אין ניצוצות ועוד אין משיכה, לתת לו עוד צ'אנס?

שאלה:

אני יוצאת עם גבר למטרת נישואים, ונראה לי שלא היתה התפתחות משמעותית מאז הפגישה השנייה שלנו. חברותיי הנשואות אומרות לי להמשיך, כי לפעמים לוקח זמן לקשר רגשי וגופני להתפתח.

אם הוא באמת בחור מקסים, מתחשב ופיקח, ויש לנו ערכים משותפים והערכה הדדית, האם זה מספיק כדי להמשיך לצאת איתו? האם לא אמורה להתפתח תחושת התלהבות משמעותית יותר כעבור זמן?

השיחות שלנו נעות בין קלילות לעמוקות, אבל הרבה פעמים התחושה שלי היא שאני זאת שיוזמת את השיחות העמוקות יותר. זה מטריד אותי, כי הייתי רוצה למצוא מישהו שיכניס אותי באופן אקטיבי לשיחות מעוררות מחשבה.

איפה עובר הקו בין להיות מציאותית או בררנית? אם אני לא נמשכת אליו מבחינה גופנית עכשיו, האם המשיכה לעולם לא תתפתח, או שאולי אם אני נהנית מחברתו ויש בינינו תקשורת מספקת, המשיכה הגופנית תסתדר בסוף?

תשובה:

חברותייך צודקות מבחינה זו שלקשרים רבים לוקח זמן להתפתח, ומכיוון שכל זוג הוא ייחודי, כל זוג בונה את מערכת היחסים שלו בצורה שונה.

יש אנשים שנמשכים זה לזה ומרגישים חיבור מההתחלה, מה שמעניק להם יחס אופטימי לקשר כבר בתחילתו, וציפייה לראות איך הוא יתפתח. יש אפילו כמה אנשים שמתעקשים שהמשיכה והחיבור הראשוניים היו כל כך חזקים, שהם "ידעו" כבר מההתחלה שהם פגשו את "האחד והיחיד".

ה"ידע" הזה הוא אשלייתי, כי הוא מבוסס אך ורק על כימיה. רק אחרי שגבר ואשה מכירים זה את זו ומפתחים קירבה רגשית, הם יכולים לדעת אם אכן פגשו את האחד שמתאים להם. זוגות רבים שנמשכו זה לזו בעוצמה רבה בהתחלה, לא מצליחים להמשיך ולקיים את מערכת היחסים, כי מאוחר יותר מתברר שאין להם ערכים משותפים, או שהם לא כל כך קשורים זה לזה כמו שנראה בהתחלה.

על כל קשר שמתחיל בהצתה מהירה, יש כמה שמתחילים לאט. הגבר והאשה עשויים להרגיש ניטראליים זה כלפי זו כשהם נפגשים בפעם הראשונה, ייתכן אפילו שיהיה צורך בשכנוע כדי להוציא אותם לפגישה שנייה, ולפעמים אפילו לשלישית, בגלל שהם אומרים "הוא (היא) נראה נחמד, אבל אני לא מרגישה כלום. לא הייתי אמורה להתרגש קצת יותר?"

הציפייה ש"כשתפגשי את המיועד - תדעי" מבוססת על רושם שעולה מאגדות, סיפורים וסרטים. במציאות, לעומת זאת, אחוז ניכר מההיכרויות שמובילות לנישואים מתחילות לאט.

ההיכרות מתחילה טוב, אבל אז נתקעת

קורה שגבר ואשה מסתדרים באופן סביר בהתחלה, נוח להם לשוחח וחייהם פונים לכיוון דומה, אבל לא חשים רגשות עזים. הם יכולים לחוות את רמת החיבור הנמוכה הזאת במהלך הפגישות הראשונות. אחרי כל פגישה כזו, השאלה שהם צריכים לשאול את עצמם היא: "האם אני יכול/ה לצאת פעם נוספת כדי לבדוק אם יש עוד משהו באדם הזה?"

תשובה חיובית אומרת שקיימת לדעתנו אפשרות שהקשר יתפתח, ואנחנו עדיין פתוחים לבדוק מה קורה. תשובה שלילית משמעותה שלמרות שבן/בת הזוג נחמד, בכל זאת הגענו למסקנה שהוא לא מתאים לנו.

אחרי בערך שש פגישות, כמה דברים צריכים לקרות. השניים צריכים להרגיש משיכה גופנית כלשהי, אפילו אם היא לא היתה שם בתחילה. אם משיכה לא צצה בשלב הזה, כנראה שהיא לא תתפתח גם אם ימשיכו לצאת. כמו כן, הגבר והאשה צריכים לצפות לפגוש זה את זו ולחוש שהם מתחברים זה לזה בכמה מישורים.

