – עוד קיימת פעולה כזאת בעולם), אני שומע בסביבתי יותר ויותר קולות של ייאוש מיכולתם של היהודים לנהל את ענייניהם בשכל, כשהם ריבוניים ואדונים לעצמם.

והנה, קרן אור! לפתע תקווה מבצבצת מחשרת העננים.

עברה השמועה שאותו צורר חדש, ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, מתכנן להגיע לחופינו בכבודו ובעצמו בראש ארמדה גדולה - ותוך כדי הצלת כבוד האיסלאם, להחזיר עטרה ליושנה ולכונן מחדש את האימפריה הטורקית.

אודה ולא אבוש, חלום ישן הולך ומתגשם. זה זמן רב מתבשל במוחי הנסער הרעיון שעלינו לעזור לכונן מחדש את האימפריה המפוארת ההיא ולהסתפח אליה מרצון. צאו וראו עד כמה השלטון העותמני בארצנו היה – אם מעיינים עיין היטב בתולדותיו – הרע במיעוטו. מכל צורות השלטון שידענו כאן הוא היה המתון והמאוזן ביותר.

למעט הימים הטרופים של מלחמת העולם הראשונה, שבישרה על קריסתו, השד היה ממש לא נורא. ערבים ויהודים חיו בחסותו בשלום. עד היום, כשאני ממיר שקלים למטבע טורקי ערב נסיעה לאיסטנבול, נוצצות עיני חלפן הכספים במזרח העיר והוא רואה צורך להעיר: "אה, הטורקים, הטורקים, הם היו הכי טובים לנו ולכם".

בעצם, מה יש לנו להפסיד מלבד את הבושה שמתלווה לחזיון האימים שמספקת ממשלתנו העצמאית הגאה חדשות לבקרים? באותות ובמופתים אנחנו רואים איך התחכום הטורקי עושה בית ספר לשכל היהודי ההולך ונחלש. הם מכירים היטב את האזור, הם עתירי ניסיון בהרגעת הרוחות בו, הם הוכיחו לא פעם במהלך מִמשלם כאן שאינם שונאי יהודים, אלא להפך - נוטי חסד, ושאם מתעורר הצורך הם אינם מהססים לנקוט יד קשה לריסון הערבים.

בקיצור, במקום להתלהם ולהפוך את התוֹגר התורן לעוד אחמדינג'אד שצריך להכחיד, עלינו לקדם בברכה את היוזמה היצירתית שלו, את המהפך ההיסטורי שהוא שואף לחולל כאן, ולומר לו בפה מלא: "ברוך הבא ארדואן"!