לפעמים, מי שנמצא במערכת יחסים כזאת תוהה אם משהו לא בסדר, כי היא לא התחילה בזיקוקים. הוא שואל את עצמו אם משהו חסר, כי ההרגשה הטובה שלו עם בן/בת הזוג התפתחה בהדרגה. מה שחשוב הוא שמערכת היחסים תגיע לנקודה בה הוא יודע שהכיר את האדם הנכון. בין אם זה לקח כמה פגישות או כמה חודשים, כשהם עומדים לבנות את חייהם יחד, התהליך הראשוני כבר לא משנה.

כשההיכרות מתפתחת היטב, אבל אחרי כמה פגישות היא נתקעת פתאום, מה שככל הנראה קרה לך, יכולות להיות לכך כמה סיבות: יכול להיות שהשניים פשוט לא מתאימים, שאחד הצדדים עסוק במשהו שמונע ממנו להקדיש אנרגיה רגשית למערכת הזוגית, או שהזוג דווקא נפגש יותר מדי, הפגישות ארוכות מדי או שהן בתדירות גבוהה מדי של יותר מפעמיים בשבוע.

לא תמיד חושבים על אותם הנושאים בדיוק באותו הזמן

אם נפגשים יותר מדי, במיוחד כשעדיין לא מכירים מספיק טוב, הזוג עלול לחשוב שבגלל שנגמרו להם נושאי השיחה, או שהם לא מוכנים עדיין לדבר על דברים עמוקים יותר, הם לא מתאימים. זה עלול לקרות גם כשלמערכת היחסים יש פוטנציאל.

חוץ מלהפחית את תדירות הפגישות ולקצר אותן, הם יכולים לקבוע אופי שונה לכל פגישה, כדי שיוכלו לראות זה את זו באור אחר. למשל, לצאת לפגישות "כיף" או להשתתף בפעילות כלשהי, לפעמים להיכנס לשיחה עמוקה יותר, ולהיפתח זה אל זה במחשבותיהם ורגשותיהם. השינויים האלה יכולים לסייע לבני הזוג לחוש יחס חיובי יותר להיכרות, או לעזור להם לראות שהם באמת לא מתאימים.

חשיבותה של הדינמיקה בין בני הזוג גדלה עם הזמן. למשל, סיפרת לנו שאת והגבר איתו את נפגשת מסוגלים לנהל שיחות משמעותיות ולראות עין בעין כמה נושאים שחשובים לך, אבל את מודאגת מכך שאת זו שפותחת בשיחות האלה. עצם היכולת של גבר ואשה לנהל את השיחות האלו ולגלות שיש להם הסכמה על נושאים בסיסיים רבים היא חיובית, ולא משנה מי מעלה את הנושא.

עוד דבר שטוב לזכור הוא שכשלומדים להכיר מישהו, וגם אחר כך, לא תמיד חושבים על אותם דברים באותו הזמן. יכול להיות שהגבר איתו את יוצאת לא התמקד בנושאים העמוקים שהעלית עד שהתחלת לשוחח עליהם. יכול להיות שלפני שהוא יוכל להעלות נושאים כאלו בעצמו, הוא יצטרך להרגיש יותר בנוח. לכן, כשאת מעלה אותם לדיון, את בעצם פועלת לטובת שניכם: את פותחת את הדלת עבורו, ומאפשרת לו ליזום בעתיד.

הוא לא עושה לך את זה, אבל אולי החיוך שלו כן

לא העלית בעיות נוספות לגבי צורת התקשורת שלו: האם צריך לגרור אותו לשיחה, הוא לא מתעניין במה שיש לך לומר, או שהוא מסכים לכל מה שאת אומרת ולא מבטא את דעתו האישית? או שאולי את מרגישה שאת זו ששולטת בתקשורת ביניכם והוא רק מגיב – אלו סוגיות שיש להתייחס אליהן אם הן קיימות ביחסים ביניכם, מעבר לעובדה שאת זו שפותחת את רוב השיחות העמוקות.

מה שיותר מטריד מהתקשורת המילולית ביניכם, הוא חוסר המשיכה הפיזית שתיארת. ברוב המקרים, אם המשיכה לא התעוררה אחרי שלוש, ארבע או חמש פגישות, היא כבר לא תגיע. עם זאת, לכל כלל יש יוצא מן הכלל. לפעמים לוקח למשיכה קצת יותר זמן להתפתח, כי על הנפגש להיפטר קודם מדעות מוקדמות לגבי מה מושך אותו.

יש נשים שהעידו על עצמן שמציאת תווי פנים מסוימים שמושכים אותן בבן הזוג עוזרת. נסי למשל להתמקד בעיניו של בן הזוג או בחיוכו בפעם הבאה שתצאו יחד, וכך תוכלי לראות אם את מתחילה למצוא אותו מושך. אם המשיכה לא שם, אנחנו מייעצות לא לוותר עליה, כי כל נישואים זקוקים גם למשיכה מינית ותשוקה כדי להיות טובים ומלאים.

הצלחה בדרכך!

• באדיבות אש התורה - www.aish.co.il - אתר עם חוכמת חיים